איך להתמודד עם התחלות חדשות במשפחה?

השנה החדשה מסמלת התחלה חדשה ומספקת הזדמנות טובה לדבר גם על קשיים שמתלווים להתחלות חדשות. מעבר לדירה חדשה או הרחבת המשפחה הם שינויים שעשויים לעורר פחדים וליצור מתחים בקרב ילדים - ולהציב לא מעט אתגרים בפני ההורים. התחלות חדשות מצריכות התארגנות, מחשבה ולא מעט אומץ ואופטימיות. ולפני שאתם יוצאים אל הדרך חשוב להתייחס להתחלה חדשה כהזדמנות לצמיחה במשפחה.

ילדים שנתקלים בקשיים הקשורים להתחלות חדשות עשויים רק להרוויח מהם, לצמוח ולהתבגר. התחלה חדשה משולה ליציאה למסע, ולכן רצוי להתאזר בסבלנות. לפני היציאה לדרככם החדשה, קבלו מספר עצות שיעזרו לכם להתמודד עם ההתחלות החדשות ברגל ימין.

השינוי: מעבר דירה

 

הבעיה: פחד מהלא נודע
ילדים פועלים הכי טוב במסגרת מוכרת של שגרה והרגלים. מקום קבוע ומוכר מקנה להם את תחושת הביטחון לה הם זקוקים כל כך.
לקראת מעבר לדירה חדשה ובמיוחד כשמדובר במעבר לאזור מגורים שונה, עלולים לצוץ בקרב הילד פחדים שונים; מחשבות כמו האם אתקבל בברכה בבית הספר החדש? האם החברים הישנים ישכחו אותי? איך יראה החדר החדש ועוד.
פחדים וחששות מלווים גם את המבוגרים בתהליך, אך בניגוד לילדים הם יכולים יודעים לבטא את תחושותיהם.מה הפתרון? הכנה מוקדמת
חשוב להכין את הילדים לקראת המעבר מספר חודשים לפני כן: סעו לבית החדש, הסתובבו באזור, לכו לפארק השכונתי ובלו בו מספר שעות.
נקטו בפעולות שיקנו לילד תחושה שהוא שותף פעיל בתהליך והראו לו שהמפלצת החדשה אינה נוראה כל כך.
מומלץ לדבר עם הילד על המעבר הצפוי באופטימיות ("אני ממש מחכה לגור במקום החדש" או "איזה כיף יהיה בבית גדול וחדש" ). לציין את היתרונות היחסיים של המקום החדש ("איזה כיף יהיה לגור ליד הים" או "סוף סוף יהיה לך חדר משלך"). ככל שהמעבר יקבל תמונה ממשית בעיניי הילד כך המעבר יהפוך למפחיד פחות. חשוב לשדר לילד שהמעבר הוא חיובי ומשמח ושאתם מאמינים ביכולתו לבצע את השינוי.

הבעיה: קשיי הסתגלות ושינויים בהתנהגות
בתקופה הסמוכה למעבר עשויים לצוץ אצל הילד לא מעט שינויים התנהגותיים. הוא עלול להיות רגוז וכועס או מסוגר וביישן. יש ילדים שמעברים גורמים להם להתנהגות ריגרסבית כמו הרטבה במיטה, חזרה למציצת מוצץ או פחד להשאר לבד בבית.
ילדים גדולים יותר עשויים להתמרד כנגד הסביבה החדשה, לסרב לישון בחדר החדש או לקחת חלק בפעילויות המשפחתיות.
מה הפתרון? ליווי צמוד תוך שמירה על שיגרה
כדאי לנסות ולהבין את השפה בה הילד מדבר. ההתנהגות שלו היא כלי לביטוי עצמי ולכן צריך להיות קשובים לה ולמצוקה שהוא מבטא ולכבד אותה. בשום אופן לא לבטל אותה.
חשוב לא לגעור בילד או חלילה ללעוג להתנהגותו. אם הילד זקוק לתקופה מסוימת של תמיכה, עידוד ופינוק - אפשרו לו אותה מבלי לגרום לו להרגיש תינוק, ובלי לתת לו תחושה שאתם מאוכזבים ממנו.
בכל מה שקשור לשמירה על הרגלים קיימים - נסו להקפיד עליהם. בין אם מדובר בטקס השכבה לשינה או ארוחות משפחתית.

השינוי: לידה של תינוק חדש

הבעיה: קנאה ואיבוד ערך עצמי
הצטרפותו של תינוק קטן וחמוד לתא המשפחתי עשויה לעורר קנאה אצל אחיו הגדולים. תשומת הלב, ההתרגשות, ההכנות והמתנות, כל אלה יכולים לגרום לו להרגיש שהוא איבד מערכו. לפאזל המשפחתי המוכר לו הצטרפו עוד הרבה חלקים.
מה הפתרון? לתת לו הרגשה שמקומו מובטח גם אחרי הלידה
חשוב מאוד להכין את הילד לפני הולדתו של האח החדש. יחד עם זאת חשוב לבצע זאת במינון ולא לדבר איתו כל הזמן רק על הלידה הצפויה. מומלץ לגרום לו לחוש שהוא שותף לשינוי המתקרב. לתת לו תפקידים כמו עזרה בהכנת הציוד לתינוק והתיעצות בנושאים כמו בחירת שם. אפשר להדגיש בפניו את היתרונות שבלהיות גדול, באפשרויות שפתוחות בפניו אך לאפשר לו להשאר במשבצת הרגשית של הקטן והנזקק.

הבעיה: חזרה להתנהגות ילדותית
ילדים רבים חשים שכדי לחזור אל מרכז תשומת הלב עליהם לסגל התנהגויות תינוקיות או לחזור אליהן. התנהגות ריגרסיבית היא תופעה מוכרת אצל ילדים שמתחדשים באח קטן והן מהוות איתות לחוסר הבטחון והפחדים שמציפים את הילד. הפחדים עלולים להתבטא גם מילולית באמירות כמו "נחזיר את התינוק לבית החולים" וכו'- אל תבלהו, זה טבעי.
מה הפתרון? אפשרו לילד לבטא את עצמו
ביטוי רגשות בדפוסים התנהגותיים הוא כלי שמאוד מאפיין ילדים מכיוון שהם אינם מסוגלים לתת ביטוי מילולי לכל מה שעובר עליהם. אם הנסיגה אינה דרמטית או חריגה, ומתבטאת בתופעות כמו קשיים בהרדמות או רצון תמידי בקרבת ההורה - יש לתת להם מקום. ככל שתאפשרו לילד "להוציא" את מה שמעיק עליו ותהיו קשובים לו, ישוב אליו הבטחון והוא יחזור לעצמו במהרה. יחד עם זאת, חשוב לנסות ולתת לו גם מקום לביטוי מילולי, להתעניין בו ולשוחח איתו במינונים מוגברים (לאו דווקא על נושאים הקשורים באח החדש). ההתעניינות ותשומת הלב יאשרו מחדש את הרגשת הבטחון שלו בקשר עם ההורים. אל תדרשו ממנו "להתנהג כמו בוגר", זו פשוט דרישה מוגזמת שהוא לא מסוגל להבין.

השינוי: איחוד של שתי משפחות

הבעיה: התמודדות כפולה עם פרידה ואיחוד
יצירה של משפחה חדשה המורכבת משני הורים גרושים מעלה אצל הילד קושי כפול. מצד אחד הוא צריך להתרגל לרעיון שהפרידה של הוריו היא סופית (דבר שרוב הילדים מעדיפים להדחיק). מצד שני, עליו להסתגל לנוכחות של בן זוג חדש ואחים חדשים. ההוכחה החותכת שאין סיכוי לחזור לאידליה הקודמת מקשה על ההרכבה של הפאזל המשפחתי החדש. בני המשפחה החדשים מתקשרים ישר לגזילת המקום הקודם שהיה לילד ומכאן שלא פעם, אינם מתקבלים בברכה ואהדה.
מה הפתרון? איחוד הדרגתי
בכל מה שקשור להרכבה של משפחה חדשה חשוב שהמעבר יתבצע רק אם ברור לשני הצדדים שהאיחוד הוא סופי ורציני. לא מכניסים זר הביתה ולא מעבירים ילד לבית זר אלא במקרה שכוונת שני ההורים ליצור תא משפחתי יציב ומתמשך.
חשוב לבצע את האיחוד באופן הדרגתי; בהתחלה לקיים מפגשים משותפים, לבלות סופי שבוע ביחד ובהדרגה לעבור לבית משותף. חשוב לא לצפות מהילד שההורה החדש או האחים החדשים יהיו החברים הכי טובים שלו. זה בסדר ומקובל שהם יעוררו אצלו בהתחלה רגשות שליליים. עם כניסת החיים המשותפים למסלולם החדש גם הילד יסתגל למצב החדש.

הבעיה: פחד נטישה
תקופות של חיזור עשויות להיות מסוכנות מכיוון שלא פעם ההורים שוכחים להשקיע את תשומת הלב, האנרגיות וההתלהבות גם בילד. האהבה החדשה מפיחה רוח של חיים חדשים והילד עלול להרגיש מוזנח, לא מעניין ופחות חשוב. עלולה גם להתפתח עוינות כלפי האחים החדשים המאיימים על מקומו.
מה הפתרון? תשומת לב מוגברת לילד
תחושת נטישה היא לא דבר אובייקטיבי. חשוב לזכור שילדים מונעים על ידי רגש ולא עלי ידי הראש והשכל. לכן חשוב, במיוחד בתקופה כזו, להקדיש לילד תשומת לב מיוחדת, להרבות בזמן איכות ובהקשבה. יחד עם זאת, צריך להבהיר לילד שזו המציאות החדשה ושזו הבחירה שביצעתם. מכיוון שוויסות השינויים במצב כזה הוא מורכב ומסובך אפשר ורצוי להיעזר בהדרכה מקצועית.
חשוב שבן הזוג החדש יהווה בתחילת הדרך מקור לאהבה, פינוק ועידוד ולא גורם מחנך ומציב גבולות. לאחר תקופת ההסתגלות ניתן להתחיל בשיתוף מלא בסמכויות ההוריות.
הסתגלות לאחים החדשים צריכה להיות ספונטנית ולא כפויה ומאולצת. אפשרו לכל אחד להתנהל במרחב הפרטי. עם הזמן הם יסגלו לעצמם גם את המרחב המשותף.

השינוי: גירושין

הבעיה: תחושת אשמה וכישלון
ילדים רבים נוטים לראות בעצמם את הגורם לסיום מערכת הזוגיות. הם עשויים להרגיש שעשו משהו או שהתנהגו בצורה מסוימת שגרמה לפרידה של ההורים. תחושה שמלווה במשאלה ובתקווה שאם יתנהגו אחרת, המצב ישתנה.
מה הפתרון? מסר ברור: ענייני הזוגיות הם מחוץ לתחום אחריות הילד
חשוב להסביר לילד שקבלת ההחלטות התקבלה על סמך אופי היחסים בין אבא לאמא, והיא בשום אופן לא קשורה אליו. אין צורך לתת דין וחשבון על המחלוקות והאירועים שהובילו להחלטה, אך חשוב לשוחח עם הילד על כך שהפרידה לא קשורה אליו או אל מעשיו.

הבעיה: חורבן בית ראשון
השינויים הדרמטיים שמובילים לגירושין משפיעים על הילד ברמה הבסיסית של חיי היום יום. המציאות כפי שהכיר כבר לא תחזור. ארוחת הבוקר תראה אחרת, החופשות המשפחתיות, הסדרי ההסעה לחוגים והארגון הפנימי של הבית.
השינוי הדרמטי בשגרת החיים הוא קשה בין שהילד נמצא כל השבוע בבית של אחד ההורים ובין שזמנו מתחלק בין שני בתים.
מה הפתרון? שיתוף הילד בסדרי המציאות החדשים
ילדים זקוקים לשגרה והרגלים. חשוב לתת לילד אישור שהחיים שלו יראו אחרת, אבל גם בהם ימצאו סדר והגיון. כדאי להסביר לו מתי הוא נמצא עם כל אחד מההורים ואם הוא מבוגר מספיק לשאול להעדפותיו. רצוי לסדר לו חדרים נוחים ונעימים אצל כל אחד מההורים ולאפשר לו לדבר עם אבא או עם אמא מתי שרק ירצה.
חשוב לספר לילד על הגירושין סמוך למועד הפרידה הפיזית, ולא לאפשר לו לשהות זמן ממושך במרחב הלא מוגן של בית שגרים בו הורים שהחליטו להיפרד.

סייע בהכנת הכתבה: גדי רוזן- מאמן משפחתי, זוגי ומתבגרים, מרצה ומנחה סדנאות בתחום המשפחה