במילים פשוטות: איך מסבירים לילדים מה זה פורים?

ילדים שואבים תחושת ביטחון מהקבוע והמוכר, מאותו מבוגר סמכותי (מלשון לסמוך) שהם מכירים טוב. מבוגר מחופש מדי, בלי הכנה מתאימה, עלול להבהיל וליצור את ההפך מההנאה שאנחנו רוצים לאפשר. 

כדי לעזור ליקירנו הקטנטנים ליהנות מחג פורים קליל ושמח, כדאי להכיר את מאפייני הגיל, לתמוך בהם, להקשיב ולסייע להם להבין את החג.

כלל ראשון: פחות הסברים, יותר חוויות. ילדים צעירים עוד לא חוו מספיק חוויות כדי ליצור תמונת דמיון קרובה למציאות דרך הסבר, לכן כדאי שההכנה לחג תהיה מוחשית ומהנה ככל שניתן.

עוד כתבות בבית ומשפחה:

• כך תכינו לבד תחפושת של אינסטגרם
• וכך תכינו תחפושת של אייפון
• 10 תחפושות שוות שאפשר להכין בבית

עד גיל שנתיים

כמה ימים לפני החג מומלץ לשחק עם הילדים בבית בבדים שונים ואביזר או שניים. לשחק ב״כאילו״ אנחנו חתול, או ארנב. שימו לב: בגילאים האלה אפילו שאגת אריה של אבא לא מחופש עלולה להבהיל את הקטנים.

אפשר להשמיע שירי פורים ולשחק משחקי קוקו עם מסכות קנויות או כאלה שהכנו יחד. התנסויות חושיות כמו צביעת המסכה או התחפושת יכולות לעזור לילד להתחבר ולהבין את החג דרך חוויה טובה והתנסות תחושתית.

אצלנו בגן אנחנו מכינים עם הילדים מסכות פשוטות ביותר, למשל תמונה של חיה מנוקבת באזור העיניים, כדי שיוכלו להתבונן דרך עיניה ולראות את עצמם בראי מאחורי המסכה.

משחק ״קוקו״ מאפשר להבין מה זה להתחפש. לדוגמא: חובשים קשת עם אוזני ארנב (אביזר קטן שמאוד מאפיין את החיה גם עבור ילד בן שנה) ואז מורידים וחובשים שוב כמה פעמים. כשחובשים אומרים ״אני ארנב״ וכשמורידים אומרים ״אמא״ או ״אבא״. כך יכולים הקטנים בקלות להבין את משחק ההתחפשות, להצטרף ולהנות. אפשר גם לצלם את הילד מחופש, להדפיס ולתת לילד להראות את ה״חיפושית״ או ה״ארנב״ שהוא בתמונה.

איך מדברים על זה? זוכרים את הכלל הראשון? פחות דיבורים, יותר חוויות! שמיעה, ראיה, טעם, תחושה פיזית - החוויה היא ערוץ התקשורת שלנו לתינוקות ופעוטות. תנו להם לשמוע רעשן, להקשיב לשירי החג, להרגיש מרקמים שונים של בדים ופרטי לבוש, לראות את עצמם ואחרים מחופשים.

גיל שנתיים עד ארבע

בטווח הגילאים הזה ילדים עוברים המון שינויים בזהותם, תינוקות הופכים לפעוטות שבכל יום דורשים עוד עצמאות ומגלים רצון להיות משפיעים, שונים מהאחר ובולטים ביוזמה או בהתנגדות. פעמים רבות נראה ילדים בגיל הזה שירצו להיות חזקים וגדולים כמו למשל אריה או פיל, יפים ומיוחדים כמו נסיכות ומלכים, ואילו אחרים דווקא יזדהו ויעדיפו להתחפש לחיה חמודה ועדינה כמו חיפושית, ארנב או פרפר. לפני כשבוע אחת האמהות בגן שיתפה שבנה בן השנתיים וחצי אמר לה שהוא רוצה להתחפש ״רק לפרה!״  

איך מדברים על זה? ״בקרוב נחגוג יחד את חג פורים. נוכל להתחפש למה שנרצה, גם ילדים וגם מבוגרים, בבית, בגן ואפילו בחוץ ברחובות! למה היית רוצה להתחפש?״

מומלץ להחליט יחד בשיחה למה מתחפשים השנה ולהביא את התחפושת הביתה, במקום ביקור מתיש ומציף בחנות תחפושות. 

ומה עם סיפור המגילה? לחכות ככל שניתן.

גיל ארבע עד שש

בדרך כלל בגיל זה (או לפניו), בין אם אנחנו רוצים או לא, נחשפים הילדים לסיפור המגילה הלא פשוט לעיכול: טובים ורעים, העדפת אישה על פני אחרת, מזימות, שנאה, הוצאה להורג ואפילו הטבח בשונאינו. יכול להיות שבמערכת החינוך חשוב ללמד ילדים מגיל צעיר את המגילה, אך חשוב לזכור שהחשיפה לסיפורים הללו לא פשוטה וחשוב שלילדים תהיה סביבה שבה יוכלו לדבר ולעבד את מה שספגו במסגרת החינוכית. ככל שידברו ויספרו יותר, ככל שישאלו וינסו להבין יחד איתנו את מה שקרה בסיפור, כך ירגישו יותר בנוח ביחס לחג ובכלל.

משפט פתיחה: בעניין התחפושות אפשר להזכיר שמגיע החג ושמתחפשים בדיוק כמו בגילאי שנתיים עד ארבע. בעניין סיפור המגילה אפשר לשאול: "דיברתם על פורים? על מה דיברתם? על אסתר ומרדכי? מממ... מעניין, ומה עוד?".

במקרה שהילד שואל "למה?" או "איך?" מומלץ להשיב בחזרה במקום או לפני תשובה לשאלה: "מה אתה חושב?" כך נבין מה הילד שמע ולא נמהר להעמיס עליו עוד אינפורמציה בהסברים ו"לימודים" נוספים. אם הילד אומר שהוא לא יודע או לא בטוח, נסו לתהות בקול רם ולומר משהו כמו: "מעניין לבדוק את זה, גם אני הייתי שמח להבין את זה טוב יותר". כך אנחנו משהים קצת את קבלת האינפורמציה ומעוררים את יצר הסקרנות והחקר בילדינו. זה בסדר וכדאי להיות ב"מסע גילוי", בתהליך שייקח זמן, ובתהליך זה לא חייבים להבין מיד את כל הסיפור לעומקו על כל פרטיו הקשים. בקיצור: לשאול, ולהקשיב להקשיב להקשיב.

מגיל 6 ומעלה

אפשר לנהל שיחה פתוחה על החג ומשמעותו. כמובן שחשוב לתת לילדים מרחב להביע ולשאול ככל שאפשר. נסו לעודד שיח משמעותי על הבחירה בתחפושת, ילדים בגילאים האלה פעמים רבות משתפים וחושבים יחד עם הוריהם למה להתחפש השנה. נסו לקשר בין התחפושת לחלומותיו של הילד. ״מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?״ או ״אם היית יכול להיות מישהו ליום אחד, מי היית רוצה להיות?״

נקודה חשובה: כדאי לזכור שהילדים הולכים מחופשים לסביבה השוואתית ותחרותית מאוד. מחמאות כמו ״וואו זאת התחפושת הכי יפה שראיתי בחיי״ אמנם יכולות לתת תחושה טובה, אך לתחושת ה״הכי יפה״ או ״הכי מיוחדת״ עלולה להתגנב ציפייה כואבת ועיסוק מוגבר ב״מה חושבים עלי״. לעומת זאת פידבק כמו: ״וואו, אני סקרן לראות מה תחשוב על זה כשתראה את עצמך מול המראה״ או ״אפשר להרגיש כמה אתה אוהב את התחפושת שלך, נהדר לראות אותך כל כך מחויך״. אם במקום להגיד מיד את דעתנו (החיובית כמובן) נדגיש את תחושתו של הילד שמולנו, כך נגביר את העיסוק של הילד בעצמו, בתחושותיו, בדעתו ובטעמו. באפשרות הזאת הילד מרגיש שאנחנו רואים אותו ומעודדים אותו להתעסק במה הוא אוהב ולא רק במה אנחנו או אחרים חושבים, וזאת המשמעות של דימוי וערך עצמי. 

עשו לכם בביתכם חג פורים שמח, חג שבו מותר להיות הכל, לעשות, לנסות, לטעות ואפילו להתאכזב. כך לומדים ומבינים מה בדיוק נכון לנו. בינינו, לא רק בפורים.

ספרות מומלצת: ״ספר החגים״ מאת הרב מנחם הכהן, שבו נאפשר למצוא גרסאות של סיפורי החגים לילדים בלי תיאורי ההוצאה להורג של המן וילדיו. 

הכותב, דרור כהן, מלווה הורים ואנשי חינוך, מרצה ויועץ לתקשורת עם ילדים. גנן ובעל גן הילדים ״דרור של גן״ בתל אביב. 

>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?