"אתה צריך להביא לעולם איזושהי הילה, משהו שהוא לא מפוענח עד הסוף, משהו שהלב יוצא אליו, משהו שהוא מקור השראה ללמידה ולחיקוי", אומרת קארן טל, מנכ"לית עמותת "תובנות בחינוך", שפועלת לחיזוק מערכת החינוך הציבורית בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. טל מצטטת את אביה, שהשתמש במלה המרוקאית "היבה" במקום הילה.
המספרים לבדם אינם מבטאים את הסיפור הרחב או את התקווה למהפך בהתנהלות החינוך הישראלי, שהשראה אינה שם נרדף לו. דו"ח אחר דו"ח של ה–OECD מתבררת האמת הלא נעימה: מערכת החינוך מייצרת נחשלות ביחס למדינות המפותחות ומשמרת פערים חברתיים. לא פחות מ–702 מ–4,400 בתי הספר בישראל מוגדרים כבתי ספר אדומים — בתי ספר שמדורגים במקום גבוה במדד הטיפוח, שבו ציון 1 הוא המצב הטוב ביותר ו–10 הוא המצב הגרוע ביותר, על פי מדדים של השכלת ההורה המשכיל ביותר, רמת ההכנסה לנפש, שילוב של ילדי מהגרים ממדינות מצוקה, והמצב הסוציו־אקונומי של היישוב.
יש צדק פואטי בכך שזרעי התקווה להבראתה של מערכת החינוך, שנהפכת ליותר ויותר אתנוצנטרית ודתית, נזרעו בבית ספר של ילדי מהגרים בדרום תל אביב, ושגורם מרכזי בהצלחת המהלך לחיזוק בתי הספר הציבוריים הוא דווקא המגזר הפרטי. בכירים בהווה ובעבר במגזר העסקי בהובלת יוסי ורדי — אחד האנשים המזוהים ביותר עם ההיי־טק הישראלי, ועובדי חברות היי־טק שתוארו לא אחת כמי שחיים בבועה מנותקת ומנוכרת, הם שמושיטים יד, מחלצים בתי ספר בפריפריה החברתית מפיגור והופכים אותם למודל לחיקוי למערכת שזנחה אותם.
מרשימה לא פחות היא העובדה שהאופי הנשי המובהק של מהפכת המשי בחינוך, שמובילות מנהלות בתי ספר ומנהלת העמותה, והעובדה שהעמותה שפועלת בתקציב זעיר של 9.5 מיליון שקל לשנה ומסתייעת בעשרות אלפי שעות אדם יקרות שמועמדות לרשותן ללא תמורה על ידי אלפי מתנדבים, מתקנות את כשליו של משרד החינוך שתקציבו השנתי הוא 60 מיליארד שקל.
ההשראה: המהפך האדיר של ביאליק־רוגוזין
תובנות בחינוך הוקמה ב–2011, אבל הטריגר להקמתה היה אירוע טרגי שהתרחש בליל שבת קיצי אחד ביוני 2001. מחבל מתאבד התפוצץ בדיסקוטק בחוף הדולפינריום בתל אביב והרג 21 נערים ונערות, שבעה מהם תלמידי תיכון שבח מופת בתל אביב, רבים מהם יוצאי מדינות חבר העמים, שאותו ניהלה אז קארן טל. "הרבה אנשים הסתקרנו מהתופעה של ילדים עולי רוסיה שלא התלהמו, שרו שירים בעברית, וישבו בוכים לאור נרות במגרש", מספרת טל. אחד מהם היה יזם ההיי־טק ד"ר יוסי ורדי, שהתעניין איך אפשר לעזור.
שבח מופת היה כבר אז בית ספר שעבר מהפך, בעיקר בשל הנוכחות המסיבית של ילדי יוצאי חבר העמים, שרבים מהם למדו במקביל לתואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת תל אביב. האתגר של טל ושל קודמה בתפקיד ד"ר אבי בנבנישתי, שהוא גם בן זוגה, היה שונה. "ראינו את הכוח האדיר של הילדים, ורצינו שהם יישארו בישראל ולא יעברו לעמק הסיליקון", היא מסבירה. "כשוורדי הגיע הצגנו בפניו את הדילמה, והוא הבטיח להביא את חבריו לביקור ולארגן מפגשים בין מהנדסים צעירים לתלמידים כדי לשלב אותם בפרויקטים ולהגביר את העניין שלהם בישראל. ורדי הביא דמויות כמו יו"ר בנק הפועלים לשעבר שלמה נחמה, מנכ"לית בנק לאומי לשעבר גליה מאור, מנכ"ל בזק לשעבר אילן בירן ומייסד אורמת יהודה ברוניצקי". התוצאות שיכנעו את ורדי שהחיבור בין מנהל בעל יכולות לאיש עסקים שווה הרחבה, ובעקבות הניסיון המוצלח בשבח מופת נעשו ניסיונות דומים בבית הספר ראשונים בשכונת התקווה ובבית הספר ברנקו וייס בבית שמש.
המפגש הבא עם ורדי היה בקיץ 2005, כאשר טל קיבלה הצעה לעבור לתפקיד מאתגר הרבה יותר: ניהול בית הספר ביאליק־רוגוזין בדרום תל אביב. ביאליק־רוגוזין היה חיבור של שני בתי ספר: בית הספר היסודי ביאליק, שנסגר ב–2003 משום ששכן במבנה מט ליפול בסמוך לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב; ותיכון רוגוזין, שסיים ניסיון לא מוצלח כבית ספר דמוקרטי וסגירתו נשקלה לאחר ש–200 ילדים בלבד נרשמו אליו, מרביתם ממשפחות מהגרים מהפיליפינים וממשפחות סייענים, כרבע ממספר התלמידים שאמור היה לאכלס. טל קיבלה לידיה בית ספר עמוס בעיות, ששיעור בוגריו הזכאים לתעודת בגרות היה רק 28% ורק 26% מהם התגייסו לצה"ל, שמצבו הפיזי גרוע, ורבים מתלמידיו בחרדה יום־יומית מגירוש.
אחד ממוקדי התמיכה של טל היה גיסה רמי בנבנישתי, פרופסור לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן, שסייע לפתח מודל הוליסטי לניהול בית הספר. מודל זה, שהיה קריטי להצלחת המהפך בביאליק־רוגוזין, נהפך לימים לבסיס התיאורטי והמתודולוגי של עמותת תובנות בחינוך.
המודל מבוסס על כמה עקרונות: הראשון הוא מיפוי וניטור רב־ממדי, כלומר התובנה שהאינטראקציה בין בית הספר לתלמיד צריכה להישען על היכרות כוללת של התלמיד, באמצעות ראיונות עומק שביצעו המחנכות עם התלמידים — לא רק בהיבטים הלימודיים, אלא גם מהיבטי הרווחה, ההיבטים הרגשיים. לדוגמה, המורים צריכים לדעת מה הסטטוס של התלמיד: האם הוא מהגר? בן למשפחה חד־הורית? אזרח ישראלי או מהגר? מועמד לגירוש?
עיקרון שני הוא הרצף הטיפולי, שמשמעותו המעשית היא להאריך ככל האפשר את השהות של הילד בבית הספר ובמסגרות נלוות באמצעות מתן ארוחה חמה בצהריים, שיעורי תגבור אחר הצהריים, הקמת מרכז אמנות וספורט לצורך הפעלת חוגים, עידוד הילדים להצטרף לשבט איתן של תנועת הצופים שנמצא בשכונת שפירא הסמוכה ופתיחת בית הספר בערב לרווחת ההורים, מתוך תפישה שבית הספר בונה את הקהילה והקהילה בונה את בית הספר. "בישראל יש 4,400 בתי ספר, ומה עושים כדי לנצל את המבנה הפיזי? כלום", אומרת טל.
ייתכן שהעיקרון החשוב ביותר של המודל היה איגום המשאבים, כלומר גיוס משאבים של הון אנושי והון כספי מהקהילה הרחבה לצד המשאבים שבית הספר קיבל ממשרד החינוך ומעיריית תל אביב. בנקודה זו שוב עמד לצדה של טל ורדי ורשת הקשרים החברתיים והעסקיים הכמעט בלתי נתפשת שלו. הודות לוורדי ולרינה זמיר, שהיתה יו"ר ועד הפעולה של בית הספר, עמדו לרשות טל 220 מתנדבים מחברות היי־טק, כולל 64 חיילים מיחידה 8200. ורדי קישר בין טל לבין אוניברסיטת תל אביב ופרופ' ליאת קישון־רבין, כיום ראש בית הספר למקצועות הבריאות, ששלחו אליה קלינאית תקשורת ומטפלת בעיסוק. הוא חיבר בינה לבין חברות כמו טסקום באמצעות המנכ"ל לשעבר אמיר חייק, שלימד בעצמו ילדים בבית הספר ונתן להם תעודות של בודקי תוכנה, וחברת סיסקו שהכשירה ילדים בניהול רשתות תקשורת. טל מינתה את המתנדבת שרי לוי לרכזת המתנדבים, ומכיוון שהיה בידיה פרופיל רב־ממדי של התלמידים — אפשר היה להתאים בין הצורך של התלמיד לבין המענה הטוב ביותר מקרב המתנדבים.
הכוח שנתנה לבית הספר קבוצה של "מתנדבים נטולי כל אינטרס אישי, שמטרתם היחידה היתה לסייע לקדם את בית הספר ולעזור לו לממש את חזונו", כדברי טל, סייע להקמת הפורום להסדרת מעמד ילדי הפליטים, פעולה שהיתה הכרחית נוכח העובדה ש–128 מילדי בית הספר היו מועמדים לגירוש. הפורום, שכלל את ארגון מסילה, האגודה לזכויות האזרח, עליזה אולמרט ועו"ד תמר פלד־אמיר, גייס את תמיכתם של שלושה שרים — רוני בר־און, מאיר שטרית וגדעון סער, שסייעו לקבלת שתי החלטות ממשלה בתקופת אהוד אולמרט, שהסדירו את מעמד ילדי מהגרי העבודה והפליטים.
הניהול השיטתי של טל, ההסתייעות בגורמי אקדמיה, יישום מודל הוליסטי בבית ספר שבעיותיו היו בעליל לא רק פדגוגיות, הדחיפה העצומה שסיפק ורדי וצבא המתנדבים שגייס, והתרומות בסכום מצטבר של 9 מיליון שקל שניתנו לבית הספר בשש שנים עשו את העבודה. שש שנים לאחר שטל באה בשעריו של בית הספר, עלה שיעור הזכאים לתעודת בגרות מ–28% ל–87%, ושיעור המתגייסים לצה"ל עלה מ–26% ל–79%. סיפורו של ביאליק־רוגוזין תועד בסרט Strangers No More, שזכה ב–2011 בפרס האוסקר לסרטים דוקומנטריים קצרים. בית הספר זכה בפרס החינוך הארצי, וטל עצמה זכתה בפרס צ'ארלס ברונפמן ובתואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת בן גוריון וממדרשת רופין.
מחזקים את הביטחון של מנהלי בתי הספר
המהפך שעבר ביאליק־רוגוזין עורר את השאלה מדוע לא ליישם את העקרונות שעמדו בבסיסו בבתי ספר נוספים. זה היה הרקע להקמת עמותת תובנות בחינוך ב–2011 על ידי גרעין מייסדים שכלל את ורדי; יעל ליפמן שמכהנת כיום כיו"ר העמותה; דורון ליבנת, הבעלים והמנהל של חברות בינלאומיות שמתמחות בהשכרת אתרים לוגיסטיים ונמלים; משפחת ברוניצקי, מייסדי חברת אורמת; ברק דותן, מבעלי חברת ההשקעות DBSI; דדי פרלמוטר, לשעבר סגן נשיא אינטל העולמית, ורעייתו חיה; וקרנות מקומיות וזרות כמו יד הנדיב וקרן גוטסמן.
תובנות בחינוך היא מעין סטארט־אפ חברתי, שמטרתו לחזק את מערכת החינוך הציבורית בשיתוף משרד החינוך והרשויות המקומיות. העמותה מזהה בתי ספר שממוקמים בפריפריות חברתיות וגיאוגרפיות, שבראשם עומדים מנהלים שבאופיים הם מנהיגים חברתיים ויזמים שהצד הפדגוגי הוא רק חלק מתפישת התפקיד שלהם, מנהלים שיש להם חזון, תשוקה ואהבה לילדים.
תובנות בחינוך מביאה שני סוגים של משאבים לבתי הספר שכלולים במיזם שלה. הראשון הוא הון אנושי — מנהל או יזם מתחום העסקים, האקדמיה או מהתחום הצבאי, אך לא מעולם החינוך, שמתמנה ליו"ר ועד הפעולה לצדו של מנהל בית הספר, משלים אותו בחשיבה ובפרקטיקות מעולם אחר. "יו"ר ועד פעולה כמו דיתה ברוניצקי בבית הספר ביאליק ביבנה, או ישראל ברמן בבית הספר הערבי למדעים והנדסה בלוד, הם מישהו לרוץ אתו, כפי שהיו לי יוסי ורדי ורינה זמיר בביאליק־רוגוזין", מסבירה טל. "המנהל לא צריך להתבייש ממנו, יו"ר ועד הפעולה לא משלם את שכרו ולא שופט אותו, אלא זמין לו לעצה טובה ולסיוע בשעות משבר. שני תפקידיו הנוספים של יו"ר ועד הפעולה הם לסייע למנהל בחשיבה על האסטרטגיה של בית הספר ולהביא לבית הספר עוד מתנדבים ועוד משאבים ולעבות בכך את המשאבים שהוא מקבל ממשרד החינוך ומהרשות המקומית".
המודל המנצח של תובנות בחינוך לקשר בין הקהילה האזרחית לבית ספר הוא האימוץ של בית הספר סיני ברחובות על ידי חברת אפלייד מטיריאלס ישראל, ש–180 מתנדבים מטעמה סייעו לבית הספר בתגבור שעות לימוד לצד מימון כל תקציב ההפעלה שסיפקה תובנות בחינוך לבית הספר. ערד נבט, סמנכ"ל בכיר בחברה, מכהן כיו"ר ועד הפעולה של בית הספר. תמיכתה המסיבית של חברת ההיי־טק האמריקאית־ישראלית סייעה לבית הספר, ששכן במבנה עם גג אסבסט, לקבל מבנה חדש שנבנה עבורו על ידי עיריית רחובות ונחנך בפברואר 2018.
תובנות בחינוך מובילה את בית הספר ליישם המודל ההוליסטי שמבוסס על מיפוי של תלמידיו ובניית תוכנית עבודה שאמורה לכסות שש זירות מרכזיות ולא להתמקד רק באחת מהן: ההישגים הפדגוגיים, מענה רגשי וחברתי לילדים, יום לימודים ארוך, הסביבה הלימודית של בית הספר שכוללת את הסביבה הפיזית ואת עיצוב סביבות הלימוד, פיתוח צוות המורים כולל מינוי רכז מתנדבים שיאפשר לבית הספר לפתח את היעד המקצועי והפרקטיקות לניהול המתנדבים, והקהילה ההורית.
המשאב השני שתובנות בחינוך מספקת לבתי הספר הכלולים במיזם הוא המשאב הכספי. תקציבה של העמותה הוא 9.5 מיליון שקל לשנה, 60% ממנו מגויסים מגרעין המייסדים הישראלי והיתרה מקרנות זרות כמו קרן גוטסמן וקרן גילברט. העמותה מקצה בממוצע 300 אלף שקל לשנה לבית ספר. הסכום המדויק נקבע על פי גודלו של בית הספר והוותק שלו במיזם. הנחת העבודה היא שתוך חמש שנים בית הספר צריך להשלים את המהפך, ואם כך קורה — משתחרר תקציב לבתי ספר נוספים שמצטרפים למיזם. תקציב זה לא כולל תרומות ייעודיות שחברים בגרעין המייסדים בוחרים לתת כדי לקדם פרויקטים שקרובים ללבם, למשל העשרת סל התרבות בבית הספר שבו הם מכהנים כיו"ר ועד הפעולה.
התקציב לא כולל את המשאב האדיר של שעות המתנדבים שמסייעים לתלמידים בשעות תגבור, וחולקים אתם את עולם הידע והניסיון שלהם ללא כל תמורה. "אני לא יודעת לקבוע כמה עולה שעת ייעוץ של ברק דותן, דני רוטשילד (לשעבר ראש חטיבת המחקר בחיל המודיעין וראש המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה; י"ג), או דדי פרלמוטר", אומרת טל. "אני גם לא יודעת לאמוד את הערך של 150 המתנדבים מיחידות העילית של המודיעין בצה"ל ואת השעות הרבות של קלינאית התקשורת שאנחנו מקבלים מפרופ' ליאת קישון־רבין, ולא את הערך של 13 שיתופי הפעולה שלנו עם היחידות השונות באוניברסיטת תל אביב". טל מציינת שהמעורבות של מתנדבים והתקציבים שנוספים לתקציבו השוטף של בית הספר מחזקת את הביטחון של מנהליו ומעודדת אותם ליוזמה לגייס כספים בעצמם — אם בהתמודדות על מכרזים ומענה על קול קורא של משרד החינוך או בהכנת רעיונות ופרויקטים.
לא מתיימרים להחליף את המדינה
תובנות בחינוך לוקחת על עצמה תפקידים שהמדינה היתה אמורה לבצע, ומתקנת קלקולים שנגרמו כתוצאה ממעשי המדינה או ממחדליה, למשל בעיית מהגרי העבודה והפליטים. המדינה שיצרה את הבעיה הניחה אותה לפתחה של תל אביב, בתקווה שהעיר החזקה והעשירה תסתדר איכשהו. תובנות בחינוך מותחת את הגדרת "החינוך" בשמה עד לקצה האפשרי ומרחיבה את פעילותה לרווחה סעד וקליטה — כולן פעילויות מתוקצבות על ידי המדינה בסכום מצטבר של 75 מיליארד שקל.
למרות זאת, טל נזהרת ואומרת: "אנחנו לא מתיימרים להחליף את המדינה. אנחנו מאיץ של תהליך השינוי". עם זאת, היא מסכימה שבמודל של העמותה גלומה הציפייה שלאחר השלמת המהפך בבית ספר, המדינה והרשות המקומית ייקחו מחדש את האחריות — שהיתה שלהם מלכתחילה — על בית ספר לאחר שהתחזק ולמד ללכת בכוחות עצמו.
גם בשאלה הקריטית של העברת השרביט בחזרה למדינה ושימור תהליכי השינוי שחוו בתי הספר, תובנות בחינוך מעדיפה ללכת בגישה הפרו־אקטיבית של שינוי מלמטה באמצעות שיתוף פעולה עם עיריות במקום להמתין שהממשלה או משרד החינוך ייזמו אותו. אחרי ניסיונות מוצלחים בבת ים — בבית הספר הנשיא (המנהלת לבנה דבש ויו"ר ועד הפעולה שמואל בלנק), בית הספר גורדון (המנהל שלומי צן ויו"ר ועד הפעולה ברק דותן) ובית הספר בן גוריון (המנהלת חגית איזק ויו"ר ועד הפעולה אבנר הלפרין) — החליטה עירית בת ים לאמץ את המודל של תובנות בחינוך כמודל עירוני שאותו מנהל מטעם העמותה יאיר סרוסי, לשעבר יו"ר בנק הפועלים.
המודל הורחב לארבעה בתי ספר נוספים, והוקמו ועדת היגוי משותפות לעמותה ולעירייה במטרה שהפעילות המשותפת מעבר לא תסתפק במהפך שיעבור כל אחד מבתי הספר, אלא גם תסייע לחולל בהדרגה שינוי על פי יעדים שהעירייה הגדירה: עלייה בשיעור האקדמאים בעיר, עלייה בשיעור המתגייסים לתפקידים מובילים בצה"ל וירידה בהיקפה של תופעת הנוער בסיכון. עיריית בת ים תממן בחלקים שווים את כל בתי הספר שבמיזם לצד המימון שמספקת תובנות בחינוך, ותיקח אחריות על כל בית ספר שהשלים את המהפך.
תובנות בחינוך, שפעלה עד לאחרונה רק במרחב תל אביב רבתי, העזה לפני שלושה שנים להרחיב את פעילותה גם לפריפריה הגיאוגרפית, במידה רבה הודות לסיוע שקיבלה מחיה פרלמוטר, שמנהלת את מרחב הצפון של העמותה. הצעד הראשון היה בחטיבת הביניים של בית הספר יערת הצפון במגדל העמק, ובעקבות הזכייה בפרס החינוך המחוזי החלה העמותה בראשית 2018 בפיילוט בחמישה בתי ספר נוספים בעיר בשיתוף פעולה עם העירייה על פי מודל בת ים. במקביל צורפו למיזם שני בתי ספר בחיפה — עבד אל רחמן ואחווה. תובנות בחינוך מתכננת להגדיל את מספר בתי הספר שבהם תהיה מעורבת מ–34 כיום ל–50, ולהגדיל את מספר המתנדבים מ–1,600 כיום ל–2,500 ב–2022 תוך הגדלת התקציב השנתי שתגייס מגרעין המייסדים וקרנות מ–9.5 מיליון שקל ל–12.5 מיליון שקל ב–2022.
"אנחנו מאמינים שמודלים עירוניים יכולים לשמר ולהרחיב את העקרונות שיישמה תובנות בחינוך", אומרת טל. "אני רוצה לקוות שראשי הערים הם אלה שיציפו וירימו את משרד החינוך ושהפעילות של תובנות בחינוך תהיה מודל ללמידה ורצון של המדינה להרחיב אותו או מודלים אחרים בראייה ארצית ולגרות את המוטיווציה שלה להכריז על חיסול התופעה של בתי ספר אדומים בישראל — כי אין שום סיבה שהיא תתקיים".
"פתאום התלמידים של ביאליק הכי טובים בעיר"
"פעילות חברתית היא חלק מהדרישות של מהנדסים צעירים ממקום עבודתם, ולכן כיום קל יותר לגייס מתנדבים משהיה לפני עשרות שנים", אומרת דיתה ברוניצקי, לשעבר מנכ"לית אורמת טכנולוגיות, יו"ר ועד הפעולה של בית הספר היסודי ביאליק ביבנה.
מעורבות חברתית והשקעה פילנתרופית בחינוך אינן חדשות לדיתה ויהודה ברוניצקי, אחד מחברי גרעין המייסדים של עמותת תובנות בחינוך. בני הזוג יזמו כבר ב–1970 את הקמת אורט אורמת ביבנה, בסמוך למפעלה של אורמת תעשיות. בית הספר הכשיר תלמידים בתחומי המתכת והחשמל, רבים מהם תלמידים שנשרו מבתי ספר עיוניים והיו בסכנת הידרדרות, ולאחר שעברו לאורט אורמת השתלבו במחלקות ההנדסה והייצור באורמת.
אורט אורמת, שנתמך על ידי אורמת במשך עשרות שנים, הוקם שש שנים בלבד לאחר שבני הזוג ברוניצקי הקימו מדירת חדר קטנה את חברת אורמת, שמפתחת ומייצרת טורבינות להפקת חשמל מאנרגיה גיאותרמית. אך טבעי היה שעם פרישתה מתפקיד מנכ"לית אורמת במאי 2014, תשתלב דיתה ברוניצקי בפעילות התנדבותית בתחום החינוך, לצד העמקת פעילותה באורט אורמת. ברוניצקי בחרה בעמותת תובנות בחינוך.
"התחלנו לעבוד בבית הספר ביאליק ביבנה לפני שלוש שנים, ועכשיו אנחנו בשנה הרביעית", היא מספרת. "הציון שלו במדד הטיפוח היה קרוב ל–7 (הציון הטוב ביותר במדד זה הוא 1, הגרוע ביותר הוא 10; י"ג), הוא נמצא בשכונה הוותיקה ביותר ביבנה, שבה הרבה משפחות חד־הוריות, בין אם בעקבות גירושי ההורים או מפני שהאב נמצא בבית כלא. עיקרון הפעולה של תובנות בחינוך הוא לתת מענה הוליסטי לכל צורכי התלמידים, כולל מענה רגשי לילדים, טיפול בהורים, טיפול בבית, תגבור לימודי לילדים שצריכים את זה — גם הילדים החלשים שצריכים להגיע לרמה הנדרשת וגם הילדים החזקים שאתה רוצה לדחוף קדימה כדי שיצטיינו.
"יש צורך גם בהזנה. כשהתחלנו לפעול הלכנו לבית ספר אחר כדי להתרשם, וילדה אחת הכניסה את הראש לחדר המזכירות והציצה. המזכירה שאלה אותה: 'שכחת את הסנדוויץ', נכון?', ונתנה לה סנדוויץ'. היא לא שכחה סנדוויץ', פשוט לא היה לה בבית. תובנות בחינוך מטפלת בכך בצורה מובנית עם הצבת יעדים, והיא עושה את זה באמצעות שני רכיבים: הפעלה של חדר המורים והיועצות והארכת יום הלימודים. יש מקומות שבהם ההורים מסיעים את הילדים לחוגים, אבל פה יש אוכלוסיות שלא מסוגלות לעשות את זה. ברגע שאתה מספק את החוגים בבית הספר, פתרת גם את הבעיה הכלכלית וגם את בעיית הזמינות של ההורים. יום הלימודים הארוך ממומן בחלקו בתוספת תקציב שנתית של 180 אלף שקל שביאליק קיבל מתובנות בחינוך, ובחלקו על ידי מתנדבים".
מיזם ההתנדבות הבולט בביאליק הוא תולדה של הקשר עם חברת נובה מנס ציונה, שמפתחת ומייצרת מערכות מדידה שמותקנות בתהליך הייצור בתעשיית השבבים. פעם בשבוע שולחת נובה אוטובוס לבית הספר, 50 ילדים עם מורה ומלווה מתנדב נוסעים למפעל ומקבלים שם ארוחת צהריים בסגנון ההיי־טק. "אחרי ארוחת הצהריים, המתנדבים של נובה, קאדר של 40 מהנדסים, מתחלקים לקבוצות של שני מתנדבים על ארבעה ילדים", מספרת ברוניצקי. "הם בונים אתם בלגו מכונות ומלמדים את הילדים לתכנת את המכונות. פרויקט הגמר שלהם היה לבנות רובוט לגו. קשה לתאר מה שזה עושה לילדים. אני אתן לך דוגמה: שאלנו תלמידה מבית הספר מה היא רוצה לעשות בעתיד, והיא ענתה שהחלום הגדול שלה הוא להיות קופאית בסופרמרקט, כי לקופאית בסופר יש אוכל בבית. לאחר שהיא בילתה שעה עם המתנדבים של נובה, היא אמרה שהיא רוצה להיות מהנדסת".
ארבע שנים לאחר שתובנות בחינוך החלו לפעול בביאליק, חל שיפור ניכר בהישגיו. "המיקום של ביאליק יבנה בעשירוני בתי הספר דוברי עברית היה 5 בסקלה בין אחד ל–10, והוא עלה ל–8 במבחן המיצ"ב שנערך לפני שנתיים", מספרת ברוניצקי. "במתמטיקה הוא עלה מ–5 ל–7, וזה היה בשנה השנייה לפעילות שלנו. נראה מה יהיה במבחן שייערך השנה. אני מאמינה שלא ירדנו".
ביאליק זכה לפני שבועיים בפרס החינוך המחוזי לשנת תשע"ט, אבל תושבי יבנה הם שמספקים את העדות הטובה ביותר למהפך שעבר בית הספר. "כשתובנות בחינוך התחילה את המעורבות שלה בביאליק, מספר הילדים שנרשמו אליו היה בירידה עקבית, גם משום שהשכונה מתחרדת וגם משום שהוא לא היה בית ספר טוב", אומרת ברוניצקי. "פעם היו בו שתי כיתות א' ואחר כך המספר ירד לכיתה אחת, ואז מספר הילדים בכתה קטן ל–24. השנה נרשמו לבית הספר 62 ילדים לשתי כיתות א', מכיוון שילדי ביאליק הצליחו במבחני המיצ"ב וכשהם הולכים לחטיבת הביניים חלק גדול מהם מתקבלים לכיתות סייבר. תובנות בחינוך דואגים לתגבר גם את הילדים החזקים, ואז הם באים עם הרגלי למידה ופתאום הם הטובים בעיר.
"אם לפני שנתיים־שלוש ניסינו לשכנע הורים לרשום את הילדים שלהם לביאליק ולא הצלחנו, בשנה שעברה במאמץ גדול של ההנהגה ההורית וצוות בית הספר הצלחנו להביא לבית הספר ילדים משכונות מרוחקות יותר, ובין היתר גם מהשכונה הירוקה, שהיא המקבילה היבנאית של צפון תל אביב. ההורים מהשכונה הירוקה לקחו על עצמם את אי הנוחות שכרוכה בהסעת ילד, משום שבית הספר הזה הוא חממה הרבה יותר טובה לחינוך הילדים — וכל זה בהשקעה של מעט כסף והרבה התנדבות וניהול מצוין של דליה גבריאלוב".
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
מהיום: אפשר לבחור מנתח בחינם בבית חולים ציבורי
דרמה ב"ידיעות אחרונות": עסקת ענק בין נוני מוזס לבנק הפועלים
