בעקבות המקרה המזעזע שבו גבר בן 47 נעצר בחשד לאונס ילדה בת 4 עולה שוב השאלה כיצד להגן על ילדינו מפני תקיפה מינית.
מיכל כהן-אליעזר, נשואה ואם לארבעה, היא יזמית רשת, בעלת תארים בפסיכולוגיה ועבודה סוציאלית, אבל, לדבריה, הדבר שהיא משקיעה בו את הכי הרבה מאמצים ואנרגיות זו האמהות שלה. לאחרונה העלתה לרשת פוסט מורכב, שמסתכל לאחד הנושאים שהכי מחרידים את שלוותם של הורים, בעיניים. נושא התקיפות המיניות.
הפוסט האמיץ והאינפורמטיבי להפליא זכה לאלפי תגובות וגם שותף באלפים, בעיקר בזכות העצות שבו, והטון המעשי המבקש מההורים להפסיק לטמון את הראש בחול, גם אם זה יותר נוח, כי טוב לא יצא מזה.
״טוב חברות וחברים – אמהות ואבות״, כך פותחת מיכל את הפוסט, ״אני לא פעילה בפייסבוק בכלל והאמת המביכה היא שזה הפוסט הראשון שלי אבר, אבל הקיץ מגיע, הילדים יוצאים מהבתים ואני חושבת שאם הפוסט הזה יעזור להציל אפילו ילד אחד מפני תקיפה זה יהיה שווה את הטרחה. העניין הוא שאנחנו לא יכולים לשמור את הילדים בקופסה כל החיים, למרות שזה היה יכול לחסוך לנו הרבה בעיות. הדרך הכי טובה שלנו לשמור עליהם היא על ידי מתן כלים אפקטיביים כדי שהם יוכלו להגן על עצמם במקרה של נסיון תקיפה״.
"אני לא איזו מומחית גדולה", אומרת מיכל. "אני בסך הכל אמא, אבל בדקתי את הנושא לעומק ותשעת הטיפים האלה הוכיחו את עצמם יעילים במקרה של הרבה ילדים וגם הילדים שלי (הילדה שלי בת 3 וקצת וכנראה שניצלה בעזרת כמה מהם ממקרה של תקיפה מינית על ידי ילד אחר, גדול יותר). אז אני כותבת אותם כאן. שתפו אם נראה לכם חשוב".
והנה תשעת הטיפים של מיכל להגנה על ילדים מפני פדופילים ותקיפות מיניות:
1. מתן כלים לזיהוי מצבים בעייתיים
הבעיה: הורים רבים פוחדים להרוס את התמימות של הילדים שלהם ולכן משתמשים במושגים עמומים כמו 'אל תדבר עם אנשים שאתה לא מכיר', אלא שאחוז גבוה ביותר של תקיפות מיניות מתרחש דווקא כשהילד מכיר את התוקף. בנוסף, תוקפים זרים לא ניגשים בדרך כלל לעניין ישירות, אלא משקיעים זמן ב'קניית' הילד על ידי חטיפים וממתקים, משחק עם בעלי חיים חמודים, ואז – אז הילד שלכם כבר מכיר את התוקף והמשפט שאמרתם לו כבר לא ישמור עליו.
הפתרון: לתת לו כלים לזהות מצבים בעייתיים בצורה עדינה אך יותר מדויקת. המשפט הכי טוב שמצאתי הוא: 'יש אנשים שאוהבים לגעת לילדים מתחת לבגדים'. המשפט הזה עוזר לילד לזהות ישירות את הסיטואציה – בלי לשבור לו את התמימות. הוא לא נוגע בזהות התוקף ורמת הקרבה שלו לילד, אלא למעשה עצמו.
2. בעיית הסמכות
הבעיה: מחקרים מראים שגם ילדים אסרטיביים עלולים להרשות לדמות סמכותית לעשות דברים שהם לא ירשו לאף אחד אחר לעשות.
הפתרון: כדאי מאוד להגדיר לילד בדיוק למי מותר לגעת לו מתחת לבגדים ומתי: לאמא ואבא במקלחת/בשירותים כדי לקלח/לנגב – או לרופא – אבל רק כשאמא ואבא מרשים לו. וזהו – לאף אחד אחר ובשום מצב אחר – אסור.
3. מקרי עבר
דבר נוסף שיכול לעזור כדי להתמודד עם בעיית התקיפות המיניות מצד בעלי הסמכות היא לספר לילדים על מקרים שקרו ולנתח אותם. כאשר קרה מקרה של משגיח בישיבה שתקף תלמידים סיפרתי את הסיפור לילדים (כמובן לא את כל הפרטים אלא השתמשתי במשפט שהזכרתי בתחילת הפוסט) והסברתי לילדים שהתלמידים פחדו להתנגד ולספר להורים כי התוקף היה רב. ואולי הם גם חשבו שלרב - מותר.
סיימתי את הסיפור בכך שאמרתי לילדים שחבל שהם לא סיפרו להורים, כי ההורים היו מוציאים אותם מיד מהישיבה ועוזרים להם להפסיק מיד את המעשים הלא נעימים. לי אישית חשוב להדגיש את הקשר בין: תספרו לנו, נרחיק מכם את התוקף ומה שלא נעים לכם ייפסק מיד.
4. תקיפה מינית לא מפלה מגדרית
מחקרים מראים שלמרות הדעה הנפוצה - בנים עד גיל 14 (פחות או יותר, אל תתפסו אותי במילה) מותקפים מינית באחוזים דומים לאלה של הבנות. אל תזניחו את השמירה על הבנים.
5. לומדים לצעוק
הורים רבים ממליצים לילדים להרביץ לתוקף. זה עשוי להיות מאוד קשה לילד להרביץ למישהו גדול וחזק ממנו ואם מדובר בדמות סמכותית אז בכלל. ולכן, בנוסף לכך, כדאי לתת חלופות כמו לצעוק (ולהתאמן על זה! אפשר גם לצעוק יחד עם הילד כדי שייראה שזה בסדר) או פשוט ללכת משם, ממש לפתוח את הדלת או לקום וללכת למקום בטוח. זה עשוי לעזור לילדים הפחות אסרטיביים, אלה שלא סביר שירביצו או יצעקו – גם לשמור על עצמם בצורה לא פחות יעילה.
6. מגדירים מקום בטוח
חשוב להגדיר לילד מהו מקום בטוח. לצורך העניין, זהו מקום שיש בו אנשים אחרים. הפרטיות היא תנאי בסיסי ל'הצלחה' של תקיפה מינית וכאשר הוא הולך ליד אנשים אחרים הילד בעצם מגן על עצמו בצורה הטובה ביותר. וזה מביא אותי לטיפ הבא – אסטרטגיות של פדופילים ואיך לתת לילד כלים להתמודד איתן.
7. אני אספר לאמא ואבא
פדופיל משתמש בשלושה כלים מרכזיים כאשר הוא מנסה לתקוף ילד: פרטיות, על זה כבר דיברנו, והכלי השני: סודיות. הפדופיל יעשה הכל כדי לוודא שהילד לא יספר להורים שלו. מחקרים שניתחו מקרים בהם ילדים ניצלו מתקיפות של פדופילים גילו שאותם ילדים השתמשו בגרסאות שונות של משפט הפשוט הבא: אני אספר לאמא/ אבא. ברגע שהתוקף היה משוכנע שהילד יספר, הוא התרחק מהילד. כדאי לאמן את הילדים לומר את המשפט הזה ולהסביר להם את ההיגיון שעומד מאחוריו.
8. אמא ואבא כקלף מיקוח
הכלי השלישי שפדופילים משתמשים בו לפעמים הוא לומר לילד שההורים שלו יכעסו עליו. במקרים בהם התוקף הצליח 'להתקדם' עם התקיפה, ורק אז הילד אוזר כוחות ומתנגד – התוקף עשוי לומר לו שאמא ואבא יכעסו עליו ושלא כדאי לו לספר. אני מכירה שתי דרכים להתמודד עם זה: הדרך הראשונה, המיידית והיעילה היא פשוטה: לספר לילד שמי שנוגע בו מתחת לבגדים ואומר לו (לילד) שאמא ואבא יכעסו עליו – רק מנסה להגן על עצמו, כי הוא יודע היטב שאמא ואבא לא יכעסו על הילד אלא עליו (על התוקף), ולסיים בהבטחה: אם משהו כזה קורה לך תבוא אלי מיד. אני מבטיח/ה לא לכעוס ומבטיח/ה שברגע שתבוא אלי, המעשים הלא נעימים ייפסקו.
9. יוצרים רגע בטוח
הדרך השניה להתמודד עם בעיית ה'אל תספר כי אמא ואבא יכעסו עליך' היא לשמור על ערוץ תקשורת בטוח עם הילדים. לצערי כשניסיתי להבטיח לילדים שאני לא אכעס עליהם אף פעם, התבדיתי, בדרך כלל 5 דקות אחר כך. החלטתי לא ללכת כל כך רחוק והסתפקתי בהקמת מרחב בטוח שבו הם יכולים לבוא ולספר הכל בלי לחשוש. למרחב הבטוח הזה אנחנו קוראים במשפחה 'רגע בטוח'. כשהילדים מאוד רוצים לספר לי משהו והם חוששים שאכעס הם באים ושואלים: 'אמא, אפשר רגע בטוח'? ואז אני מוכנה נפשית לשבת בנחת ולשמוע מה שיש להם לומר בלי לכעוס. 'רגע בטוח' – אין משמעותו שלא יהיה לי מה לומר על מה שיספרו לי. אלא שמה שיהיה לי לומר לא יהיה ביקורת ולא כעס. יש הרבה 'רגעים בטוחים' של :'אמא, אני ממש ממש חייב לספר לך כי אני מרגיש ממש רע עם זה ואני יודע שהבטחתי שלא לעשות את זה יותר אבל… לא החלפתי תחתונים אחרי המקלחת אתמול בלילה', אבל מבחינתי מספיק 'רגע בטוח' אחד שבאמת צריך אותו כדי להצדיק את כל השאר.
>> כשגרושה מחפשת אהבה בטינדר - זה מה שהיא מגלה
מיכל כהן אליעזר, עובדת סוציאלית ואמא לחמישה ילדים.