גיל חמש עד שש: ילדים ממאדים, ילדות מנגה
על בנים ועל בנות
ההתבגרות של הבנות לרוב היא מוקדמת יותר משל הבנים, כמו גם המודעות שלהן למין שלהן, למראן החיצוני וללבושן. הבנים, ברובם, עדיין לא נוטים לייחס לדברים הללו חשיבות.
המלצות להורים
לטפח קשרים: בשעות אחר הצהריים כדאי להמשיך לנסות לטפח קשרים קודמים של הילד עם בני המין השני ולעודד אותו לכך.
מצבים מיוחדים
כשהבנים מעדיפים משחקי בנות (ולהיפך), הורים רבים מוטרדים האם הם יגדלו להיות הומוסקסואלים – אך ספק אם התנהגות בגיל חמש מנבאת זאת. מחקרים אחרונים מראים שיש מקום הולך וגובר לגורמים ביולוגיים בתהליך הזהות המינית, אם כי כאשר הפוטנציאל הביולוגי אינו חד משמעי, גורמי סביבה אכן יכולים להשפיע. בכל מקרה, תגובה חרֵדה של הורים לא תשנה את הזהות המינית, וכמובן שאין טעם לאסור על הילד לשחק בצורה מסוימת. לעומת זאת, כדאי לחזק את הקשר עם האב, דבר שלא יכול להזיק.
כללי זהב שחשוב ללמד את הילדים
בגילאי חמש ומעלה, כשהילדים מתחילים להיות יותר ויותר עצמאיים, חשוב להנחיל להם כללים כאשר הם משחקים לבדם או נמצאים במחיצת אחרים. יש להדגיש בפני הילד שיש איברים מסוימים הנחשבים לאיברים פרטיים, ואלה הם האיברים המכוסים בבגד ים. לאחר מכן להבהיר לו את הכללים הבאים:
1. זה בסדר לגעת באיבריך האינטימיים כשאתה לבד.
2. זה לא בסדר לראות ולגעת באיברים אינטימיים של אנשים אחרים.
3. זה לא בסדר שאחרים ייגעו באיבריך האינטימיים.
4. זה לא בסדר להראות את איבריך האינטימיים לאחרים.
חשוב להדגיש בפני הילד שלאיש אין זכות לגעת בגופו, אפילו מעל הבגדים, בדרך שגורמת לו לאי נוחות או לאי נעימות.
גיל שש עד שמונה: הכנה לגיל ההתבגרות
בגילים הללו רוב היחסים של ילדים הם עם בני מינם, והדבר הולך ומתחזק עם הכניסה לבית הספר. המגעים הפומביים בין בנות לבנים מתמעטים והופכים למוגבלים יותר ויותר, וגם המפגשים בשעות אחר הצהריים יהיו לרוב עם חבר מאותו מין. גם אופי הפעילות משתנה: הבנות עסוקות יותר בשיחות והבנים במשחקים פיזיים.
על בנים ועל בנות
כיום ההתבגרות המינית של בנות הולכת ונעשית מוקדמת יותר ויותר, ולעיתים אף מומלץ להיוועץ ברופא כדי לדחות את ההתבגרות המינית שלהן במקרי הצורך.
המלצות להורים
מוטב מוקדם: מגיל שמונה אפשר להתחיל להכין את הילד לשינויים העתידים להתרחש כשיגיע להתבגרות מינית, ולוודא שהוא מבין את העובדות הבסיסיות על יחסי מין והבאת ילדים.
מענה לשאלות: התעניינות ושאלות מצד הילד מעידות על ביטחון שמותר לדבר על הנושא ועל כך שהוא נותן אמון בהורה, ולכן יש לעודד אותו. כאשר עונים לילד בלי מבוכה, נוטעים בו גם את הביטחון שמין אינו נושא בעייתי ויש סיכוי סביר שיפנה אלינו בעתיד שוב.
פשוט לשאול: לא תמיד קל להורים לדבר עם ילדיהם על מיניות, אך יש דרך שיכולה לעזור לכל הצדדים להרגיש יותר נוח, והיא מוצלחת בכל הגילים: תבררו מה ילדכם כבר יודע, תקנו מידע מוטעה אם יש, וספקו את העובדות האמיתיות. לבסוף, השתמשו בשיחה כהזדמנות להעביר את הערכים שלכם.
בקרה על תכנים: מגיל בית הספר על ההורים לדאוג שבבית תהיה בקרה על תכנים לא נאותים במחשב ובטלוויזיה. במחשב צריכות להיות מותקנות תוכנות אבטחה המסננות אתרים עם תכנים מיניים ושאר אתרים שאינם מיועדים לילדים.
מצבים מיוחדים
בהמשך דרכם בבית הספר הילדים יזדקקו לעזרה בהתמודדות עם לחץ חברתי, דימוי עצמי ורגשות מיניים. הם יזדקקו להדרכת ההורה בקבלת החלטות על מערכות יחסים, כיצד להציב גבולות מיניים ולהגן על עצמם ממצבים לא בטוחים.
ילדים לומדים מספרים ומשיעורי בריאות בבית הספר, אך רק ההורה יכול להעביר את ערכי המשפחה בנוגע למגוון רחב של נושאים במיניות, כגון תפקידי הגבר והאישה, העדפה מינית, הינזרות, תפקיד במשפחה, דימוי עצמי ומערכות יחסים. המפתח בהעברת הערכים המשפחתיים הוא במציאת הזדמנויות הלימוד - למשל בזמן שצופים בטלוויזיה עם בן השמונה והזוג בסדרה נכנס לחדר השינה, אפשר לדבר על אינטימיות ומערכות יחסים. אנו גם מעבירים לו מידע, וגם מבהירים לו שבמשפחה מדברים על מיניות באופן פתוח.
ייעוץ מקצועי:
יערה גונן הלפרין - מנחת הורים ומשפחות ומנחת קבוצות הורים מוסמכת.
ורדה ורובל - ייעוץ משפחתי ממוקד.
הכתבה התפרסמה במגזין הורים וילדים, יולי 2011. לקבלת גליון במתנה לחץ כאן.
>> בחלק הקודם: מה קורה בגילאים מוקדמים יותר ואיך מספרים לילדים כיצד מגיעים תינוקות לעולם?