הספר "הסיפור שלי" של מישל אובמה מכר 720 אלף עותקים ביומו הראשון בעולם, ומאז הוא סוחף עוד ועוד קוראות וקוראים שמתפעלים מרהיטותה והגיגיה של הגברת הראשונה לשעבר, השונה בתכלית מהגברת הראשונה הנוכחית, וכנות ופתיחות הן מילות המפתח לאישיותה החיננית. לצד היותה אישה בפני עצמה, מישל מעולם לא שכחה שהיא גם אמא, ובמשך שמונה שנים גידלה שתי בנות לתפארת מאחורי דלתות הבית הלבן.
מליה כבר בת 20 וסשה בת 17, אבל הזכרונות עליהן כילדות קטנות בבית גדול, כשכל העיניים פתאום עליהן, לא מרפים ממישל. ״בטקס ההשבעה כבר הייתי מופתעת מהאופן החינני בו בנותינו התנהלו. הן מעולם לא היו כפופות או עצבניות ולא שכחו לחייך,״ מספרת האם הגאה בספרה.״כשהן נכנסו ללימוזינה, הן שחררו את כל הצחוק והעצבנות והמחוייבות לטקס. הן פרעו את השיער והשתוללו, ואז פצחו במלחמת דגדוגים. אחר כך הן נשכבו על המושבים ושמנו ביונסה בפול ווליום בסטריאו, כאילו שזה כל יום רגיל אחר.״
כמו כל ילד אחר, עם הזמן סשה ומליה הפכו לטינאייג׳ריות ופתאום הפסיקו להתלהב מהדברים שקשורים להורים שלהן. ״הבנות הצטרפו אל ברק בכל פעם שהיה צורך, גם לטקסים הכי מטופשים כמו חנינת תרנגול ההודו השנתית של חג ההודיה. בחמש השנים הראשונות הן צחקקו באירוע הזה בעוד אבא שלהן סיפר בדיחות נדושות. בשנה השישית הן כבר היו בנות 13 ו-16, ולא הצליחו כבר לעשות כאילו זה משעשע אותן. מהרגע הזה פטרנו אותן מהתחייבויות כאלה. הכל היה לבחירתן בלבד. הן הפכו לטינאייג׳ריות נורמליות ושמחות, חייהן היו שזורים שלל אירועים חברתיים ואחרים, והן רצו מגע מינימלי עם ההורים. כשאתה הורה לבני נוער אין לך יותר מדי שליטה בכל מקרה. בשלב מסויים הן זנחו אפילו את החלקים היותר מגניבים של העניין. ׳אתן לא רוצות לרדת למטה ולשמוע את פול מקרטני מנגן?׳ ׳אמא, פליז לא׳.״
התחביבים של הבנות היו חמודים ונורמטיביים למדי. ״החדר של מליה,״ מספרת האם, ״תמיד רעש מבחוץ, ממוזיקה רועמת וחברים, וסשה והחברים שלה התמכרו לתוכניות בישול והיו משתלטים על המטבח ומקשטים עוגות ועוגיות, מכינים לעצמם ארוחות מגוונות ומורכבות בנות כמה מנות. למרות שיש בו 132 חדרים, 35 חדרי שירותים ושש קומות, הבית הלבן היה בית נורמלי עבור הבנות. היה חשוב לי, כשנכנסנו, שחדרי הבנות יהיו בהמשך המסדרון מהחדר של ברק ושלי, מה שגרם לתחושה אינטימית ונוחה של בית.״
