שחיה, טניס, קומיקס, אירובי, שירה, ג'ודו, בלט, כינור, בישול, דרמה, או אולי חוג מדיטציה או שפה חדשה ומסקרנת? אחת הדרכים המשמעותיות בפיתוח האישיות של הילדים היא השתתפות בחוגים. אך מדי שנה היצע החוגים הולך וגדל, וההורים עומדים נבוכים למול השפע הרב, ולא תמיד יודעים כיצד להיות ה-wase של הילדים בעולם החוגים. מה הקריטריון הכי חשוב בבחירת חוג, ועד כמה להיות טולרנטיים לילד שמבקש להבריז ממנו? האם יש טעם בכלל בכל החוגים האלה? באיזה גיל כדאי להתחיל? איך בוחרים חוג שמתאים לילד? ולכמה חוגים כדאי ללכת בשבוע?
לדברי ד"ר רועי בן-מנחם, מנהל המדרשה למקצועות ההנחיה במכון אדלר ומחבר ספר הילדים "ההצלחה שהתחבאה", יש מספר היבטים חשובים להשתתפות בחוגים. "ברמה החברתית, הם פוגשים ילדים אחרים בחוגים, לעיתים הם יכירו ילדים מכיתות אחרות, או ילדים אחרים מחוץ לבית ספר, לעיתים הם ייחשפו לכוחות אחרים של ילדים שהם מכירים: יכולות מוטוריות למשל ולא רק להיבטים לימודיים שאותם הם כבר מכירים, כך יוצא להם להכיר ילדים בצורה יותר שלמה או עגולה. מעבר לכך, הם חווים מגוון רחב של התנסויות וחשוב להם להתנסות כמה שיותר".
לדברי ד"ר רועי בן-מנחם, מנהל המדרשה למקצועות ההנחיה במכון אדלר ומחבר ספר הילדים "ההצלחה שהתחבאה", יש מספר היבטים חשובים להשתתפות בחוגים. "ברמה החברתית, הם פוגשים ילדים אחרים בחוגים, לעיתים הם יכירו ילדים מכיתות אחרות, או ילדים אחרים מחוץ לבית ספר, לעיתים הם ייחשפו לכוחות אחרים של ילדים שהם מכירים: יכולות מוטוריות למשל ולא רק להיבטים לימודיים שאותם הם כבר מכירים, כך יוצא להם להכיר ילדים בצורה יותר שלמה או עגולה. מעבר לכך, הם חווים מגוון רחב של התנסויות וחשוב להם להתנסות כמה שיותר".
מה הדבר הכי חשוב בבחירת חוג?
"מי המדריך זהו אחד הפרמטרים החשובים ביותר. גד יאיר כתב על חוויות המפתח בחינוך הבלתי פורמלי, הוא מדבר בספרו על המפגש בין הילד למדריך ומראה עד כמה המפגש משמעותי לעיצוב של אישיות הילד וגיבוש של חוויות הצלחה. חשוב לבוא ולצפות במדריך ביום חשיפה. המדריכים הכי אהובים הם אלה שגם מקפידים עם הילדים על המשמעת והגבולות, וגם מתייחסים באופן אישי ורגיש לכל אחד".
אז האם כדאי כל שנה להתנסות בחוג אחר?
"צריך ללכת עם האוריינטציה של הילד בין אם יש לו כישורים מוטוריים, אמנותיים או דרמטיים. כל עוד הוא נהנה ומגיע מרצון ולא מתחיל להתייחס לזה כמו למטלה אין סיבה להפסיק את החוג, וגם אם אחרי כמה שנים הוא מבקש לעזוב, לא כדאי להתעקש על זה".
תנו להם לבחור
הסרט "הרקדן" מספר על סרגיי פולונין, רקדן בלט וירטואוז ממוצא אוקראיני, שהגיע בעקבות כישרונותיו (ובעידודם של הוריו) לאנגליה, שם התקבל לבלט המלכותי של אנגליה. פולונין נולד למשפחה ענייה באוקראינה, וכבן יחיד הפך למפעל חייהם. כל המשאבים המשפחתיים הושקעו בקריירת הריקוד שלו, ההורים עברו בין מדינות באירופה כמהגרי עבודה על מנת לממן את לימודי הבלט של סרגיי.
סרגיי היה כמטאור בעולם הבלט האנגלי אך התרסקותו גם היא לא איחרה לבוא. בסיפור חייו שזור מינון גבוה של הרס עצמי. כל חייו הוא כעס על הוריו שלקחו ממנו את הילדות והכריחו אותו לרקוד בלט, הכעס שלו היה כה רב שהוא העניש אותם ולא הזמין אותם לראות את משאת נפשם – הופעות הבלט שלו.
"אמנם מדובר כאן במקרה קיצוני, אבל הוא יושב על המקום של הבחירה, כשאנחנו לוקחים מילד את המקום של הבחירה יש לזה השלכות", אומר רועי, "בחירה חשובה וחשוב לתת לילד לבחור, אבל גם לנו יש תפקיד - לייצר בחירה לילדים, להתנסות בחוג מוזיקלי, פיזי או יצירתי ולהציע בכך מגוון רחב של אינטליגנציות. שם נוכל להבין מה התחומים שבהם הילד שלנו יכול להביע את עצמו", אומר רועי ומוסיף כי כשילד חווה הצלחה בחוגים חשוב שהדבר יקבל מקום בתוך בית הספר, שהמחנכת תתייחס לכך ושהוא ישתף בחוויות. "אם הלימודים קשים לתלמיד אבל הוא מצטיין בריקוד אין לו הזדמנות להביא לביטוי את היכולות שלו בתוך בית ספר ולייצר הוליזם כי בסוף זה בדיוק אותו ילד שנמצא בבית ספר ובחוג".
לא פעם הורים מנסים לממש פנטזיה גנוזה שלהם דרך הילדים, ברגע שהילד מראה כישורים מסוימים הם בטוחים שהם מגדלים את מסי - הדור הבא, במקרה הזה, כדאי לעצור כמה צעדים לפני. "הרבה פעמים ההורים שמים את היהב והציפיות על החוגים, אם הילד התחיל טוב הם רוצים שיתמיד, אם מתחיל לא טוב הם רוצים שימשיך כדי שיחווה הצלחה".
ואם הילד בחר חוג אבל במהלך השנה מבקש להיעדר פעמים רבות, האם להכריח אותו ללכת?
"נחישות והתמדה חשובים מאוד להצלחה של אדם לפעמים יותר מכישרון מולד. מצד אחד אני מבין את המקום של ההורה, שמוטרד מכך שהילד לא מתמיד. חשוב לנסות ולהבין על מה זה יושב ומה הסיבה שהילד לא רוצה ללכת או רוצה להפסיק את החוג, אם קרה משהו, יכול להיות שהילד לא מצא את המקום שלו או אבד הניצוץ שהדליק אותו. ההורה צריך לקבל החלטה אם הוא מפסיק לו את החוג, אין סיבה שהוא ישלם על חוג שהילד לא מגיע אליו, הוא צריך להעביר מסר לילד שיבחר אם הוא מגיע בצורה רציפה או מוותר על החוג. לגבי ילד שלא רוצה חוגים כאג'נדה, הייתי הולך איתו לשיעור חשיפה, וגם מפגיש אותו עם המדריך ויכול להיות שהניצוץ יידלק. אך העיקרון שחשוב להבין כאן הוא מה הרווח וההפסד של מלחמה עם הילד על חוג ומה הרווח וההפסד של לוותר. חוגים הם מה שאני עושה בשעות הפנאי, ופלטפורמה להבעת יכולות וחוזקות ולא צריך להיות שם מאבק אלא מקום של חיבור וזרימה. התפקיד שלנו הוא רק לחשוף למגוון של אינטליגנציות".
עד כמה "להעמיס" חוגים?
"כמה שיותר חשיפה, יותר טוב ואם הרצון מגיע מהילד והוא רוצה להתפתח והדבר מתאים ליכולות הכלכליות וגם ליכולת להירתם לזה מבחינת לוחות זמנים, זה טוב. אבל חשוב לשים לב גם למקום של ההורה. רצוי לממש צרכים ותשוקות של ילדים אך שזה יהיה בהתאם למידה וליכולות".
חשוב להקשיב למורה או לגננת
מיריה רון, יועצת, מאמנת ומלוות הורים וצוותים, מגישה גישה נוספת לגבי חוגים. "בגדול, חוגים יכולים להיות דבר נפלא עבוד ילדים, בעיקר לילדים בעלי צורך ייחודי בהתפתחות", אומרת רון. "אצל המון ילדים אנו נתקלים בקשיים בתחום פיזי, תנועתי וחושי בגילאים המוקדמים, שאם לא ייפתרו בשלב מוקדם בצורה טיפולית, עשויים להתפתח מאוחר יותר לקשיים חברתיים והסתגלותיים שונים. חוגים יכולים לספק לילדים אלה, מלבד תרגול בנושא כזה או אחר, סיטואציה חברתית שאינה קיימת בטיפול רגיל. אם לחוג יש מדריך שבא ממקום חינוכי-סיועי, הוא יזהה במהרה את הנקודות בהן הילד חזק ואיפה הוא מתקשה.
"חשוב שההורים יקשיבו טוב למה שיש לגננות, המטפלות והמורות לומר על הילד, כי יש נטייה לא להתייחס לכך. אם יש בעיה, הרבה הורים נוטים לומר 'זה יסתדר,' או 'גם אני הייתי ככה ויצאתי בסדר', אבל הקשיים לא נולדים בגיל 9 בבית הספר, אלא הרבה יותר מוקדם. אם תופסים את הבעיה מוקדם ומאזנים אותה אפשר לחסוך הרבה כסף וכאב לב.
"חוג ג'ודו בגיל 5-6, למשל, יכול לחזק ילד גופנית, ללמד אותו על התארגנות במרחב שסביב גופו, דברים שבהמשך יעזרו לו מאוד ויתנו לו ביטחון חברתי. מעבר לזה יש גם את עניין הסמכות. המורה הסמכותי לג'ודו מלמד להעניק כבוד למורה, לעצור ולהקשיב להוראות, כפי שיצטרך הילד לעשות בבית הספר. חוג של בישול ויצירה, מצד שני, יתן לילד עיסוק תחושתי חשוב. היום, כשהכל בסביבה נקי, ילדים כבר לא זוכים להתלכלך ולחוש טקסטורות שונות ומגע עדין או גס. בחוגים אלה אפשר לקבל הרבה אינפורמציה, לראות ממה הילד נרתע, דבר שבעתיד עלול להיות מתורגם לחוסר רצון בקרבה ובמגע, ובכלל בקשיים התפתחותיים".
רון מציגה גם גישה מעט אחרת לגבי מספר החוגים שכדאי שהילד ילך בשבוע. לדבריה אין צורך להעמיס בחוגים וחוג בכל יום זה מיותר לגמרי. מספיק חוג אחד בשבוע, או מקסימום שניים, ולהתמקד בהם, והיא מציעה מספר טיפים לבחירה מוצלחת של חוגים לילדים:
- חשוב לבחור את החוג לא על פי השם המפוצץ או הקטלוג המפתה אלא לפי המנחה או המדריך.
- חשוב שבחוג לא יהיו יותר מדי ילדים, על מנת שהילד יוכל לקבל תשומת לב מספיקה ולמצות את הזמן שלו במסגרת.
- אין טעם להעמיס בחוגים. חוג בכל יום זה מיותר לגמרי. מספיק חוג אחד בשבוע, או מקסימום שניים, ולהתמקד בהם.
- אפשר להחליט מראש, יחד עם הילד, שבכל שנה יצטרף לחוג בנושא אחר.
- חשוב להבין למה רושמים את הילד לחוג. אם זה בגלל החברים שהולכים לאותו חוג, בגלל שהוא זקוק לחיזוק בתחום מסוים או כי יש לו זיקה חזקה לתחום כלשהו. גם אם הסיבה היא פשוט שאתם זקוקים למקום משמר עבורו ביום קבוע, חשוב לומר זאת בפה מלא.
- חשוב מאוד להקשיב היטב לילד וללכת איתו כאשר הוא מעוניין להתפתח ולהעמיק בכיוון מסויים.
- אם אתם רואים שיש תחום שילדיכם אוהב והוא חסר במסגרת בית הספר, חוגים הם הזדמנות מצויינת לעשות השלמה.
- אם הילד מתחיל בחוג ולא מעוניין להמשיך, ואין לכך סיבה אובייקטיבית, חשוב שתבהירו לו שזו החלטה שלכם שיפסיק, ולא שלו. הקשיבו לו, ואז אמרו: "החלטתי שמהשבוע הבא לא תלך יותר לחוג".
- אם אין קשיים או צרכים מיוחדים, אין טעם להתחיל בחוגים לפני גיל בית ספר. זה עומס מיותר. לילדי הגן, משחק בחצר הבית אחרי הצהריים היא פעילות חשובה ומספקת.
- זכרו ששעמום הוא חשוב, ויש בו ערך. לילדים של היום, שרצים ממסגרת למסגרת, וכל הזמן אומרים להם מה לעשות, אין מקום ליוזמה, שהיא תכונה חשובה מאוד. כשההורים לא מיד מתגייסים על מנת לשעשע, הילד מתחיל ליזום.