האופן שבו אנחנו מדברים עם ילדים משפיע במידה ניכרת על הלמידה שלהם ועל היכולת שלהם להאזין ולדבר. יש ילדים שמתקשים לשתף מעולמם ומחוויותיהם – הם סגורים, מופנמים, מתקשים להשתמש בשפה ככלי מעצב לדברים שקרו להם באותו יום, למחשבות ולרגשות שלהם. פעמים רבות התשובה שההורה מקבל כשהילד חוזר מהגן או לשאלה "איך היה לך היום בגן?" היא: "כיף". אם ההורה מסתפק בכך, שאר אחר הצהריים מתמלא במהירות במטלות בית, משחקים, חוגים ועוד. עם זאת, חשוב מאוד שהורים לילדים בגילאי גן וביה"ס יסודי חלא יסתפקו רק בכיף קצר ולקוני, אלא אם ימצאו דרך ליצור הזדמנויות לשיחה עם הילדים, אחד על אחד ובמסגרת 'טקס' משפחתי (למשל בארוחת ערב), בו הם ישאלו שאלות המזמינות את הילד לשתף מעולמו.
לפני שנתחיל, הנה שני עקרונות שחשוב לממש לפני שמתחילים.
רוצים שהילד ישתף? אתם צריכים להאזין.
פייבר ומייזליש בספרם "איך לדבר אל ילדים כדי שהם יקשיבו ולהקשיב כדי שהם ידברו", נותנות דוגמאות רבות לחשיבות ההאזנה לילדים כדי לאפשר להם לדבר. הרבה יותר קל לספר על דברים שמטרידים אותך להורים שבאמת מאזינים, ולפעמים הם אפילו לא צריכים להגיד דבר – שתיקה אמפטית, הנהון, התייחסות מבינה למה שנאמר, אמירה של "כן, אני מבין" היא לא פעם כל מה שהילד זקוק לו.
התייחסו לרצונות שלו
כאשר ילד מספר על משהו שהוא רוצה ולדעתנו אינו יכול לקבל, במקום לתת לו הסבר ברור מדוע הדבר לא ניתן, אפשר להזמין אותו לדמיין כיצד משאלתו מתגשמת בעולם הדמיון – לפעמים העובדה שמבינים שאני רוצה משהו, שמתייחסים לרצון שלי הופכת את העובדה שלא ניתן למלא את בקשתי לנסבלת יותר.
חשוב שהורים יבלו זמן עם הילדים שלהם. כשאתה נמצא עם הילד ועושים דברים ביחד, זה נותן יותר הזדמנויות לדבר על דברים. בנוסף, כשילד מגיע הביתה עם פרצוף עצוב או כעוס, לא כדאי לשאול אותו מיד למה הוא עצוב. צריך לתת לו לנוח קצת, להירגע, אולי לאכול משהו, ואז לשאול - כך יש יותר סיכוי שהוא יענה וירצה לשתף את מה שעבר עליו.
בגילאי הגן – 3 ועד גן חובה
היו זמינים לשיחה: דיבוב ועידוד של חלק מהילדים הצעירים בני ה-3 לדבר הוא אמנות לא פשוטה. אכן, האזנה וגמישות מבחינת הפניות של הילדים היא משמעותית, כי ילד כזה מתקשה לתכנן מה יאמר להורים ומתי, וכמובן שעלול בקלות לשכוח את מה שרצה לומר. לכן זמינות אליו (במידת האפשר ושאר האילוצים אחה"צ) היא מאד משמעותית. 
אל תשכחו אותו. חשוב מאד גם לאפשר לילד צעיר כזה הזדמנות שווה בעת שיחה סביב שולחן האוכל, כי לעתים הוא מתקשה לשמור על תורו בשיחה, או שאחים גדולים יותר נוטים להשתלט על השיחה ולא לאפשר לו לדבר.
שאלו שאלות ברורות. 'עיגון' החוויות של הילד בזמנים שונים במהלך היום עוד יותר משמעותי, ואז שימוש בשאלות סגורות יכול לסייע לו לארגן את מחשבותיו, למשל: "מה הדבר הראשון שעשית היום בבוקר"? "איזו גננת הייתה היום בגן"? "מה עשיתם היום במפגש?" וכו'. "ספר לי על משחק אחד ששיחקת בו כשביקרת אצל יואב", יאפשרו לו להרהר ולשתף בחוויותיו.
בגילאי ביה"ס היסודי:
טיימינג זה הכל. וברור שזה לא תמיד פשוט. למעשה, לרוב הם יסכימו לדבר בדיוק כשאנחנו עסוקים במשהו. אם אנחנו עסוקים רוב הזמן כשאנחנו בבית, ומצפים מהילד שיספר לנו דברים כשלנו זה נוח – זה יצמצם את הנכונות שלו לשתף כשהוא נזכר במשהו. אם ילדים רואים שלהורים פעמים רבות יש משהו יותר חשוב מהם – הם ינסו למצוא מישהו אחר לדבר איתו כמו חברים למשל, כשהם גדלים או שהם פשוט יתרגלו לאופן שיחה שמסתכם שוב ב"כיף" או "בסדר" – הפסד של שני הצדדים.
אל תמהרו לייעץ. לפעמים הילד רק רוצה לשתף ו"לאוורר" את רגשותיו תחילה. אם ההורים ממהרים לתת לו פתרונות, זה עלול לגרום לו להרגיש חסר אונים ולא מוצלח. תיווך שלכם לאחר שהוא שיתף במה שחווה והרגיש, כגון "מה חשבת לעשות?" "מה עבד בשבילך במקרים דומים" יוכל לסייע לו להגיע לפתרון בכוחות עצמו.
שמשו מודל לחיקוי. האופן שבו אנחנו מדברים איתם גם מדגים להם כיצד היינו רוצים שהם ידברו איתנו בחזרה- בצעקות, בדרישות, בכעס, או באופן של הוראות או פקודות, או בהתמקדות בדברים שילדים צריכים לעשות – בואו לאכול, גשו להתקלח, תעשה שיעורים. כמובן שיש גם דרך שלישית – דרך אסרטיבית, כזו שהיא עקבית, חמה, מלאת בטחון אך ברורה בעת ובעונה אחת.
שאלו שאלות פתוחות. אם רוצים שילדים יחשבו יותר ויפתחו את סגור ליבם, חייבים לשאול אותם שאלות פתוחות. כלומר, שאלות שלא ניתן לענות עליהן ב'כן' או 'לא'. אלו שאלות המזמינות להגיד עוד, לשתף ברעיונות וברגשות. למשל, במקום לשאול "נהנית היום במסיבת יום ההולדת של...?" אפשר לשאול "מה היה החלק שבו הכי נהנית במסיבה?" אם תגיבו לרעיונות שלהם באופן שמראה את העניין האמיתי שלכם במה שהם מספרים ושהם חשובים לכם, זה עשוי לעודד אותם להמשיך ולשתף.
התמקדו במה שמלהיב אותם. שאלו למשל "ספר לי על משהו מעניין או חדש שלמדת בחוג ג'ודו היום?" רצוי לשאול שאלות שאינן שיפוטיות ומזמינות לתת תשובות אמתיות – "מה היה הדבר הכי טוב שקרה לך בביה"ס?" או "איך הלך לך בהפסקה היום?" יובילו לתשובות יותר מלאות מאשר "שיחקת עם הבנות היום בהפסקה"?
תקשורת פתוחה ונוחה עם ילדיכם תסייע להם לפתח ביטחון עצמי, הערכה עצמית, קשר ותקשורת טובה עם אחרים, והיא בסיס לשיתוף פעולה טוב אתכם. אם תקדישו את הזמן ואת המאמץ כדי לפתח את כישורי השיחה האלה ואת ההקשבה למה שהם אומרים, תוכלו לפתוח את הדלת לעולמם.
הכותב הוא פסיכולוג חינוכי מומחה, מרצה בחוג לפסיכולוגיה במכללה האקדמית אחוה