זיו (שם בדוי, השם האמיתי שמור במערכת), הוא ילד מתוק בן חמש וחצי ממושב בבקעת הירדן. כשהיה בן ארבע חזר זיו הביתה מהגן עם כוויות ברגליים, בישבן, באיבר מינו ובאזורים נוספים, וכנראה שאין אמא או אבא שלא מרגישים כאבים בכל הגוף למשמע סיפור כזה. מתברר שזיו לא קיבל אישור לקום לשירותים בזמן ארוחת הצהריים, ופשוט נאלץ לעשות את צרכיו על עצמו. הילד ישב כך זמן רב, והכוויות לא איחרו להגיע.
במועצה המקומית בקעת הירדן, ביקשו מאורטל, אמו של זיו, להמשיך לשלוח אותו לגן, והבטיחו שהגננת תוחלף. ההורים הסכימו, וכעת, שנתיים לאחר התקרית, הגננת צפויה לחזור לגן, ולטפל בילד שנפגע ממנה מאוד, והוא והוריו נותרו עם טראומה, עקב טיפולה הלקוי.
אורטל מספרת שביום התקרית זיו לא הצליח לרדת מההסעה, לא הצליח ללכת ואפילו לא לעמוד על הרגליים. "בעלי נאלץ להרים אותו על הידיים עד הבית כי הוא פשוט לא יכול היה ללכת", היא נזכרת. "הוא צעק מכאבים והיה עם ריח חריף של צואה. כשהגיע הביתה שטפתי אותו. היה קשה מאוד לנקות אותו כי הקקי כבר היה בחלקו יבש, הייתי צריכה ממש לגרד את הקקי שלו מהרגליים. תוך כדי שאני מנסה להרגיע אותו מהבכי והכאב".
אורטל התקשרה מיד לגננת ולהפתעתה גילתה שהיא אישרה שזה אכן מה שקרה. "הגננת לא הייתה באותו זמן אלא רק הסייעות. רציתי לבדוק האם הגיוני ונכון מה שבני מספר לי. איך ייתכן מצב כזה? אבל הגננת אישרה זאת, וענתה שאסור לקום בזמן האוכל לשירותים. היא אמרה לי דברים כמו 'זה לא שהם צריכים להתאפק הרבה זמן' ו'זה גורם לטיילת'". לפי דברי הגננת הילדים יושבים לאכול ארוחת צהרים ב-14 ועולים על ההסעה ב-15:45. הגננת דיברה עם הסייעות, בדקה ואמרה לאורטל שלפי דברי הסייעות שהיו בגן זיו ישב על הכסא ולא רצה לזוז. "אני לא מבינה איך אפשר למנוע מילדים להתפנות?", היא אומרת בכאב, "במיוחד שמדובר בילדים בגילאי גמילה".
חזר להרטיב בלילה
מאחר שהגננת נתנה גיבוי לסייעות, אורטל החליטה לפנות למנהלת מחלקת החינוך ולמפקחת משרד החינוך האזורית. בפגישה הגננת ננזפה, תוך שהובהר לה שאסור למנוע מילדים להתפנות לשירותים. לאחר הפגישה ביקשו נציכי מחלקת החינוך מאורטל שתשאיר את זיו בגן כדי לא לגרום נזק בהעברתו לגן אחר באמצע השנה. נאמר לה כי בשנה לאחר מכן זיו לא ימשיך אצל אותה גננת. "אמרו לי 'אל תדאגו, בשנה הבאה הוא עובר גם ממילא והיא לא תהיה הגננת שלו בעתיד, הוא לא יתחנך אצלה יותר'", אומרת אורטל.
שנה לאחר מכן זיו עבר עם חבריו לגן סמוך וכעת, בספטמבר הקרוב, צפויה להיות השנה האחרונה שלו בגן. להפתעת אורטל, היא גילתה במסיבת יום הולדת של אחד מילדי המושב כי אותה גננת קיבלה שיבוץ חדש והיא תשובץ לגן בו זיו נמצא. וזאת למרות שהובטח שהם לא יפגשו.
"במהלך השנה האחרונה זיו היה זקוק להרבה תשומת לב ואהבה, שהוא לא קיבל אצל אותה גננת. השנה הוא הצליח קצת לחזור לעצמו, אבל כשהוא שמע במקרה שהגננת עוברת לגן שלו הוא חזר להרטיב בלילה, ומאז הוא לא רוצה ללכת לגן יותר. אף אחד במערכת לא מטריד אותו שהבן שלי יפגע מהמעבר הזה. במקום לפתור בעיות מנסים לטאטא אותן ומי שנפגע בסוף זה הילד!".
>> תלונה נגד הגננת: "היא זרקה את הבן שלי ממרחק כמו גור כלבים"
המועצה המקומית בקעת הירדן הציעה לאורטל להעביר את זיו בשנה הבאה לגן במועצה אחרת, או שיילך ללמוד בגן דתי, אף שהמשפחה בכלל חילונית. "אלו פתרונות לא ראויים ולא הגיוניים, אין פה ראייה של טובת הילד אלא ראייה של טובת הגננת בלבד", אומרת אורטל. "במצב הנוכחי אני משאירה אותו בבית ולא שולחת בשנה הקרובה לגן, למה לגרום לילד טראומה חוזרת?".
תגובת משרד החינוך: "להורי הילד הוצעו מספר חלופות, לרבות ליווי אישי, ואנו פועלים בשיתוף הרשות המקומית כדי למצוא עבור הילד את הפתרון הטוב ביותר".
תגובת דוד אלחיאני, ראש המועצה האזורית בקעת הירדן: "אנחנו סומכים על משרד החינוך".