בעקבות פנייה שהגיעה לקליניקות לשינוי חברתי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, התבקש האירגון לבחון את ההשלכות המשפטיות של הרחקת ילדי מהגרי עבודה על המשפחות. בעקבות התייעצות עם גורמים רבים, בהם אנשים בעלי שם בתחום הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה, יצאה חוות דעת מבהילה בנוגע לרווחת הילדים המיועדים לגירוש, ונשלחה לשני גורמים מכרזיים: ראש ממשלת ישראל וטייסי אל על, הלוקחים חלק טכני חשוב בגירוש.
הגוף חש כי ישנה דחיפות בנושא, ושיש להעביר את חוות הדעת על מנת שילקח בחשבון האם ראוי ונכון כי חברת אל על נתיבי אוויר לישראל, ביחד עם טייסי החברה, יטלו חלק בהליך הגירוש לו פוטנציאל נזק משמעותי לילדים. ״עניינה של חוות הדעת בכוונת מדינת ישראל לגרש מאות ילדי מהגרי עבודה אשר המדינה היחידה אותה הם מכירים היא ישראל, לומדים במערכת החינוך ביחד עם ילדים ישראליים, שפתם היא עברית וזהותם והשתייכותם התרבותית היא ישראלית לכל דבר ועניין,״ כתבו במכתב. ״מסלול חייהם הצפוי עד כה כלל השלמת לימודים במערכת החינוך, שירות צבאי והשתלבות מלאה במדינה היחידה אותה הם מכירים. בוודאי חלקם היו יכולים להיות טייסי אל על.״
״שוו לנגד עיניכם את מאורין בת העשר ומיקה בת ה-12, תלמידות בבית ספר בלפור בתל אביב,״ מבקשים כותבי המכתב. ״ילדות ישראליות לכל דבר ועניין, אשר נעצרו לפני שבוע ימים ביחד עם משפחותיהן ועומדות בפני סכנת
גירוש. מאורין ומיקה, אשר המדינה היחידה אותה הן מכירות היא ישראל בדומה למאות ילדים אחרים, קיבלו מכתבי תמיכה מחבריהן לכיתה ומבית הספר בהם מסופר על מעלותיהם אך צעקתם נופלת על אזניים ערלות ועולמם צפוי להחרב עליהם. במסגרת חוות הדעת המבוססת על מחקר וספרות מקיפים הצביעו המומחים על נזקים של ממש העלולים להיגרם לאותם ילדים, אוכלוסייה פגיעה מלכתחילה, הן בשל הליכי המעצר והכליאה, הן
בשל אקט הגירוש עצמו בו נוטלים חברת אל על וטייסיה חלק משמעותי והן בשל תוצאות המעבר לארץ זרה הנגרם מאותו גירוש.״
על פי המומחים, ועל פי מידע שנאסף מהקהילה הפיליפינית בתקופה זו, ילדים שנחשפו לאיום הפוטנציאלי של הגירוש ולמעצר מפגינים סימפטומים חרדתיים, הרטבת לילה, אי שקט, קשיים ניכרים בויסות הרגשי, בכי תכוף, חרדת נטישה, תנודות במצב הרוח, אובדן ענין בתחומי ענין מוכרים, התכנסות והתבודדות, תחושת מצוקה ופחד מתמידים, רגרסיה להתנהגות ילדית שלא בהתאם לגילם, ירידה בתאבון, התנתקות, פגיעה בדפוסי השינה, מחשבות רפטטיביות ומרובות על העתיד, התפרצויות זעם ובכי, ירידה בערך העצמי ועוד. אלה תואמים להגדרה של הפרעת דחק אקוטית, דבר המציב אותם בסיכון מוגבר לפיתוח של הפרעת PTSD".
עוד מוסיפים המומחים וקובעים כי המחקרים בעולם מצביעים על סכנה לפגיעה של ממש בשלומם ונפשם של ילדים המורחקים מהסביבה אותה הם מכירים, וקובעים בין היתר כי ״לאור כל הנאמר לעיל, הרחקת הילדים מישראל מהווה קטיעה של רצף כל המוכר להם, ועקירתם ממקום שייכותם השפתי, תרבותי חינוכי וחברתי. בעת הגעתם לארץ מוצא הוריהם עליהם להתמודד עם הגירה שנכפתה על המשפחה , תוך צורך להסתגל לתרבות זרה להם. בעת החזרה לארץ מוצא הוריהם, על הילדים להתמודד עם תחושות של קושי ושל ריחוק תרבותי, תחושת זרות בבית הספר ויחס עוין על ידי ילדים אחרים. בנוסף, הילדים שראו בהוריהם מקור של בטחון רגשי וכלכלי נחשפים לקושי במציאת מקום עבודה והסתגלות למדינה שבה תנאי החיים קשים לאחר הגירה רבת שנים. כל גורמי הסיכון המפורטים לעיל, מתווספים לגורמי הסיכון שצוינו קודם הקשורים בהיותם של הילדים אוכלוסייה פגיעה ובעלת סיכום מיוחד לתחלואה נפשית, ומוסיפים לחוויית העקה של הילדים ומשפחותיהם ולפגיעה בבריאותם הנפשית ובהתפתחותם העתידית. מדיווחים חלקיים ביחס לילדים שגורשו, מטעם עובדי סיוע ורווחה העובדים עימם, ידוע לנו כיום על סימפטומים מדאיגים בקרב אותם הילדים, ובכלל זה סימפטומים דיכאוניים, ניתוק, התנהגויות סיכון והתנהגויות של פגיעה עצמית."
הגוף פונה באופן אישי לטייסי ועובדי אל על. ״החלטת חברת אל על נתיבי אוויר ועובדיה לקחת חלק בפעולת הגירוש אינה פאסיבית אלא מהווה מלכתחילה שותפות מלאה בפעולה זו העלולה לתרום לנזק שייגרם לאותם ילדים. השאלה איננה האם תעמדו מהצד או תתערבו בבחינת ׳אל תעמוד על דם רעך׳ אלא עליכם לקבל החלטה האם אתם תמשיכו ותקחו חלק בתהליך הגירוש המזיק. טרם תעשו כן, אנא שקלו זאת היטב.״