זוכרים שפעם גם אתם הייתם מתבגרים? זוכרים שההורים שלכם תמיד אמרו לכם משפטים קבועים שרק גרמו לכם להתעצבן עליהם יותר? למרות שהבטחתם לעצמכם שאתם תהיו שונים, הנה לפתע, באופן בלתי נשלט כמעט, גם מהפה שלכם יוצאות אותן מילים שהטריפו אתכם.
מה עושים? תלמדו לעצור רגע לפני שאתם זורקים לאוויר משפטים שיוציאו אותם מדעתם ובטח לא יקרבו ביניכם, ותציבו להם גבולות בדרכים אחרות. חשוב גם שתבינו, שבסופו של דבר גיל ההתבגרות זו תקופה שעוברת. "נכון שלפעמים מדובר בתקופות ארוכות ומדאיגות שבהן נראה שאף אחד לא מקשיב, אבל למרות זאת חשוב להשגיח ולא להפסיק לבסס את הסמכות ההורית, גם כאשר אתם רוצים להרים ידיים. תמשיכו לייצר גבולות. גם אם המתבגר לא עומד בהם הוא צריך לדעת שאתם שם", אומרת מיכל דליות.
אז מאלו משפטים כדאי להימנע?
1. "כשאני הייתי בגילך..."
זה יכול להגיע גם בגרסה אחרת כמו "תראה מה אני עשיתי כשאני הייתי בגילך...". עדיף לא לומר משפטים בסגנון הזה. מבחינת הילדים, ההורים נולדו ישר בגיל ארבעים, הם לא היו ילדים או מתבגרים לפני כן. גם כאשר הם מוכנים להודות שאבא ואמא היו פעם בגילאי העשרה, זה היה מבחינתם לפני מיליון שנה לפחות, ולכן זה משפט לא תקף. אפילו מעצבן. ההשוואה מבחינתם היא בכלל לא רלוונטית, כי מה שהיה נכון לפני 30 שנה לא דומה למה שקורה היום.
2. "אני מבין אותך, אני יודע מה אתה מרגיש"
הילדים שלנו בטוחים שאנחנו לא מבינים אותם. מבחינתם, אנחנו חושבים שאנחנו מבינים כי פעם היינו בגילם, אבל זה היה לפני המון זמן. כל עוד אנחנו לא בתוך הכיתה שלהם, בתוך השבט שלהם, בתוך הנפש שלהם, מסתובבים עם החברים שלהם - אין לנו זכות לומר משפט כזה, משום שאנחנו לא יכולים באמת להבין אותם. נדמה לנו שאנחנו זוכרים, אבל זה רחוק מאיתנו. בהמון מקרים זה משפט מרחיק ומעצבן ועדיף להימנע מלומר אותו.
3. "את לא תצאי ככה מהבית"
כמה פעמים אמרתם את המשפט הזה כאשר הילד עמד מחוץ לבית ולא קרה שום דבר? בסופו של דבר, הילד יצא מהבית לבוש בדיוק כפי שהוא רצה. לרוב, זה משפט שאנחנו לא עומדים מאחוריו, לכן תחשבו טוב אם יש מקום להגיד אותו. בעיני הילדים שלנו אנחנו לא אופנתיים. הם רוצים להיות הכי "קולים" ואתם מתערבים ומפריעים לו בזה. אתם לא מתחברים לשערות שנופלות על הפנים, לא אוהבים את הג'ינס שגדול בשתי מידות או את החולצה שקרועה בשרוול. זה לא מתאים לעולם שלכם, לא נראה לכם יפה או מכובד, אבל זה העולם שלהם. אל תריבו איתם על סגנון, אבל כן כדאי לקבוע כללים שקשורים בצניעות ולהסביר את חשיבות הדבר.
4. "קודם תסדר את החדר שלך"
הורים צריכים להבין שהילדים לא יסדרו את החדר שלהם אם הם לא רוצים. החדר הוא מראה לבלגאן הפנימי שלהם, והם לא מבינים את הטירוף סביב סדר. תבינו את העניין ותגיעו להחלטה: האם אתם פשוט מסדרים את החדר שלהם כמו שמסדרים את הסלון והמטבח, או שפשוט חיים בשלום עם הבלגאן בחדרו של המתבגר? בית שיש בו סדר וחשיבות לניקיון, ישמש כמודל לילדים. בשנים האלו זה פשוט לא בראש שלהם.
5. "על מה יש לכם לדבר כל הזמן?"
הילדה חזרה רק הרגע מבית הספר, רצה לחדר ולא מפסיקה לדבר עם החברה בטלפון, בסקייפ ובפייסבוק. אתם משתגעים, לא מבינים על מה יש להם לדבר כל כך הרבה וזורקים את המשפט לאוויר. כדאי שתבינו, זו שאלה מתריסה ומעצבנת ושכנראה יש לילדים על מה לדבר. הם ידברו על ההורים שמעצבנים אותם ועל החברים שלהם, שזה הדבר הכי חשוב להם בעולם.
6. "תסתכל על הבן של השכנה"
זה יכול להיות הבן של החברים או הבן של הדודה - בכל מקרה, אין מקום לעשות השוואות. לחשוב שההשוואה תגרום למוטיבציה זו טעות. להיפך, השוואה זה דבר מייאש, מעצבן ומדכא. הילדים שלכם הם מה שהם, ואין טעם להשוות אותם למשהו אחר.
7. "תפסיק לאכול את הזבל הזה"
הילדים יאכלו זבל אם זה מה שיש להם בבית, הם יחממו את האוכל האהוב עליהם אם יהיה כזה במקרר. אם אכפת לכם מהרגלי האכילה של הילדים, תדאגו בעצמכם שיהיה אוכל בריא ומזין בבית. אל תצפו שהילד שלכם ידאג לזה בעצמו.
8. "גם אני יכולה לבלות בכיף עם החברות שלך"
אימהות, כדאי שתדעו: הבנות שונאות שהאימהות שלהן מסתלבטות עם החברות שלהן. הכוונה היא לא לשיחה נעימה עם החברות של הילדה, אלא לאמא שמנסה להיות כאילו צעירה ומשתמשת בסלנג אופנתי. זה לא נכון להתנהג כך, זה עושה מההורים קריקטורה. בכל תקופה הילדים יוצרים שפה משלהם בכדי שאנחנו, ההורים, לא נהיה חלק ממנה. זה לא לעניין לחקות את זה ולא הופך אתכם להורים מבינים או צעירים יותר.
9. "לא חבל שאתה לא מנצל את הפוטנציאל שלך?"
ללא ספק מדובר באחד המשפטים הכי מעצבנים שיש, ובטח שהוא לא יעודד את הילדים למוטיבציה שתממש את הפוטנציאל שלהם. פוטנציאל זה לא רק רמת IQ, זו ההשקעה שלי במה שחשוב לי. זה יכול להיות התאהבות בבחור, זה יכול להיות משחק מחשב שחייבים לנצח, וזה יכול להיות הזמן שאותו אני משקיעה בצופים. כל היכולות ילכו לשם. חשוב להבין שהפוטנציאל לא קשור להצלחה בלימודים. תעקבו, תשגיחו אבל הימנעו ממשפטים שרק יעמיקו את הכעס והריחוק.
10. "למה אני צריכה להגיד לך כל דבר אלף פעם?"
הילד חוזר הביתה זורק את התיק בסלון ונכנס לחדר. אנחנו מתעצבנים והמקרה הנקודתי הופך פתאום לחלק מהאישיות של המתבגר. מקרים ספציפיים שיוצאים מהקשר ומקבלים תיאורים דרמטיים יגרמו לילד לא להקשיב. משפטים בסגנון "אתה אף לא מפנה את הכלים, לא משנה כמה אני מבקשת", לא יביאו לשינוי התנהגות ורק יגרמו למתבגר לתחושת כעס ותסכול. ברגע שיש משהו שמפריע לכם תנסו לפנות לילדכם בדרך יותר חיובית. המון פעמים הורים באים ממקום של לחנך וזה פשוט מתקבל בצורה ההפוכה אצל המתבגר.
11. "אתה לא אומר לי את האמת"
במילים אחרות אתם אומרים לילד שהוא שקרן. אתם שואלים שאלה, הילד עונה, אתם לא מאמינים וגם לא מסתירים את התחושה. "בטוח שהלכת ללימודים? אם אני אתקשר ואשאל יגידו לי אותו הדבר?", אלו משפטים שמכשילים את הילד. מאוד מתסכל שלא מאמינים לך, בשלב מסוים הילד ישקר מתוך מחשבה שגם ככה לא מאמינים לו אז מדוע לספר את האמת? להטיל ספק בדברים של הילדים לא יגרמו להם לספר את האמת. להיפך.
12. "אם אתה רוצה לגור בבית הזה תתנהג כמו שאני אומר"
לא עובד ולא מומלץ. החינוך לא מגיע על דרך השלילה. להיפך, הוא יגיע דרך החיוב. זו שפה שצריך ללמוד ולאמץ. ביקורת תמידית תוביל לאנטי ולמלחמות מצד המתבגרים. משפטים מסוג זה יכניסו את רוב הילדים למגננה ומולם עומדים ההורים חסרי אונים שנכנסים למאבקי כוח מיותרים. נסו להימנע מהביקורת ובמקום תנסו לייצור דו שיח ושפה משותפת.
ייעוץ מקצועי:
* מיכל דליות, מדריכת הורים ומשפחה בכירה
* רחל לוי, מנכ"ל מרכז "משפחה פלוס" - ייעוץ להורות וזוגיות ובריאה