ל"ג בעומר, אולי החג ה"שבטי" או ה"קבוצתי" ביותר, נושא עמו שמחה גדולה עבור חלק מהילדים, וחוויה כואבת עבור חלק אחר. נוכח הפעילות הקבוצתית הסוערת המאפיינת את תקופת החג, בולטת הדרתם של אלה המתקשים יותר להשתלב, ביניהם ילדים ובני נוער המאובחנים על הרצף האוטיסטי ומשולבים במסגרות החינוך ה"רגילות". תחושת השייכות היא תנאי בסיסי לרווחה האישית של הפרט, ול"ג בעומר מציף, באופן מיוחד, היבטים חברתיים בכלל, ואת נושא הקבוצה והשייכות בפרט.
עומר, בן 17 הוא נער המאובחן על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה אשר לומד בביה"ס ממלכתי במרכז הארץ. לאורך כל השנים עומר לומד בביה"ס רגיל כאשר לצדו סייעת תומכת ומבחינת הישגיו הלימודיים נחשב עומר לילד מחונן. הוא לומד במגמה ריאלית ומרחיב 5 יחידת לימוד במתמטיקה, אנגלית ופיסיקה ובזמנו הפנוי הוא לומד כתיבת תוכנה ומנסה להמציא תוכנות ומשחקי מחשב חדשים.
Instagram post by Gal Zonnenshain * May 2, 2018 at 5:34pm UTC
201 Likes, 29 Comments - Gal Zonnenshain (@galz2014) on Instagram
בניגוד לשאר התלמידים אשר ששים ומשוועים לחופש וחגים ומועדים, עבור עומר, חווית החופשים והיציאה משגרה הינה חוויה קשה אשר על פי רוב מלווה בבדידות רבה ובשעמום. בדרך כלל, הוא אינו לוקח חלק באירועים החברתיים שמתקיימים ואינו יוזם אינטראקציות חברתיות, הוא כן מציין שהיה רוצה אולם לא יודע כיצד לעשות זאת ועם מי. בפעמים הבודדות שבהן הלך לאירועים חברתיים, בעיקר בעידוד של הוריו, הוא הרגיש שלא הצליח למצוא את עצמו ומרבית הזמן היה בודד.
כאשר שואלים אותו אודות ל"ג בעומר הוא מספר שלעולם אינו הולך לאירוע של החברים בשכבה. החברים בשכבה חושבים שאני פשוט לא רוצה להגיע, הוא אומר, אבל הם לא מבינים שזה בגלל שיש הרבה מאד רעש שלא מאפשר לי לשמוע, כולם מדברים אחד עם השני במקביל וזה יוצר לי לחץ ובלבול. הייתי שמח מאד להיפגש עם חברים ולעשות מדורה, ברור שגם לי יש רצון כזה.
למי מאתנו אין זיכרונות ילדות מהקומזיץ הכיתתי? שבוע לפני "ליל המדורות הגדול" מתחיל הכל לרחוש ולגעוש. "המנהיגים הטבעיים" של הכיתה מתחילים לחלק אותה לקבוצות ולהטיל משימות, השוטטות המשותפת ברחובות לטובת איסוף קרשים למדורה, ההתארגנות לפעילויות ולהבאת הכיבוד, ובערב עצמו – בניית הקונסטרוקציה המפוארת, טקס הדלקת המדורה, צליית תפוחי האדמה והמרשמלו, הישיבה המשותפת, המעגלית, סביב האש הבוערת, והגלישה אל תוך השעות הקטנות של הלילה. כמו בכל פעילות חברתית אינטנסיבית, בני הנוער מנהלים אינטראקציות חברתיות, מתנהלים בתוך סיטואציות מגוונות, הם נדרשים לשלל מיומנויות וכישורים חברתיים, אלא שהפעם, הם נדרשים לכך לבד, לרוב ללא תיווך או הדרכה, ומבלי שאף "מבוגר אחראי" יוכל להגיש להם עזרה ולכוונם, במקרה הצורך.
#לגבעומר #
1 Likes, 0 Comments - @scnomysbl on Instagram: "#לגבעומר #"
השיח, המתרחש ברובו בזירת הרשתות החברתיות ובקבוצות הוואטסאפ, משאיר בצד קבוצות מסוימות, וזהו בדיוק הרגע שבו נפער הפער הגדול בין ה"מקובלים" ל"לא מקובלים". אלה שאינם מוצאים את מקומם או מתקשים יותר להשתלב, נפלטים חוצה, ברוב המקרים פגועים ומתוסכלים. במסגרות משלבות, היעדר התיווך של ההורים ו/או המחנכים, שכבר אינם מעורבים, מקצין את הסיטואציה, ופעמים רבות הילדים או בני הנוער המשולבים הופכים "שקופים".
היעדר הכישורים החברתיים, הקושי בפיתוח מיומנויות חברתיות ובהבנת סיטואציות חברתיות, מרחיק אותם מן ההמולה, ולרוב הם אינם מודעים להתרגשות סביבם, עד כדי מקרים בהם רק ביום האירוע עצמו הם מגלים כי נותרו מחוץ למשחק. עבור רבים מהילדים, ובמיוחד עבור בעלי לקויות תקשורת, אירועים מסוג זה הם מקור לתקופה רוויות מתחים וחרדות. האם יזמינו אותי למדורה? האם אני אצליח להסתדר שם לבד? מה לעשות ועם מי לדבר?
לא תמיד הסביבה מודעת לכך, ומטבע הדברים, ישנו קושי בשיתוף מצד הילדים המצויים בחרדה. בפועל נוצר מעגל קסמים ובתוכו הימנעות מסיטואציות חברתיות והתעצמות תחושת הבדידות. כל שנה, לקראת ל"ג בעומר, אנחנו שומעים בקבוצות שלנו, שוב ושוב, את אותם סיפורים קשים שמספרים המשתתפים שנכוו בעבר... שלא ידעו על קיומה של הפעילות, שלא הוזמנו, שהגיעו ולא הצליחו להשתלב בסיטואציה... גם אם היום, לשמחתנו, רבים מהם כבר יוזמים או מקיימים מפגשים חברתיים נפלאים ומספקים, לרבות פעילות בל''ג בעומר, חוויית הדחייה ותחושת הבדידות הקשה שנקשרו לחג הזה עדיין צרובות בליבם.
כמו בכל תחום, את ההבדל הגדול יכולה לעשות המודעות. אני חושבת שגם בגילאים הבוגרים יותר, כאשר הצוות החינוכי או ההורים כבר אינם מעורבים ישירות בנעשה, עדיין מוטלת עליהם האחריות להציף את הנושא, ואף ממש לוודא, בעקיפין או במישרין, שאף אחד לא נותר מחוץ למעגל". אומרת ר', אמא למשתתף בקבוצת 'רעים', ומוסיפה: "בסופו של יום, אלה הם הדברים על פיהם נמדדת החברה". באופן סימבולי נקשר החג המיוחד הזה בהפצת אור גדול. ואם לא די בכך, הוא כרוך בסיפורו של רבי עקיבא, המזוהה עם הציווי "ואהבת לרעך כמוך". אפשר שנראה בכך הזדמנות נפלאה להעניק לילדנו שיעור משמעותי בראיית האחר, באחריות חברתית וברגישות לזולת.
הכותבת היא טליה קריים, מנהלת תכנית "רעים" של החברה למתנ"סים, המפעילה קבוצות חברתיות במרכזים הקהילתיים ברחבי הארץ לילדים, נוער ובוגרים על הספקטרום האוטיסטי. תכנית "רעים" של החברה למתנ"סים, מפעילה קבוצות חברתיות עבור ילדים, בני נוער ובוגרים המצויים בבידוד חברתי על רקע של לקויות למידה מורכבות וקשיי תקשורת (ASD/PDD, אספרגר, אוטיזם בתפקוד גבוה). התכנית פועלת במרכזים הקהילתיים ברחבי הארץ, בהנחיית פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומטפלים בהבעה וביצירה.