אם אתם הורים, כנראה כבר גיליתם את היכולות התיאטרליות של ילדיכם וכמה הם אוהבים לריב, להתרגז ולהשתטח במקום הכי המוני שיש, בזמן הכי פחות טוב לכם ביום ובכך לאתגר את יכולות ההכלה והסבלנות שלכם וכישורי ההורות שלכם אל מול העולם כולו.

למה הם עושים את זה? ובכן, כי הם יכולים. כי הם ילדים. ומה הם לא אוהבים? ובכן, אחד הדברים שהכי קשה לילדים רכים והוא טריגר טוב לעצבים הוא היכולת שלהם לחלוק. למה? למה לא, בעצם? ובכל זאת, מה ניתן לעשות במקרים כאלה שהילד תופס בעלות על חפץ ולמה זה קורה? ספר חדש של ד"ר עדה בקר מנסה להבין איך "לגדל ילד חברותי", הנה הצצה לפרק שעוסק בתוקפנות וקונפליקטים בקרב ילדים. ובעברית: איך לגרום לילד שלכם לחלוק.

"אני תפסתי ראשון!" – 'חוקי הבעלות' על חפצים

קונפליקטים נפוצים ביותר מתרחשים בנוגע לחפצים. מתי אנחנו מגדירים חפץ כשלנו? בין מבוגרים הבעלות על חפץ נרכשת כשיוצרים אותו או כשקונים אותו בכסף. ילדים מתחילים לרכוש את 'חוקי הבעלות' בבית בהתאם לכללים הנהוגים במשפחה, כפי שמכתיבים אותם ההורים.

אצל ילדים הבעלות הראשונה על חפץ מתחילה בוויכוח עם אח או אחות. כשנולד לילד אח, החפצים כבר אינם רק שלו באופן בלעדי, ואנו מתחילים לשמוע משפטים כמו "זה שלי!" בשלב זה, אנחנו מנסחים כללים המתייחסים ל'בעלות', למשל "זה של שניכם", "תן לו, הוא קטן", "תוותר לו, אתה כבר לא צריך את זה", "תן לו, הוא תכף יחזיר לך". לעתים קרובות הכללים האלו לא מתקבלים על דעתו של הילד הבכור, ואילו האח הצעיר מסיק מכך, ובצדק, שהחפץ מגיע לו בדיוק מכל הסיבות שמניתם.

טיפ: במקרים של סכסוך בין אחים, אני מציעה להתייחס בכבוד לצרכיו של הילד הבכור. יש חשיבות רבה להיררכיה המתפתחת במשפחה. שִמרו על מקומו של הבכור במשפחה. התייחסו לחפצים שהבכור קיבל לפני הולדת האח כאילו הוא הבעלים שלהם (גם אם כבר לפני שנה אחסנתם אותם בבוידעם, הוא זוכר). אם ירצה, ייתן אותם לאחיו, ואם לא ירצה, לא ייתן. לעומת זאת, הכירו בחפצים שהאח הצעיר יקבל כחפציו הבלעדיים.

'הדשא של השכן ירוק יותר'. לעתים קרובות מתרחש מאבק על חפץ הנמצא ברשותו של ילד אחד שעה שבסביבה מצויים עוד חפצים רבים ומגוון צעצועים ואפילו חפץ נוסף זהה לזה שבמחלוקת. הסיבה לריב פשוטה וכאמור, חברתית – צעצועים נעשים אטרקטיביים יותר ברגע שילד אחר משחק בהם. כאשר ילד זוכה במאבק על חפץ, במקום לשחק בו הוא לעתים קרובות זונח אותו ומתעניין לפתע בחפץ אחר, שחברו למשחק החל להתעניין בו.  

בעיית הבעלות מחמירה בגן. שלא כמו בבית, בגן לילד אין חזקה ברורה על החפץ. החזקה על חפץ מסוים מתחלקת בין הילדים על פי 'חוקי בעלות' רבים ומסובכים. הילדים מפתחים יכולת מורכבות לניסוח 'חוקים' המסתמכים על הנורמות החברתיות מעולם המבוגרים, כפי שמייצגת אותן הגננת.

החוקים נעשים מוסכמים על רוב ילדי הגן, והם גם דואגים 'לאכוף' אותם. שימו לב עד כמה מתוחכמת ומדהימה היכולת של ילדים ללמוד ולהטמיע 'חוק' כלשהו וגם לדון עליו כאשר הם מתנגשים ביניהם.

חוקרת ישראלית בשם אירן סבר צפתה ימים רבים בילדים בגני ילדים והגדירה את חוקי הבעלות על חפצים. ואלו ה'חוקים':

ילד עצוב - אח גדול (צילום: mommyshorts.com)
" התייחסו לחפצים שהבכור קיבל לפני הולדת האח כאילו הוא הבעלים שלהם"|צילום: mommyshorts.com
בעלות מכוח אחיזה. בעלות מסוג זה מלווה בדרך כלל בהכרזה מילולית כמו: "זה שלי" או "אני תפסתי".

בעלות מכוח שמירה. הילד שומר על החפץ קרוב אליו: "אתה לא רואה שזה שלי?" שאלה זו הוא מפנה למי שמנסה לקחת את החפץ. למרות שהוא עצמו לא משחק בו כרגע, הוא שומר עליו.

בעלות מכוח 'זכות ראשונים'. "אני תפסתי ראשון!"; זכות הראשונים היא זכות חזקה מאוד בקרב ילדי הגן.

בעלות מכוח 'חוק ההתיישנות'. בעלות זו מלווה באמירות כמו "את כבר היית" או "זה לא רק שלך". לאחר זמן מסוים זכות האחיזה של ילד בחפץ (או באזור משחק) נחלשת, ועליו להעבירו לאחר.

בעלות מכוח 'חוק החיוניות'. מי שמחזיק בחפץ זקוק לו להמשך המשחק. הילדים מנסים לתמרן בין כלל זה לכלל ההתיישנות ומשתמשים באסטרטגיה של השהיה: "אני עוד מעט אתן לך", אני רק גומר", "אני צריך את זה".

בעלות מכוח 'חוק השוויון'. "לא יכול להיות לך שניים". לפי כלל זה ילד אחד אינו יכול לשחק בשני חפצים דומים בעת שגם ילדים אחרים מעוניינים לשחק בהם. הכלל חל כאשר הילד צירף למשחקו את החפץ השני זמן קצר לפני כן.

בעלות מכוח שמירה. כאשר ילד שעומד לעזוב את המקום (למשל, הולך לשירותים) נותן לחברו את החפץ ומבקש: "תשמור לי על זה, טוב?" כדי שהחפץ לא ייחשב כנטוש ולא יילקח על ידי אחרים.

"אתה לא חבר שלי". משפט זה משמש נימוק לדחיית בקשה לקבל את החפץ. נימוק זה מתקבל על דעתם של ילדים אחרים לעתים קרובות.

עטיפת הספר לגדל ילד חברותי
עטיפת הספר לגדל ילד חברותי
הצעות לפעולה

1. שוחחו עם ילדכם ובררו מה הם החוקים הבולטים ביותר בגן שלו
2. אם אינו יודע להגדיר את החוק, הדגימו לו באמצעות אירוע: "נגיד שאתה..." ובררו איתו איך יתנהל הקונפליקט סביב החפץ. החליפו תפקידים.
3. בררו עם ילדכם עם אילו חוקים הוא מסתדר ואילו חוקים אינו מבין או אינו יודע להשתמש בהם.
4. הנחו את ילדכם כיצד להתמודד עם ילד שטוען לבעלות על חפץ. עשו זאת באמצעות אחד החוקים, למשל אִמרו לו: "תגיד לו שאתה משחק בזה ושתיתן לו אחר כך".
5. שיחה כזו מתאימה לשעת רגיעה ולא כאשר הילד מספר לכם על אירוע כואב שאירע לו בגן.

*ד"ר עדה בקר היא יועצת התפתחותית לגיל הרך, מפקחת ומדריכה בגנים ובמעונות יום, מרצה בנושאי חינוך, התפתחות ופסיכולוגיה של הגיל הרך.