שנות החיים הראשונות של הילדים נוטות להיות, עבור ההורים, מורכבות במיוחד. הן דורשות משאבים עצומים ושינוי כלל-מערכתי מטלטל, ומצד שני ישנה גם ההתגייסות הראשונית, התפוצצות האהבה האדירה והמתגמלת, והיופי שבלחזות בפלא צומח בהילוך מהיר. מחקר חדש מגלה שהתקופה המאתגרת באמת בחיי ההורים מגיעה הרבה אחרי שהעיניים הטרוטות וכאבי ההנקה הם כבר נחלת העבר.
על פי מחקר שפורסם בכתב העת לפסיכולוגיה התפתחותית, נערך באוניברסיטת אריזונה בין 2,247 אמהות לילדים בגילאי ינקות עד בגרות, וסקר אותן על יחסיהן עם הילדים ועל מצבן הרגשי והנפשי, נמצא כי אמהות לילדים בגילאים המכונים ׳טווין׳, שזה גיל האמצע, רגע לפני התיכון, בשנות חטיבת הביניים, חוות הכי הרבה קשיים בהורות. "אלה הגילים בהם מתחילים הילדים לבדוק גבולות, להתנסות מינית, לעבור על כללים, לנסות שימוש באלכוהול וסמים קלים, עישון סיגריות ועוד. "השינוי בהתבגרות יוצר בלבול בקרב האמהות," מסבירים החוקרים. "פתאום הילדים מפגינים התנהגות מרדנית, הם מצוברחים, ודוחים את הוריהם."
אמהות ילדי חטיבת הביניים נטו להרגיש בודדות יותר, ריקות ולא ממומשות, לא מסופקות," ממשיכים החוקרים לדווח. "רמות שביעות הרצון שלהן צנחו לעומת אלה של האמהות לפעוטות, והן היו אפילו יותר לחוצות מהורים טריים לתינוקות שזה עתה נולדו. בכתבה שהוקדשה למחקר, במגזין NPR התראיינו אמהות ולהן ילדים בחטיבת הביניים, והוכיחו את הטענה היטב. "מאז שבתי הגיעה לגיל 10 או 11, מצאתי את עצמי בתחושות קשות של עצבנות, כי אני לא יודעת איך לעזור לה עם הקשיים שלה, רובם חברתיים," מספרת סמנתה מקדונלד בת הארבעים. "פתאום היא גם לא בוטחת בי, ולבי נשבר. שמתי בצד את הקריירה כדי להתמס לאימהות, זו היתה פעם משימה מספקת ומתגמלת, ועכשיו היא קשה ומלחיצה."
יש אור בקצה המנהרה. אמהות לנוער הצעיר הזה יכולות להביט קדימה, לעבר אמהות לבני נוער של ממש, ולראות שהן מציגות את הרמה הגבוהה ביותר של סיפוק ושהן שבעות רצון. "לא מפתיע שאמהות לילדים בוגרים מפגינות את הסיפוק הגבוה ביותר מההורות בכל המחקר," נכתב. "הממצאים שלנו תומכים בסברה שסינדרום הקן המתרוקן הוא די מיתוס. אמהות לילדים שעזבו את הבית הציגו הכי פחות עומס, סטרס, וחוויות הורות שליליות. הן הפגינו הכי פחות רגשות שליליים כלפי הילדים, ומצבן הרגשי היה הטוב ביותר."