כמה באמת טוב פה? תלוי את מי שואלים ובאיזה תחום. התפיסה הרווחת בתחום החינוך לדוגמא הוא שמערכת החינוך בישראל מפגרת בכל פרמטר אפשרי. מצפיפות הכיתות ועד לשכר המורים. מזכאות לבגרויות ועד לשעות הלימודים הרבות.
לאחרונה, פרופ' דן בן דוד, מאוניברסיטת תל אביב פרסם דפים נבחרים מתוך גיליון הערכה על מצב החינוך במדינת ישראל ביחס למדינות העולם. לקראת הפרק השני בסדרה של חיים הכט, "בין אריזונה לנס ציונה" (ראשון, ערוץ 12) שבו הכט יוצא לבדוק איזה חינוך מקבלים ילדים בארצות הברית לעומת ילדים בישראל, החלטנו לבחון את הנתונים ולראות - האם מערכת החינוך שלנו כושלת?
"על פניו החברה הישראלית היא אחת המשכילות בעולם", כותב פרופ' בן דוד בדו"ח. "הישראלי הממוצע לומד בחייו 13.4 שנים כשרק ארה"ב ושוויץ עוקפת אותו". אבל הפרופ' מצנן במהרה את ההתלהבות. "הסוגיה העיקרית אינה של כמות שנות הלימוד אלא של איכותן", הוא מבהיר.
מקום ראשון באי שוויון. הפערים בתוך המדינה משמעותיים וישראל נמצאת במקום הלא מכובד והראשון באי שיוויון החינוך. "בעוד שההישגים הממוצעים של ילדי ישראל במקצועות הליבה במבחנים הבינלאומיים נמוכים, הן באופן אבסולוטי והן בהשוואה למדינות אחרות, גם הפערים בהישגים בין הילדים הישראלים הם הגבוהים בעולם המפותח". בפעם הבאה שתתהו מדוע יש רמת פערי שכר בין תל אביב לפריפריה, תבינו שהכל מתחיל מבית הספר.
40 אחוז שלא יודעים לחשוב קדימה. הפערים לא עוצרים בישראל. אם רציתם להעניק לילדכם את הטוב ביותר כדי שיעבוד בחברות בינלאומיות, דעו שהתחרות תהיה קשה עד בלתי אפשרית. "כשניים מתוך כל חמישה תלמידים ישראלים נמצאים מתחת לרמת המינימום של ה-OECD מבחינת יכולתם לתכנן מראש או להגדיר מטרות משנה", כותב פרופ' בן דוד. "התסכול גובר בקרב בעלי יכולות נמוכות המתקשים יותר ויותר למצוא עבודה במשקים המשתנים במהירות". בארצות הברית, אגב, מדובר רק ב-16 אחוזים. ביפן – שבעה אחוזים.
מצטיינים? לא בדיוק. אם אתם תוהים "איך יכול להיות שישראל, מעצמת הייטק בינלאומית נכשלת בלימודי הליבה, אינה מובילה במחני המתמטיקה והאנגלית בעולם"? התשובה טמונה האחוז המצטיינים שלה לעומת שאר העולם. "רמת הידע במקצועות הליבה שמפגינים חמשת האחוזונים העליונים של תלמידי המדינה אינה מעודדת" אומר פרופ' בן דוד. "הציון הממוצע שלהם מציב את הישראלים בשליש התחתון של התלמידים המובילים בעולם המפותח". לא נתון מעודד במיוחד אם בניתם על מארק צוקרברג הבא. המצטיינים של ארה"ב, אגב, נמצאים מקום אחד מתחת לישראל. יפן וקוריאה הן המצטיינות ביותר.
צפיפות מיותרת. אחת התלונות הכי רווחות היא נגד פיצוץ האוכלוסין בכיתות. הדעה הרווחת – היא שלכיתות צפופות השפעה שלילית על איכות הלמידה. "סביר להניח כי הקטנת הכיתות מ-40 תלמידים בכיתה (גודל הכיתה המרבי בישראל) ל-20 עשויה לשפר באופן ניכר את סביבת הלמידה", אומר הפרופ'.
אבל אם חשבתם שהצפיפות קשורה למחסור במורים בארץ- טעות בידיכם. פרופ' בן דוד קובע כי כמות המורים לעומת התלמידים בבתי הספר היסודיים בישראל זהה כמעט לממוצע בעולם ומספר התלמידים פר מורה בעל יסודי אפילו נמוך ממה שמקובל בעולם. במילים אחרות, אין מחסור במורים בישראל ובעיית הצפיפות בכיתות קשורה לאופן ניצולם של מספר תלמידים פר מורה.
לומדים יותר, יודעים פחות. גם מספר ימי הלימוד בישראל לא יכול להסביר את רמת הידע הנמוכה במקצועות הליבה. "מספר ימי הלימוד בשנה בארץ גבוה בהרבה מאשר בכל מדינה מפותחת אחרת", נכתב בדו"ח. "בניגוד למצב המקובל בשאר המדינות, של חמישה ימי לימוד בשבוע, שבוע הלימודים בישראל נמשך ששה ימים, מיום ראשון עד שישי". בישראל לומדים כמעט 220 ימים בשנה. בארה"ב טורחים להגיע לבית הספר רק 180 ימים בשנה.
למעשה, הדו"ח מראה במפורש כי לא רק שישראל מעניקה לילדיה יותר ימי הוראה, היא אף מספקת להם יותר שעות הוראה בשנת לימודים ממרבית המדינות המפותחות. ובכל זאת, התלמידים במרבית המדינות המפותחות, המספקות פחות שעות הוראה, מצליחים להשיג ציונים גבוהים יותר במקצועות הליבה.
"הסוגיה המרכזית אינה מספר ימי הלימוד או מספר שעות הלימוד שהמדינה מספקת", טוען פרופ' בן דוד "הבעיות העיקריות נובעות ממה שמתרחש בפועל בזמן ההוראה: מה מלמדים, רמת ההוראה ומידת האכיפה של משמעת".
המורים עובדים פחות שעות. הנתון המעניין ביותר קשור דווקא לתנאי העבודה של המורים. על פי הדו"ח,מורים בבתי הספר היסודיים בישראל עובדים כמעט 25 אחוזים פחות בשנה מהממוצע ב- OECD ומורים בבתי הספר העל-יסודיים הגבוהים בארץ עובדים כמחצית ממספר השעות הממוצע ב- OECD.
בסופו של דבר: ציונים נמוכים יותר. ובכל זאת, מצבה של ישראל עדיין גרוע מאד בהשוואה לעולם המפותח. "בעוד שציוני ישראל במבחנים הבינלאומיים השתפרו במהלך שני העשורים האחרונים, הם עדיין נמצאים מתחת ל-24 מתוך 25 מדינות מפותחות רלוונטיות", כותב פרופ' בן דוד בדו"ח.