ילדי הפרסומות: איך זה עובד?

כולנו בטוחים שהילדים שלנו הם הדבר היפה ביותר בעולם, אבל יש כאלה שגם עושים מעשה: ילדי הפרסומות מרוויחים כסף (או תלושי קניה) זוכים לפרסום (גם שבע שניות בפריים טיים זה לא מעט) ואם רק ירצו – יכולים לנסות לפתח קריירה בתחום. איך עושים את זה? ככה.

למי פונים? 

כמו בכל תחום, גם כאן כדאי לפנות למקצוענים ולא להתפתות לכל מיני שרלטנים שמתנים את העסקת הילד בהפקת בוק יקר ובסוף נעלמים. איך מתנהל התהליך?
• פונים לסוכנות ושולחים תמונה של הילד. לאחר מכן מזמינים את הילד לאודישן ראשון וצילום תמונות סטילס.
• ראיון: בודקים האם הילד נינוח ומשתף פעולה, עד כמה הוא כריזמטי ומתאים. נבחנת הדיקציה שלו, האינטליגנציה ויכולת המשחק. המראיין ישאל את הילד מדוע הוא רוצה להופיע. תשובה לא נכונה: "כי אני רוצה להיות מפורסם".
תשובה נכונה: "כי אני אוהב להופיע ורוצה לשיר ולשחק".
• התאמה: מבחינת המראה, כל ילד יכול להתאים מאחר שהיום יש ביקוש לכל סוגי הלוק. מבחינת הבשלות, הכישורים וכל השאר – ודאי שיש ילדים שמתאימים יותר ויש שפחות.

מה קורה על הסט? 

תפקיד הסוכנות שמייצגת את הילד הוא לביים ולתווך בין הילד לבמאי וצוות ההפקה. הסוכן שומר על הילד כפי שמגדיר החוק, מקפיד שלא יהיה ניצול ושתנאי ההעסקה יהיו נאותים.
אווירה: לרוב אחד ההורים מצווה את הילד. בדרך כלל בסט צילומים שמועסקים בו ילדים, יש פינות מנוחה ואוכל מתאים.
כסף: ילד מרוויח כמה עשרות שקלים לשעת עבודה, כאשר 20 אחוז מהשכר עוברים לסוכן שמייצג את הילד. לעתים יש חברות שמשלמות לילד בתלושי קנייה לחנויותיהם.

ומה אומר החוק על השתתפות ילדים בפרסומות?

• אסור להעסיק ילד מתחת לגיל 15, אלא באישור מיוחד שמבקש הגוף המפרסם ממשרד התמ"ת (התיקון נעשה בשנת 1999).
• ההיתר לא ניתן לילד מתחת לגיל שנה (לכן תינוקות שאתם רואים בפרסומות, הם ממזרח אירופה).
• הסכמת ההורים או האפוטרופוס של הילד הם חובה, כמו גם אישור רופא על מצבו הבריאותי של הילד ואישור מהמוסד החינוכי שבו הוא לומד. את כל הטפסים האלו יש להגיש 7 ימי עבודה לפני תחילת העבודה כדי לקבל את האישור.
• אסור שבפרסומת יהיו תכנים של אלימות, תכנים מפחידים, עירום או רמזים מיניים, מסרים גזעניים. כמו כן לילד אסור לפרסם אלכוהול, הימורים (רק הגרלות שמותרות לפי החוק), סמים ועידוד עישון.
• יש לוודא שאין בהופעה משום נטילת סיכון בריאותי או גופני, ושיינתן לילד יחס מכובד תוך התחשבות בצרכיו ובקשותיו.
• הצוות צריך לדאוג לפינת מנוחה ושתייה עבוד הילד, ומתן ארוחה על כל שלוש שעות עבודה.
• ילדים עד גיל שמונה צריכים ליווי של הורה או בן משפחה בגיר.
• אסור להעסיק ילדים בזמן לימודים בבית הספר. יש גם מגבלה על מספר השעות שאפשר להעסיק ילד: מגיל שנה עד שלוש מותר רק שעתיים, מגיל שש מותר ארבע שעות וכך הלאה.
(פרטים נוספים על החוק ועל הגשת בקשה להיתר).

 האחריות מוטלת גם על כתפי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שאחראית על הגופים שבהן משודרות הפרסומות (ערוץ 2 וערוץ 10). הרשות, כמייצגת את האינטרס הציבורי ואת החוק, אמורה להגן על הקטינים ולמנוע שידור פרסומות שבהן מככבים ילדים באופן הפוגע בהם. בפועל, כל תשדיר עובר את אישורה של הרשות השנייה, באמצעות ועדת פרסומות.

 הפן הפסיכולוגי: שלום לתמימות

אבל כידוע, לעולם השואו ביז יש גם צדדים אפלים, ולא כל ילד יסתדר עם המעבר המהיר לעולם התעסוקה של המבוגרים. השתתפות בפרסומות היא לא חלק מעולמם של ילדים. לא מדובר בצורך התפתחותי טבעי, הילדים נתלשים בבת אחת מחייהם, ועוברים להתעסק בהופעה חיצונית ובכסף. ההשלכות הן אובדן הילדות, במידה מסוימת.

 שוקלים להכניס את הילד לעולם הפרסומות? כמה טיפים:
• בדקו שהוא רוצה זאת באמת: האם הוא אוהב להופיע או שאתם רוצים להשוויץ בו? אל תשתמשו בו, הדחף להופיע בפרסומות צריך לבוא ממנו.
• חוסן נפשי: ילד שמוגן על ידי הסביבה שלו ומגובה בחוויות ילדות נוספות (חוגים, בילויים עם חברים), ייפגע פחות מילד שכל עולמו הוא השואו ביז. ילד כזה שעלול להיפגע ולסבול מבעיות של דימוי עצמי, דימוי גוף, ערך עצמי וזווית ראייה לא נכונה לגבי החיים (אני יכול להתאמץ מעט, להיות יפה וזהו, ולקבל הרבה).
• החליטו על חוויה חד פעמית: לא חייבים לבלוע הכל בביסים, אפשר גם רק לטעום. כך הילד מקבל חוויה מעשירה אך בלי לשלם את המחיר.

סייעו בהכנת הכתבה: יהודה בלו, בעל סוכנות פרסום "אקשן" לליהוק וייצוג ילדים לפרסומות ולטלוויזיה; אילנה דורי-מנדלוביץ, ממונה על חוק עבודת הנוער; דור הררי, פסיכולוג חינוכי; דיאנה אידלמן, יועצת משפחתית ומחברת הספר "הכנה להורות"