קשה לחשוב על הורה שהיה רוצה שבתו תכתוב חיבור דומה לזה שכתבה אופל, רק בת שמונה ממזכרת בתיה, בתחרות כתיבה ארצית מטעם בית הספר.
"פעם היתה ילדה בשם אופל שלמדה בכיתה ג'. אופל היתה טובת לב וסלחנית. לאופל לא היו הרבה חברות, כי כולן הציקו לה. אפילו ילד מכיתה ד'. הוא שבר לה שתי שיניים כשדחף אותה על קיר. כשאופל היתה בכיתה ב' עשו עליה חרם. תמיד הייתה אומרת למורות אך זה לא עזר לה. הרביצו לה. אפילו קיללו אותה. הוריה של אופל דיברו עם ההורים של הילדים שהציקו לה וגם דיברו עם המורה והמנהלת אך זה לא עזר. ההורים של אופל שלחו אותה למטפלת שתעזור לה להתחזק וזה באמת עזר לה כי היא למדה לא לסלוח בקלות ולא לשחק עם ילדים שהציקו כי הבינה שמי שמציק הוא לא חבר אמיתי והגיבה בכל פעם שמשהו ניסה להציק לה אמרה זה לא חברי ומאוד פוגע לא מסכימה יותר שתפגעו בי. ומאז אופל נהייתה חזקה ומאושרת".
אמה של אופל, רונית, פרסמה את הסיפור הקצר והמטלטל הזה בפייסבוק. "עצוב לי שילדה צריכה לכתוב כך. במקום לספר סיפור שמח ולהיות שמחה, היא בוחרת לכתוב על זה שאין לה חברות ועל החרם שנעשה לה", היא אומרת. "היא בוחרת לספר על הצקות ומכות ודברים שלילים ועל חייה. המציאות אמורה להיות שונה לחלוטין".
רונית לא מצטערת על ההחלטה לחשוף את מה שכתבה בתה בפני כולם. "החלטתי שכולם צריכים לראות מה ילדה בת שמונה מרגישה. היא לא מוכנה להפסיק ללכת לבית הספר כי היא אוהבת ללמוד - היא בפרויקט מצטיינים של בית הספר. ילדה מאוד חכמה אך היא סובלת מאלימות ומהטרדות כבר למעלה מחצי שנה".
החלק הקשה ביותר החיבור הקצר הוא האלימות הפיזית ממנה סבלה אופל. המקרה אירע ביוני, בסוף שנת הלימודים הקודמת. הילד שדחף את אופל חשב שהיא לעגה לו, והחליט להגיב. לטענת רונית, מנהלת בית הספר התחייבה בפניה שהילד התוקף לא ייצא יותר מחוץ לכיתה בהפסקות, אבל בפועל דווקא אופל היא זו שמפחדת ומסתגרת.
"השנה הנוכחית התחילה ואופל שוב אמרה שהיא לא מרגישה טוב, שכואבת לה הבטן", אומרת רונית. "בהתחלה לא נפל לי האסימון, הלכנו לרופא, עשינו בדיקות דם, אולטרה סאונד וכל הבדיקות יצאו בסדר. לא הבנתי אם כל הבדיקות בסדר איך היא לא מרגישה טוב, מה קורה לה. הרופאה שאלה אותה אם לא כיף לה בבית הספר ואז היא אמרה את האמת, כאן נפל לי האסימון היא פשוט חוששת מהילד הזה".
לטענת רונית, האיומים על בתה נמשכים גם מצד ילדים נוספים, ואיש לא נענש. "שכרתי עורך דין ואני מתכננת לתבוע את הביטוח של בית הספר, גם על נזק רפואי וגם בעקבות המצב התחלנו טיפולים רגשיים".
את כועסת על הורי התלמידים או על התלמידים?
"אין לי מה להגיד על ההורים שלהם, הם בסדר. עצוב לי עליהם אבל הכעס הגדול האמיתי שלי הוא על בית הספר. אני כועסת שנותנים לילדה להמשיך לסבול. אני מנסה לדבר עם המנהלת, מורות, מפקחת ואופל הופכת להיות האשמה, היא המגזימה. הלכה לי ילדה לבית הספר עם ביטחון עצמי וחזרה סמרטוט סופג. איפה הבושה? במקום לטפל באלימות, היא מפוחדת, מבועתת, נאטמה לי הילדה".
לדברי רונית, האירועים האלה גבו גם ממנה מחיר רגשי כבד. היא ויתרה על עבודתה כדי להיות זמינה להגן על בתה בבית הספר.
איך בכל זאת אפשר להתמודד עם המציאות הזאת? "אני חושבת שבכל ילד יש אוצרות וצריך ללמד אותו להאמין בעצמו, לגלות את הייחודיות שיש בו", אומרת בת שבע טל, מנהלת מרכז לאימון וייעוץ לילדים והורים, המטפלת באופל "יש מגוון כלים שניתן ליישם בחיי היום יום. למשל: ללמוד לעמוד על שלי, לדעת לענות למי שפוגע בי, להביע את הדעה שלי. למצוא את הדרך הנכונה שלי לביטוי".
ממשרד החינוך נמסר: "משרד החינוך מבין את חששות הילדה והאם, ועל כן הוא מלווה את הטיפול בתלמידה בשיתוף עם הצוות החינוכי והרשות המקומית. בית הספר גיבש תכנית טיפולית לתלמידה, כדי להבטיח לתלמידה את תחושת המוגנות הנדרשת. אשר לאירועי האלימות בבית הספר, אלה מטופלים במלוא החומרה באמצעים משמעתיים וחינוכיים".