"למען האמת, בהתחלה לא חשבתי על הצגות לילדים. באותה תקופה ניגנתי בהפקות הכי נחשבות בארץ אבל לא הייתי מסופק. חיפשתי להביא את האמנות שלי למקום אחר, למקום יותר מרכזי. קיבלתי השראה מהמופע הבריטי 'סטומפ' שהביא את הקצב והתיפוף לקדמת הבמה. לימדתי אז בבי"ס רימון, התחלתי לעבוד על מקצבים מורכבים עם תלמידי, הרגשתי שיש לי הזדמנות להפוך את היוצרות ולהביא את הדבר האמיתי שלי לקהל הרחב עם כל העוצמה שנוצרת בקבוצת מתופפים שמנגנת יחד.
"מגיל צעיר אני מתופף על פחים, שולחנות, כסאות וכל דבר שאפשר להוציא ממנו צליל, כולל הגוף שלי. המרחק בין זה לבין טררם היה קצר מאד".
מתי הבנת שאתה רוצה ליצור הצגה לילדים?
"הצגת 'טררם קידס' הראשונה נולדה בנסיעה לתורכיה עם המשפחה. כל הנסיעה דיברנו על כמה שילדים אוהבים לתופף ואיך אפשר לתרגם את האמנות הזו לקהל צעיר. התחלנו, יחד עם הילדים לחשוב על סיפורים פשוטים שיחזיקו את הילדים מרותקים על הכסא במשך כל זמן ההצגה. משם הכל זרם בטבעיות. עלילה אוניברסלית שמדברת ללב של ילדים (ומבוגרים כאחד) מוזיקה טובה ושחקנים מוכשרים שהיו לנו מתחת לאף ב"להקת טררם".
איך הילדים שלך השפיעו על ההצגה?
"הילדים שלי הם חלק אינטגרלי מתהליך העבודה שלי. אני מביא הביתה רעיונות, משתף אותם ומקשיב להערות שלהם ולרעיונות שהם מציעים. למדתי מהם הרבה לאורך השנים. ידעתי שאני חייב לעשות משהו מאד איכותי ולא מתפשר ברמה. ילדים הם קהל חכם. הם יודעים כשמכבדים אותם. לי היה חשוב להביא את הדבר האמיתי לבמה. באתי לפרויקט של טררם קידס עם הרבה מאד אהבה. תהליך הכתיבה עם אבי רוזנבלום התסריטאי מושפע מאד מהיותינו אבות לילדים בעצמינו. לדעתי אין מתנה יפה מזו להעניק לילד מאשר חוויה משותפת למופע איכותי.
מה שונה בכתיבה של מחזמר לילדים לעומת הופעה למבוגרים?
"חוץ מסיפור העלילה, לדעתי אין הבדל גדול בין כתיבה לילדים לבין כתיבה למבוגרים. ילדים זקוקים לגיברים בדיוק כמונו. הם מחפשים להזדהות עם דמות ואני נותן להם דמויות צבעוניות אך מאד אנושיות להזדהות איתם. מבוגרים לעומת זאת מסוגלים לחוות הופעה עם הרבה סיפורים קצרים.
חשוב לי לציין שהורים נהנים לא פחות מהילדים בהצגות של קידס. אני מקפיד לכתוב בכמה מישורים בו זמנית וכך לפנות ללב של ההורים. הם צוחקים, בוכים, שרים ונהנים בדיוק כמו הילדים שלהם כי ההצגה מתקשרת בכל הרמות. קטנים מתחברים לקצב ולמוזיקה, הגדולים לסיפור העלילה וההורים קולטים את כל הקריצות. אני עם חיוך על הפנים במהלך כל ההצגה. זה כיף אמיתי לכל המשפחה".
לפני "טררם" היית מאד פעיל כנגן, בלהקות כמו "אטרף" וניגנת עם הזמרים המובילים בארץ כמו יהודה פוליקר ועוד... לא חסר לך?
"אני ממשיך לעשות מוזיקה ולנגן. אני כותב את כל הקטעים של טררם. אני מבלה ימים כלילות באולפנים ונהנה מזה בטירוף! אנשים לפעמים חושבים שאני משוגע כי אני מגיע להקליט באולפן בלי אף כלי נגינה "אמיתי". אני מביא רק את עצמי ומקסימום מוצא איזה קרש, כוס קפה ועט ומזה מלחין ומנגן קומפוזיציות שלמות.
"את רוב השירים בהצגות של טררם קידס כתבתי בעיקר לבד, למרות שהם שירים עם מילים ומנגינה, התהליך הוא אותו תהליך. אני חושב קצב ומתרגם את החשיבה הזו כל פעם בדרך אחרת".
איך אתה מסביר את זה שהחזקתם מעמד כל השנים האלו? במיוחד עם כל הפקות הכוכבים שעולות בחנוכה, על שלל מערכות השווק המשומנות
"להיות שחקן, רקדן ומוזיקאי זה מקצוע. לאמנים של טררם יש מולטי טלנט. נראה לך עדיף להביא דוגמנית שיודעת לדגמן תכשיטים ולשים אותה על הבמה במקום כי זה מביא לרייטינג גבוה יותר? אני לא מסוגל. אני מכבד את המקצוע שלי יותר מדי כך שזה לא מאפשר לי לזלזל בקהל על יד כך שהבאתי להם יפיוף שלא יודע לשיר או לרקוד. כל אחד מהאמנים של טררם יודע גם לשיר, גם לרקוד, גם לשחק וגם לתופף. מה צריך יותר מזה?"
האם אתה מאמין בכוחן של משאלות?
"כמובן! אם לא הייתי מאמין, לא היינו פה היום עם כל הטררם הזה...לכל אחד בעולם הזה יש לפחות חלום אחד גדול ועוד הרבה חלומות קטנים. ב "כח המשאלות" הילדים מבינים קצת על מבנה החברה ובעיקר על חשיבות המבוגרים בעולמם".