לימונדה / עדי זליכוב-רלוי, איור: אביאל בסיל, הוצאת ידיעות אחרונות
הספר מתחיל אצל סבתא בחצר. נכד ונכדה באים לביקור רכובים על אופניים. כשהם מבקשים מסבתא לימונדה, הסבתא שולחת אותם לחצר לקטוף לימונים. השניים מפשילים שרוולים בשמחה ויוצאים לעבודה. כשהם חוזרים למטבח עולה בראשם רעיון מבריק: להקים דוכן ולמכור לכל צמא, מיץ לימון קר וחמוץ. הם מחשבים שאם יעבדו נכון, יוכלו להרוויח מספיק כסף על מנת לרכוש לעצמם אופניים חדשים. דוכן הלימונדה שלהם הופך להצלחה אדירה. אנשים באים מכל הארץ והתור ארוך.
הפרויקט הקטן גדל עוד ועוד, חברים באים לעבוד, דוכנים נוספים נפתחים בעקבות הביקוש, הם כבר מזמן קנו את האופניים אך העסק ממשיך לגדול ולצבור תאוצה: סחורות, בקבוקים, עובדים, כתבות בעיתונים על "דוכן קטן שהפך להמונים", ואז לרגע אחד הם עוצרים הכל. האם זה מה שהם באמת רצו? מה עם ההנאה הפשוטה של סבתא ושני נכדים? מה הם עשו? תקראו בספר.
האיורים המופלאים של אביאל בסיל מפעילים את קסמם בדיוק כמו בספרים הקודמים של זליכוב-רלוי.
המרענן הרשמי של הקיץ, הספר שיגרום לילדים לרצות לשתות עוד ועוד לימונדה קרה אך גם לחשוב על ההנאה שבדברים הקטנים בחיים.
ספורי הבנין הקטן – בגן המשחקים / דבורה בושרי, איור: נועה קלנר, הוצאת כנרת
גילי מתנדנדת בנדנדה התלויה. סופי באה. היא רוצה לשחק עם גילי, אבל אין מקום לשתיים בנדנדה. מה עושים?
עוברים לנדנדה אחרת, כזו שמתאימה לשתיהן. סמי מגיע. גם הוא רוצה לשחק, אבל אין מקום לשלושה ילדים בנדנדה. מה עושים? עוברים לקרוסלה. ואז מגיע ילד חדש שאף אחד לא מכיר. גם הוא רוצה לשחק עם כולם, אבל אין מקום לארבעה ילדים בקרוסלה. ומה עושים כשמגיעה ילדה נוספת?
התנסות כמו זו המתוארת בספר מתרחשת יום יום בכל גן משחקים, בכל שכונה ובכל עיר, והקלילות שבה הילדים פותרים את הבעיות ללא עזרת מבוגר היא שהופכת את הסיפור לכל כך מיוחד. ככל שיותר ילדים יחשפו אליו, ככה פחות ילדים ימצאו את עצמם דחויים וללא חברים בגינה.
זהו ספרה הראשון והנהדר של דבורה בושרי שמוקפת בצוות מנצח: המאיירת נועה קלנר (מאיירת בחסד שהוציאה השנה בעצמה ספר ראשון שכתבה), העורכת יעל גובר שאף זכתה בפרס דבורה עומר והמעצבת המוכשרת אורית רובינשטיין. בקיצור, להיט נולד! יופי של ספר.
לקטנטנים וגם לאחים הגדולים.
הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר / עמר הופמן, הוצאת טל מאי
עמר הופמן הוא מאייר ואמן קומיקס. זה הספר הראשון שכתב ואני סקרנית מאד לגבי המשך פועלו כסופר. נדרש הרבה אומץ לכתוב ספר מצחיק, פרוע ושובב שלא מנסה לחנך, והסוף הטוב שמגיע בעמוד האחרון, הוא לא הסוף הסטנדרטי שאליו אנחנו רגילים בספרי ילדים. יואב רוצה בסך הכול שקט ושלווה, אבל כל הזמן מישהו מציק לו בבית ומפריע לו לצייר, לקרוא ולשחק. ליואב יש רעיון גאוני, לשלוח בדואר, הרחק הרחק את כל מי שמפריע לו. זה מתחיל מהכלב, ממשיך באחותו וגם ההורים שלו אינם חסינים.
בסוף הספר האחיינית שלי נותרה בפה פעור. (אני לא אגלה לכם את הסוף), אבל אני חייבת לציין שבעקבות הקריאה בספר התפתחה ביני לבינה שיחה ארוכה על הנושא. מה עושים כשמישהו מעצבן ומכעיס אותך? ומה יקרה אם נוציא מחיינו את כולם, האם זה כיף להישאר לבד? ולכמה זמן האושר ימשך אם נהיה כל הזמן לבד?
הציורים שובביים, תזזיתיים ומבדרים. בקיצור, ספר מגניב.
לבני ארבע ומעלה.
מי ראה את הג'ירפה שלי? / מישך רובינסון, איור: קלייר פאוול, הוצאת אגם
לעטרה אופק יש יכולת קסומה, כל ספר שהיא מתרגמת מיד הופך לאהוב בביתנו. גם הספר הזה. פעם היו מחלקים כפרס בלונה פארק דגי זהב, היום כבר לא. גיבורת הספר זוכה ב... לא פחות ולא יותר: ג'ירפה. היא מאד שמחה אבל ההורים שלה פחות. כן, כן, בדיוק מהסיבות הברורות מאליהן, היא גדולה, מגושמת, גבוהה, אין לה מקום בדירה. אבל הילדה החמודה לא מתכוונת לוותר. היא תנסה להוכיח לכולם שעם קצת מחשבה ורצון טוב, גם ג'ירפה יכולה לגדול בבית אנושי.
בהתחלה נראה שהיא צודקת, הג'ירפה מסתתרת בכל מיני מקומות, בצורות משונות ומשתדלת להשתלב בבית, כחבל כביסה, מנורה, מגלשה ועוד. בסופו של דבר, גם הילדה מבינה שהבית לא מתאים למגורי ג'ירפה והיא מוצאת פתרון טוב לכולם. גם כאן אני מסרבת לגלות את הסוף ותצטרכו לקרוא לבד, זהו סוף שיעלה חיוך רחב על פניכם.
ספר קסום לבני שלוש ומעלה. (תצלמו אותם צוחקים בזמן שאתם מקריאים להם את הספר. התמונות יצאו מדהימות. מניסיון).
חיים על מאדים / ג'ון אייג'י, הוצאת תכלת
אני כל כך אוהבת את הספרים האלו שמספרים לנו סיפור מסוים אבל האיורים חושפים בפנינו את האמת מאחוריו. הספר נכתב בגוף ראשון, הדובר הוא ילד אסטרונאוט קטן וחמוד שמספר לנו רק את מה שהוא רואה. הוא לא יודע שאנחנו הקוראים רואים דברים נוספים שהוא עצמו לא שם לב אליהם. הילד הגיע לכוכב מאדים כדי לבדוק אם יש עליו חיים. בעוד הוא ממשיך לספר לנו על התרשמותו מהכוכב, אנחנו רואים את היצור הוורוד המשעשע שעוקב אחריו ומציץ עליו מרחוק.
כשהילד מוצא פרח ומתלהב מהעובדה שמצא חיים על המאדים, אנחנו יודעים שהוא מפספס משהו הרבה יותר גדול. ההרפתקה מסתבכת כשהילד מאבד את החללית שלו והיצור עוזר לו למצוא אותה בלי שהוא ישים לב לקיומו. רק בסוף, בדרך הביתה הוא מקבל רמז קטן על הפספוס הגדול. הספר המצחיק עוסק כמובן בשאלה האם אנחנו נמצאים לבד בעולם אבל חשוב יותר, מה אנחנו מפספסים כשאנחנו לא מתבוננים לעומק בדברים.
לבני שלוש ומעלה, מתאים גם לראשית קריאה.
לאהוב אותי / יעל רון יעקובי, הוצאת קוראים
מאיה היא נערה בת 16 ששונאת להביט במראה ושונאת להביט בגופה. יום אחד נמאס לה מהכול והיא מחליטה להרעיב את עצמה ולהזיק לעצמה במתכוון. היא נשלחת למרכז טיפולי לנערות הסובלות מהפרעות אכילה. במרכז היא פוגשת בעצמה לראשונה, בחסרונות וביתרונות שבה ונדרשת ללמוד לאהוב את עצמה בדיוק כפי שהיא.
לפי נתוני קופות החולים, 10% מהמתבגרים סובלים מהפרעת אכילה כלשהי. הספר עוסק בנושא כל כך חשוב ועדין, כתוב בצורה כנה ואמיתית ומתאים לנוער בחטיבות ביניים ותיכונים ולהורים שלהם.
תמר ואיתמר בין שבילי הכפר / אסנת גואז, איור: מטר גב, הוצאת פופרייט
אסנת גואז ידועה מאד בקרב סופרים בתחילת דרכם בזכות ניהול קבוצת הפייסבוק "להוציא לאור ספר – סופרים מתייעצים". וסדנאות הסטוריטלינג המפורסמות שלה. ספרה "התחילו לספר – הסיפור ככלי אסטרטגי' מצליח מאד וכעת היא הגשימה חלום להוציא את ספר הילדים שכתבה עבור ביתה הקטנה שהיום היא כבר לא כל כך קטנה (בת 16).
ספר שמכיר לילדים את ימות השבוע, צבעים, צורות, גדלים ומעודד אכילת סלט. "ביום שבת בקרו תמר ואיתמר את סבא וסבתא בכפר חמד. אחר הצהרים יצאו השנים לטייל תחת כיפת השמים. לפתע גילו..."
בכל עמוד נפגוש ירק אחר המיועד לאכילה ביום מסוים. בכל צעד הסל מתמלא במיטב ירקות הגינה. תמר ואיתמר (שהם בכלל צמד ארנבונים כך למדתי מהאיורים המיוחדים והמינימליסטים שמזכירים את האווירה הנהדרת מהקלסיקות של פעם), חוזרים מרוצים לביתם של סבא וסבתא ויחד רוחצים וקוצצים את הירקות לסלט נהדר שמתאים במיוחד לסוף השבוע, לשבת.
ברור שכאשר שסיימתי לקרוא את הספר, הלכתי להכין לעצמי סלט. זה מתבקש ובהחלט עושה חשק.
תודה לפני השינה / מרי לין ריי, איורים: סטפני גריגין, הוצאת תכלת
הרבה ספרים ייועדו על ידי כותביהם לקריאה לפני השינה ולצערי חלקם מעצבנים לקריאה. לכן כשאני נתקלת בספרים מהסוג הזה אני בוחנת אותם בחשדנות. לשמחתי הרבה כאן מדובר באהבה ממבט ראשון, מהכריכה ועד המילה האחרונה. משהו באווירה שאליה הם מכניסים את הקוראים, ברוגע. הספר מתאים לילדים בכל גיל ומרגיל אותם לסיים את היום בצורה חיובית, להגיד תודה על הקיים כי כמו שכתוב בעמוד הראשון בספר, תודה היא לא רק מילה של נימוס, היא גם מתאימה במיוחד כשיש מין פרפור משמח בלב ורוצים לענות לו מיד.
אפשר להגיד תודה גם על הדברים הקטנים, על זמזום הדבורים, פריחת הפרחים, על סולם, נדנדה ומגלשה בפארק, על חגים, על חגיגות ומצעדים על רגעים שהיה לנו קשה בהם ופתאום הסתדרנו. אפשר להגיד תודה על המיטה, על הכרית והשמיכה ועל המשפחה שלנו. אני חושבת שנוצר רגע מאד מיוחד כשמקראים את הספר הזה ואסיים בציטוט מתוכו: "... על הגבוה, הנמוך, על יום רגיל או יום הפוך. נפרוש ידים לחבק כל יום חדש באהבה – ואז נאמר לו שוב תודה, תודה רבה".
לבני שנתיים ועד מאה עשרים.