שלבי העצמאות מתפתחים באופן טבעי ושונה אצל כל ילד, אולם לפעמים ישנם קשיים בגילויי העצמאות. את הקשיים הללו ניתן לגלות באמצעות ציוריהם.
לשחרר את הילד
מידת הבשלות של ילד לעצמאות תתבטא בין היתר בהתאמה של הציור לרמת הגיל של הילד, כלומר אצל ילד שמוכן לשלב הבא בעצמאותו נראה כי ציוריו מתאימים לאלו של בני גילו. מצד שני, חששות של ילד מעצמאות יתבטאו בסימני מצוקה כמו רגרסיה ברמת הציורים. סימנים אלו ניתן לראות למשל במקרים בהם ילדים רוצים להיות עצמאיים יותר אך ההורים מעודדים תלות, בדרך כלל לא במכוון. ייתכן כי אותו הורה פשוט לא מאפשר לילד סביבה של עצמאות, הוא אינו סומך עליו, או מאמין שיוכל להתמודד עם המציאות בלעדיו ומשדר לו את זה. הוריה של חלי (שם בדוי) בת ה-7, למשל, פנו אליי לייעוץ בגלל התפרצויות רבות שמאפיינות את התנהגותה במפגשים משפחתיים. היא צועקת, יוצאת בכעס מהבית ומתקשה להירגע. אפשר לראות בציור מספר 1 באופן בולט את השיער של הדמות: העומס והצפיפות שלו הם ביטוי קלאסי בציורי ילדים ללחץ רגשי.
אבל הלחץ הזה, נובע מניסיוני, לא מעצמאות אלא בדיוק להיפך. כששוחחתי עם המשפחה התבהרה התמונה – גם ההורים וגם בני משפחה נוספים (סבים ודודות) מרבים "לחנך" אותה בשעת מפגשים משפחתיים. משפטים כמו "אל תיגעי!", "אסור ללכת לשם", "תתנהגי יפה", נאמרים שוב ושוב כלפיה, והיא מרגישה שמרחב הפעולה העצמאי שלה מצטמצם כמעט לגמרי. הנחיתי את ההורים לדלל את מינון ההערות, ולבקש מבני המשפחה לתת להם בלבד לנהל את הדיאלוג מולה בשעת כעס. התוצאה הטובה לא איחרה לבוא, התנהגותה של חלי נרגעה ובציורים נפתחו לה מרווחים קטנים בין השערות, מרווחים של אוויר ועצמאות, כפי שניתן לראות בציור מספר 2.
רגרסיה בעצמאות
יש בהחלט מצבים שהילד מגלה ציר התפתחות עצמאי ומפותח ופתאום חלה רגרסיה. אחת הדוגמאות השכיחות ביותר למצב שכזה הוא הרטבה משנית: גמילה מחיתולים שמסמלת עצמאות ושליטה בגוף, ואז בעקבות אירועים שונים, חזרה להרטבה ולתלות. המטרה בפענוח ציורי ילדים במקרה הזה, תהיה לזהות את הסיבה לרגרסיה בהתנהגות וגם את הרגע המדויק בו הילד בשל לחזור לעצמאות.
רינת (שם בדוי) בת השנתיים וחצי הייתה עד גיל זה בבית עם אמה, ורק כעת רשמה אותה האם לגן פרטי כשהיא בחודש השמיני להריונה. רינת החלה לצייר כבר בגיל שנה וחצי, ובגיל שנתיים, מוקדם מהרגיל, החלה לצייר דמויות אנושיות כמו בציור מספר 3, והעידה בכך על עצמאות בהתנהגותה. במקביל גם נגמלה מהרטבת לילה ויום.
חודש לאחר הכניסה לגן, במקביל להולדת אחותה הקטנה, חלה רגרסיה משמעותית בציוריה שהפכו מציורים פיגורטיביים לציורים המאפיינים את שלב השרבוט בנוסף לקווים חזקים ותנועה זוויתית המסמלים מתח רגשי רב (ציור 4).
מספר ימים לאחר שציירה את הציור הזה, חזרה להרטבת יום. השלב הבא בתהליך היה להנחות את ההורים לתהליך רגשי עם רינת עד שציוריה חזרו להיות פיגורטיביים וימים מספר לאחר מכן נגמלה שוב מההרטבה (ציור 5).
תאומים: אחד עצמאי, השני לא
הורים רבים לתאומים תוהים כיצד להתנהג כשאחד מהם עצמאי והשני פחות. שאלה זו עולה לרוב ברגעים מכריעים בשלבי התפתחות התאומים, כמו בשלות לכיתה א'. לאורך השנים פגשתי הורים לתאומים שביצעו החלטות שונות, ביניהן להשאיר אחד מהם שנה נוספת בגן. המטרה בפענוח הציורים מבחינתי היא לתת להורים תמונה רחבה ככל היותר לגבי הכוחות והקשיים של הילד, כך שיוכלו להחליט לכאן או לכאן.
הוריהם של דנה ותמר (שמות בדויים) בנות החמש ושבעה חודשים מתלבטים בדיוק בעניין זה. ניתן לראות בציור מספר 6, שתמר, הדומיננטית יותר, ממלאת את כל שטח הדף בביטחון וביצירתיות ומעידה בכך על ביטחונה העצמי החזק, על הדימוי העצמי החיובי שלה בעיני עצמה ועל יכולתה להביע את רגשותיה בקרב סביבת בני גילה ולרכוש לעצמה חברים רבים.
לעומתה, דנה פחות בטוחה בעצמה, גם היא חכמה ונבונה אבל כפי שניתן לראות בציור מספר 7, הרעד באיכות הקו שלה והתנועה הרופפת בציור כולו קשורים לפחדים שמאפיינים אותה.
הפער המשמעותי הזה בין רמת הציור היצירתי והבוטח של תמר לעומת הרעד והריק בציורים של דנה, מלמד שדנה נמצאת עדיין בשלב שהיא זקוקה לתלות ולקרבה ולא בשלה להפרדה ועצמאות.
* מיכל וימר היא תרפיסטית בהבעה ויצירה, מומחית לפענוח ציורים וכתבי יד של ילדים, בני נוער ומבוגרים, ומחברת הספר "המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים".
* המדור אינו מתיימר לתת את כל הכלים לפענוח ציורי ילדים, אלא קורס קטן המעניק מספר טעימות מהתחום בלבד. בפענוח מקצועי מוצלבים בין 50 ל-80 אלמנטים בכל ציור, ופה ארבעה בלבד. בנוסף, אין להסתמך על ציור בודד על מנת לקבוע את מצבו של הילד, ובפענוח נבדקים בין 30 ל-50 ציורים שונים מתקופה של חצי שנה, עליהם נערכת סטטיסטיקה.
סייעה בהכנת הכתבה: נטעלי גבירץ