כשסולי אברהם הרגישה שישראל היא מקום שקשה לחיות ולהיות בו, היא התחילה לחפש עבורה ועבור משפחתה מקום שפוי והרמוני ומצאה את ביתה החדש באי קופנגן בתאילנד, אליו עברה לפני כ-3 שנים. "התנאים כאן טובים, יש רפואה מערבית ובמעט כסף אפשר לחיות כאן חיים נעימים ופשוטים. יש זמן פנוי להיות עם הילדים, ועם עצמך". סולי מספרת שבקופנגן יש כ-500-600 משפחות חוץ, 200 מתוכן ישראליות והשאר מרוסיה, גרמניה, פולין, בריטניה ועוד.

לפני כשנה הקימה סולי את בית הספר הירוק בקופנגן "נרניה", על אף שאין לה רקורד בחינוך או הוראה ("אין לי רקע חינוכי אבל יש לי רקע ביזמות, בישראל היה לי מותג בגדים אורגני"). "הילדים שלי היו בחינוך דמוקרטי ו'הבית העגול' - בית ספר פרטי בפרדס חנה שהאג'נדה שלו היא שמהות הילד עומדת לפני הכול", היא מספרת, "החינוך הזה השפיע עליי והבנתי שככה זה צריך להיות. כשהגעתי לפה לא מצאתי את המענה החינוכי שקיבלתי בישראל ורציתי להקים מערכת חינוך יצירתית שהאמנות תשמש אותה ככלי עבודה, ושעולם הרגש של הילד יעמוד לפני הכול".

בית ספר ישראלי בקופנגן  (צילום: עמית שעל)
בית ספר ישראלי בקופנגן|צילום: עמית שעל

סולי גייסה יועצת מישראל שמלווה בתי ספר בחינוך האנתרופוסופי, מורים מאנגליה ודרום אפריקה, מצאה מבנה ביער והחזון החל לרקום עור וגידים. "בית הספר שלנו משלב לימודים ירוקים (בתי ספר כאלו יש בבאלי ובקוסטה ריקה), יש בו קומפוסט וגינת ירק שהילדים יגדלו בה גידולים, נלמד על מיחזור, קיימות וטכנולוגיה ירוקה בשילוב עם רוח האנתרופוסופיה. התלמידים יושבים בכיתות עם מזגנים ובית הספר נמצא באמצע האי בתוך הג'ונגל. יש לנו תרנגולים, ברווזים, סנאים וזוחלים, זה  לא נדיר שנחש (ירוק, לא ארסי) נכנס כאן לכיתה".

בית ספר ישראלי בקופנגן  (צילום: עמית שעל)
בית ספר ישראלי בקופנגן|צילום: עמית שעל

הלימודים בנרניה מיועדים לילדים בגילאי 4-11, כאשר החלוקה בכיתות היא על פי רמת האנגלית, משום שזו השפה העיקרית המדוברת בבית הספר ולכן הכיתות הן רב גילאיות 4-6, 6-8 ו-9-11. מקסימום התלמידים עומד על כ-18 ילדים בכיתה עם מורה ועוזרת. הלימודים כוללים את לימודי השפה התאילנדית, אנגלית, מתמטיקה ומדעים, ספורט ודגש נרחב על אמנות – מתפירה ואריגה ועד רישום פורטרט וקומיקס. "העשייה באמנות חשובה לשקט ולמבנה הפנימי של הילד, לתהליכי למידה והתפתחות ולכן אנו מציעים מגוון של טכניקות. חשוב לנו שהילדים יהיו אסופים סביב עשייה, גם אם ניתנת להם הבחירה לאן ללכת. לשם כך יש צוות של בוגרים במרחב שמשגיחים שהילדים לא מסתובבים סתם".

בית ספר ישראלי בקופנגן  (צילום: עמית שעל)
בית ספר ישראלי בקופנגן|צילום: עמית שעל

בנרניה לומדים כ-50 ילדים, כשני שליש מתוכם ישראלים, אבל סולי מדגישה כי הרעיון הוא שבית הספר יהיה אקלקטי ולא תהיה דומיננטיות ישראלית. כדי להגיע ליעד זה, קיימת הגבלה בכמות הילדים הישראליים שיוכלו להירשם לבית הספר. "אנחנו חוגגים חגים של כל הדתות, חגגנו את פורים ואת סונקרן – חג המים התאילנדי, אם מחר ייכנס ילד מוסלמי נחגוג גם חלק מהחגים שלו. בית הספר הוא קהילתי, אחת לחודש יש לנו פרויקט שבו כל ההורים מגיעים ואנחנו מוכרים להם בכסף, לא אמיתי, את כל היצירות שהילדים יצרו בבית הספר".  

בית ספר ישראלי בקופנגן  (צילום: עמית שעל)
בית ספר ישראלי בקופנגן|צילום: עמית שעל

הלימודים בבית הספר מתחילים ב-1 לספטמבר עד תחילת אוגוסט, עלות חודשית היא סביב 1,500 שקלים לחודש והלימודים מתקיימים מתשע בבוקר ועד שלוש בצוהריים, מיום שני ועד שישי. "בישראל הייתי קמה בשש בבוקר כדי להכין כריכים, כאן מתחילים בתשע ויש לילדים ארוחת בוקר וארוחת צוהריים כך שההורים לא צריכים להתעסק עם זה בכלל. בבית הספר תהיה בריכה וגינה, הילדים יקבלו טיפולי וואטסו במשך 15 דקות בשבוע. גם עבודה עם מים חשובה. בעתיד ייבנה סקייט פארק קטן ומסלול אופניים. זו חוויה של שפיות שאנשים לא יודעים שהיא קיימת. לפני 3 שנים היינו כאן 20 משפחות ישראליות ואנחנו גדלים כל הזמן. הילדה שלי בת 10 לומדת בבית הספר בכיתת הגדולים, כיף לה. הילדים אוהבים לבוא לכאן כי רואים אותם".

 

בית ספר ישראלי בקופנגן  (צילום: עמית שעל)
בית ספר ישראלי בקופנגן|צילום: עמית שעל