פייסבוק, הרשת החברתית המשמעותית הראשונה, נוסדה בשנת 2004 על ידי מארק צוקברבג וחבריו באוניברסיטת הרווארד. האתר, שנוסד כדי לדרג את מידת האטרקטיביות של סטודנטיות, הפך עד מהרה לרשת חברתית מובילה שבה ניתן לכתוב ולהציג את מי שאני ומי שאני רוצה להיות בפני חבריי וחברותיי לרשת החברתית. בתוך פחות מ-20 שנה ועד היום צצו רשתות חברתיות רבות, שבכולן עיקרון דומה: אני מציג את עצמי ואת חיי בעזרת טקסט, תמונות או סרטונים ומקווה לקבל אישור מהצופים - "לייקים" בשפת הרשתות.
כיום המעורבות ברשתות החברתיות השונות היא חלק בלתי נפרד מחיי הנוער. פעמים רבות היא תופסת את רוב שעות הערות שלהם, ואף מהווה מעין "מערכת חינוך" בנוסף להוריהם ולמערכות החינוך הפורמלית והלא פורמלית. ברשתות החברתיות לומדים הילדים והילדות ובני הנוער מיהם ומי הם צריכים להיות, מה חשוב ומה לא, מקבלים הגדרות והתייחסויות לגבי הוריהם, בני המשפחה והמורים שלהם ולומדים כיצד עליהם לנהל את חייהם.
זהו עולם מקביל לעולם המציאות, בעל תכונות, התנהלות וערכים שונים מאשר עולם המציאות, והוא מגדיר במידה רבה לאן יתפתחו בני ובנות הנוער שלנו, מה יהיו ערכיהם והתנהגותם ואיך ינהלו את בחירותיהם, עולם המשפיע על תפקודם ומצב רוחם.
אז מה נותן עוצמה כזו לרשתות החברתיות?
הילדים מחוברים אליהן רוב שעות היום. הטלפון הסלולרי מלווה אותם בכל מקום ובכל מצב, ובלעדיו הם וגם אנחנו מרגישים לא בעניינים, עירומים וחשופים, כאילו נלקח איבר מאיברי גופנו. נערות ונערים מספרים על כך שאינם יכולים להתנתק מסרטוני הטיקטוק, למשל, או מחכים קצרי רוח ונשארים ערים כל הלילה כדי להיות הראשונים לראות פרסום שהעלה ידוען רשת שאחריו הם עוקבים. רבים, כולל בני הנוער עצמם, מתארים את המצב כהתמכרות לרשתות.
התמכרות היא הצורך לעשות שוב ושוב פעולה מסוימת, גם אם יש בנו קול האומר לנו שפעולה זו מזיקה לנו. הפעולה משחררת חומר במוח הנקרא אנדורפין המייצר תחושות עונג והנאה. כשחוזרים על הפעולה שוב ושוב מתרחשת ביטואציה - התרגלות, ואז פוחתת תחושת העונג. על מנת להביא את העונג לרמה גבוהה מחדש צריך להגביר את השימוש בחומר או את ההתנהגות שהביאו להנאה בעבר, לעתים עד מצבים של סיכון עצמי, וכך מתקיימת התמכרות.
"האצבע הולכת לבד ולוחצת על מקש הטלפון", אומרים לי בנות ובני נוער, "אני לא מצליחה ללמוד למבחן", "אני לא יוצא עם חברים למשחק", "הפסקתי ללכת לחוגים, כל היום אני עם הטלפון, מדבר, עוקב אחרי ידועני רשת, מחכה לפרסום של הוורסיה הבאה של המשחק, רואה ומפרסם סרטונים בטיקטוק".
מדוע דווקא התמכרות לרשתות החברתיות?
בכולנו קיים צורך הישרדותי להיראות משמעותי וחשוב למישהו אחר. כל התיאוריות הפסיכואנליטיות מציגות את הקשרים הראשוניים של התינוק עם הוריו ובצורך שלו שהם יראו אותו, את מצוקותיו ויכולותיו. העובדה שמישהו יראה שהוא רעב, שקר לו או שהוא חולה - חשובה מאוד להישרדותו.
הצורך להיראות ולהיות משמעותי נמשך כל החיים, ולא צריך תיאוריות כדי לדעת שאנו מייחסים חשיבות עליונה לשאלה מי רואה אותנו ומתייחס אלינו, מי חושב שאנו מוצלחים ויפים ונהנים מהחיים ועבור מי אנחנו משמעותיים. הצורך ההישרדותי להיראות מקבל תשובה בקשרים בין אישיים שיש לנו - בתוך המשפחה, החברים ומקומות העבודה, וכמובן גם ברשתות החברתיות.
הקשרים המתקיימים ברשתות החברתיות דומים ושונים לאלה הקיימים במציאות: מצד אחד הם צורה מסוימת של קשר עם אנשים, ומנגד הם שטחיים ולא תמיד אמינים. מפגש אינטרנטי מהיר ומיידי, דורש פחות משאבים רגשיים. בשונה ממפגש במציאות, אם איננו רוצים להגיב באותו רגע אנחנו יכולים לדחות את התגובה. הדמות על המסך חלקית ושטוחה, איננו מכירים את כל מאפייניה אלא רק את מה שהיא מציגה לנו. נערה או נער שאנחנו מתכתבים איתם או ידוענית רשת יכולים להציג עצמם בכל דרך, להתחזות למישהו אחר, להראות רק את ההצלחות ולא את הכישלונות, את השמחה ולא את העצב.
שפת השיח ברשתות החברתיות היא מבזקית וחותכת את המסרים. ניתן להיות בו זמנית בקשר עם הרבה יותר אנשים. עם אנשים שאנחנו "מדברים" איתם ברשתות החברתיות לא בהכרח יש לנו קשר. לעתים איננו יודעים מיהם, האם הם אמיתיים או דמות מתחזה, איך הם מנהלים את חייהם והאם אנו יכולים לבטוח בהם. הרשת מאפשרת התחמקות מקשר עמוק ומשמעותי ויחד עם זאת נותנת תחושה שאנחנו חלק מלהקה אנושית רחבה עם פחות מאמץ ומחויבות.
בגלל החלקיות, שבה אדם נחשף אלינו ואנחנו אליו, גוברת האלימות ברשתות החברתיות. הרוע, ההחפצה, הקנאה והבריונות מרימים ראש מכיוון שמצד אחד אנחנו לא רואים את הנפגע ואת תוצאות הפגיעה שפגענו בו ואין חרטות ואשמה. מצד שני, אפשר להסתתר מאחורי שם אחר, זהות אחרת או דמות אחרת שלא תשויך אלינו.
הלייקים מגבירים את ההתנהגות המסוכנת
אם כן, הרשת החברתית מאפשרת לנו להיות מי שאנחנו לא, "להתנפח" ולהרגיש חשובים ומשמעותיים לעשרות או מאות אלפי עוקבים. בני ובנות הנוער חשים מוגנים על ידי המסך ואף מוכנים לעשות דברים שלא היו עושים פנים אל פנים כמו: התערטלות וחשיפה גופנית או רגשית, מיניות מופגנת ואלימות חריפה. מספר ה"לייקים" וה"עוקבים" שהם מקבלים גורמים להם להמשיך, להגביר את ההתנהגות המסוכנת ואף להתמכר אליה. יותר ויותר בני ובנות נוער מסרבים לעזוב דפי אינסטגרם או טיקטוק – למרות שהם נפגעים וחשופים לביקורת, ללעג או לאלימות. בנוסף, קיימות יותר ויותר תביעות המופנות נגד בני ובנות נוער על פרסום של שיימינג, על השמצה והוצאת דיבה בנושאים שונים. זהו תחום מתפתח שעלול להכניס משפחות למצוקה קשה מוסרית וכלכלית. מדובר בסכומי עתק שנתבעים ושבתי המשפט עלולים לפסוק אותם לטובת התובע או התובעת.
סכנה נוספת חמורה לא פחות היא ההתמכרות של בני ובנות נוער למידע שברשת. הרשת נותנת מידע זמין של "חוכמת ההמונים". אלא שהמידע אינו מסונן בהתאם לגיל ולמצב ההתפתחותי והרגשי של מי שצורך אותו. הם והן מחפשים באינטרנט מידע על בעיות נפשיות, דרכים להתמודד עם מצוקה, גרימת נזק עצמי או אובדנות. הרשת מאפשרת מענה המתחזה למהימן ומקצועי על ידי נער או נערה שאינם מסוגלים להבין את מלוא המשמעות של המצוקה, וודאי שלא לתת לה מענה מקצועי. נתקלתי במקרים בהם נער או נערה פתחו דף אינסטגרם שבו הם נותנים מענה למצוקה נפשית ולאובדנות של אחרים. לא רק שלא הצליחו לעזור לאחרים אלא שהמשא שהם נשאו על כתפיהם, שלא תאם את גילם, יכולותיהם וחוסנם הנפשי גרם להם עצמם מצוקה ואובדנות קשה.
אז מה ניתן לעשות כדי לצמצם את השפעת הרשתות החברתיות על בני הנוער?
על ההורים לדעת במה הילד או הילדה צופים באלפון או במחשב האישי שלהם, את מי הם מעריצים ולמי הם רוצים להיות דומים. הדרך להתמודד עם השפעות שליליות של הרשתות החברתיות היא להגביל את שעות החשיפה למסך וגם לחנך: לדבר על החשיבות של דעה עצמאית, של הרצון להיות מי שאני, של הייחודיות של כל אחד מאיתנו ושל החשיבות לגבש את עצמי לא כמו אחרים. חשוב גם לדבר עם הילדים על המודלים השונים שמהם הם יכולים ללמוד, על החלקיות שבה הם מכירים דרך האינטרנט ועל כך שמאחורי האיש או האישה היפים, המושלמים, החכמים והמוצלחים שהם רואים ברשתות החברתיות יש סיפור מורכב יותר: לפעמים הם עצובים, נכשלים או כועסים על עצמם.
הרגלי השיתוף של ההורים בטלפון או במחשב מתחילים בגיל צעיר. כבר אז עליכם למסד נהלים של בדיקה מה הם רואים, וללמדם להתנהל אל מול הסיכונים שבשימוש במסכים וברשתות החברתיות. בגיל ההתבגרות עליכם להגביר את תשומת הלב והידיעה למה הבת או הבן חשופים. עליכם להדריך אותם איך להתייחס לידע האינסופי הזה ולקבל את העובדה שהוא לא תמיד נכון, לעתים שגוי, שלא בכוונה ולעתים במזיד, כדי לשכנע אותם לקנות דבר מה, להיות חלק מקבוצה מסוימת ואולי להעביר לה כספים במטרה להגביר את מוקדי הכוח של משפיען או משפיענית או אפילו ליצור מפגשים מסוכנים. עליכם לעזור להם לנהל את התנהלותם ברשת כיוון שאלו חיים רלוונטיים ומציאותיים מאוד עבורם.
לא פחות חשוב להיות עם יד על הדופק בכל הנוגע לחומר שמפרסמים ילדיכם, לתגובות שהם מקבלים ולקשרים שיש להם עם אנשים שאינם מכירים אישית אלא רק מעולם הוירטואלי. בהקשר זה חשוב לציין כי לאחרונה נפוץ תהליך של תביעה על שיימינג גם בין בני נוער, שנתבעים על כך שביישו או אמרו דברים לא נכונים על מתבגרים אחרים.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית ומטפלת משפחתית וזוגית, מחברת הספרים "מחול התודעה והנפש - מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית" (גלילי הוצאה לאור) ו-"פסיפס אנושי - מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עם ישראל" (צמרת הוצאה לאור).