בימים שגרתיים יותר, הורים לילדים ובני נוער מתמודדים עם החשיפה שלהם ברשת וברשתות החברתיות לסרטונים בעלי תוכן קשה, אלים או מיני. בימים אלה, מועצמת התמודדות זו, כאשר ברשתות כמו טיק טוק, אינסטגרם וטלגרם יש הצפה של תכנים מזעזעים על החטופים, הנצורים וההרוגים. לפני מספר ימים קיבלו הורים רבים הודעה ובה בקשה להסיר את אפליקציית הטיק טוק מהטלפונים הניידים של הילדים בשל חשש כי ייחשפו לסרטונים של החטופים מתחננים על חייהם.
ס' היא אימא לתאומות בנות 14 שנחשפו לסרטונים קשים בטיק טוק בימים הראשונים של המלחמה. "הן פנו אליי ובאיזשהו שלב הבנתי את גודל הזוועה, כשביקשתי לראות מה התוכן שנחשפו אליו, גיליתי שהרבה מהסרטונים הוסרו כבר, אבל בסרטונים הבודדים שהן הראו לי, היו גופות של אנשים שהמחבלים רצחו בתוך הבתים, אלו סרטונים שהחמאס מפיץ. אי אפשר להגיד לבנות 14 להסיר את הטיק טוק מהטלפון שלהן, כי זה הדבר היחידי שיש להן, אם הפור יו של הבנות שלי היה לק ג'ל ואיפור, פתאום זה רק מלחמה".
התוכן שמועבר בטיק טוק הוא תוכן של גולשים, עד שבקרת התוכן בטיק טוק מאתרת את התכנים הללו ומסירה אותם, עובר זמן ובינתיים הסרטונים מופצים כמו אש בשדה קוצים. כש-ס' נשאלת איך תיווכה לבנותיה את התוכן הקשה שראו היא משיבה: "אמרתי להן שאני לא אוריד להן את הטיק טוק אך שיהיו אחראיות לא להסתכל על תוכן כזה, למענן, כדי שיוכלו לישון בלילה. כשאני מחליטה שאני לא מסוגלת לשמוע יותר, אני עושה קאט אבל הלילדים כרגע אין כלום חוץ מהטלפון, והם לא יכולים להתנתק מזה. הם מקבלים את כל האינפורמציה ללא סינון כי זו מהות הפלטפורמה, לעומת הערוצים החדשותיים שאנו צורכים בהם הסרטונים עוברים סינון וטשטוש. הבנות שלי סיפרו לי שהתוכן שראו היה מאוד קשה עבורן, ואין לי ספק שנחשפו לתכנים האלה גם ילדים הרבה יותר צעירים, הסרטונים הקשים הללו הגיעו לעשרות אלפי בתים בישראל".
"בסרטונים הבודדים שהן הראו לי, היו גופות של אנשים שהמחבלים רצחו בתוך הבתים"
בטיק טוק מודעים היטב לביקורת שעלולה להיות מופנית נגדם. "טיקטוק הגדילה את השימוש במשאבים הייעודיים שמסייעים במניעת תוכן אלים", נמסר היום (ו') מהחברה. התגובה המלאה מובאת בסוף הכתבה.
"ללא תיווך, ההסבר שהילדים יתנו לעצמם תמיד יהיה גרוע מהמציאות"
אך גם בבתים שבהם אין חשיפה ישירה של הילדים למדיה, הילדים אינם חיים בוואקום, ובעיקר בגיל הרך, הם נחשפים לתגובה של ההורים מהמצב הנוכחי ומושפעים ממנה. "העובדה שההורה מאוד מוטרד, גולל בלי סוף תוכן חדשותי בנייד, והבעות הפנים שלו הן של קושי וייאוש, משפיעה עליהם וזו המציאות שהם חווים דרכו", אומרת ד"ר איילת נועם רוזנטל, מרצה בתוכנית המוסמך להתפתחות הילד עם צרכים מיוחדים, ובחוג למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית הדסה ירושלים, ובמכון חרוב.
"לצד זה, האזעקות גורמות לכולנו להיות דרוכים, והסיטואציה הזו עלולה לסכן את יכולות הוויסות שלנו, אחת הפונקציות המשמעותיות לבריאות הנפשית שלנו היא וויסות רגשי, ילדים צעירים לא יכולים לווסת את הרגשות שלהם לבד, ונשענים על דמות משמעותית כדי לנהל את החוויות הרגשיות שלהם. בדומה להדרכת בטיחות במטוס – ההורה צריך לשים על עצמו את המסכה ורק אז על הילד – כך גם כאן: ההורה צריך לווסת את עצמו קודם".
"כשאנחנו לא מתווכים את מה שקורה בצורה שמותאמת לילד ולצרכים שלו אנחנו יוצרים יותר נזק מאשר תועלת"
הרצון שלנו להגן על הילדים, בעיקר בגילאים הצעירים, ולא לזרוע בתודעה שלהם תכנים שעלולים לעורר בהם חרדה, גורמת לנו לעיתים להשאיר אותם ללא הסבר למה שקורה. "הבעיה היא שההסבר שהם נותנים לכל מה שקורה תמיד יהיה יותר גרוע מההסבר של המציאות, וכך כשאנחנו לא מתווכים את מה שקורה בצורה שמותאמת לילד ולצרכים שלו אנחנו יוצרים יותר נזק מאשר תועלת".
"לנוכחות ההורים יש משמעות גדולה במצבים של אי יציבות"
פרופ' אליסיה ליברמן, מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, מייסדת הגישה הטיפולית מבוססת המחקר בילדים צעירים שחוו טראומה, אומרת שילדים הם התצפיתנים הכי טובים ופרשנים הכי גרועים.
"המחקר והפרקטיקה מלמדים אותנו שכשלא מדברים איתם על המציאות הם יתנו הסבר דרך החרדות ההתפחותיות, האם זה יכול לקרות לי או להורים שלי? איך אני יודע מי טוב ומי רע? שאלות שלנו כמבוגרים קשה לענות עליהן. אבל עדיין ניתן לנהל שיחה אמיתית וכנה מבלי לחשוף אותם לזוועות, ולתווך שיש מלחמה ובמלחמה הזו הצבא שלנו נלחם באנשים שיורים עלינו טילים, וכשיש אזעקות הצבא אומר להיכנס למקלט כדי לשמור עלינו, לתת תיקוף למה שהם מרגישים, להציע עזרה ולהתמקד בנרטיב של ההגנה, זה תמיד עדיף מאשר לא לתת הסבר", אומרת ד"ר רוזנטל.
פרופ' ליברמן מציעה להורים מודל תיווך שנקרא "משולש", ובו השלב הראשון של השיח מתמקד באירוע כמו לדוגמא אזעקה או סרטון, שמעוררים חווית דחק. בשלב זה נדבר על העובדות, "שמעת את האזעקה וירדנו מהר למקלט", "נחשפת לסרטון שהיו בו תמונות קשות", ככל שהילד צעיר ההסבר קצר ופשוט.
בשלב השני נדבר על סימפטומים: "מאז שהתחילו האזעקות נורא קשה לך ללכת לישון, או יש לך כאבי בטן". סימפטומים של ילדים לרוב גופניים, וחשוב שנחבר בין מה קרה לאיך שהילד מגיב, ונסביר שזה מה שקורה לילדים שחווים אירוע כזה.
בשלב השלישי נציע תקווה או עזרה, נשדר לילדים שאנחנו כאן איתם, נחשוב ביחד מה יעזור להם, איך מרגיעים את הגוף כשיש אזעקה, או איך נצליח לישון יותר טוב.
לדברי ד"ר רוזנטל, המחקר הראשון על טראומה בקרב ילדים נעשה על ידי אנה פרויד, לאחר מלחמת העולם השנייה. היא צפתה בילדים שהכפרים שלהם הופגזו בתקופת המלחמה, חציים הועברו לכפר בטוח מהפגזות, ללא הורים, וחלקם נשארו עם ההורים באזורים שממשיכים להיות מופגזים. פרויד גילתה שהילדים שהיו באזורים המופגזים עם ההורים היו במצב הרבה יותר טוב מאלו שהועברו לאזורים בטוחים והופרדו מהוריהם.
"המחקר הזה, שלצערנו רלוונטי כיום, מראה איזו משמעות יש לנו כהורים בנוכחות שלנו עם ילדים במצבים לא בטוחים. חשוב להקשיב לילדים, לייצר להם שגרה ולהראות שאנחנו זמינים בנוכחות ובאהבה שלנו".
"אנחנו רואים חדשות ללא הפסקה כי זה פורנו"
"ההורים חייבים להציע אלטרנטיבה כי המסך שואב אליו את הילדים בכוחות חזקים", אומר ד"ר אילן וולקוב, פסיכיאטר מומחה מנהל רפואי Mindme המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, "רובנו צופים בחדשות לא בגלל האחריות להתעדכן אלא כי זה פורנו וזה ממכר בדיוק כמו שאלכוהול או קנאביס ממכר. החדשות מציעים לנו שילוב של שני דברים ממכרים: גירוי ויזואלי וגירוי של הדרמה, איזה מעצב משחק יכול לכתוב כזה סיפור?".
ד"ר וולקוב מזהיר מפני חשיפה של ילדים בגיל הרך ואפילו תינוקות לערוצי החדשות המשדרים נון סטופ על האירועים הקשים. "גם תינוקות קולטים תמונות קשות, הלחץ באולפנים והדיבורים האגרסיביים בפאנלים הלהוטים לפרק את עזה בוודאי לא יעזרו להרגיע את הילדים. יש המון אגרסיה והיסטריה, והחוויה העוצמתית של הטלוויזיה לא מתאימה למעשה לאף גיל. חשוב לזכור שילדים לא יודעים להפריד בין מקרה פרטני למקרה כללי. אם הם רואים מחבל נכנס לתוך בית, מבחינתם הם יכולים להיכנס לכל בית, לכן יש להסביר להם את הדברים בצורה פשוטה שתיתן להם ביטחון ששומרים עליהם".
"חשוב לזכור שילדים לא יודעים להפריד בין מקרה פרטני למקרה כללי. אם הם רואים מחבל נכנס לתוך בית, מבחינתם הם יכולים להיכנס לכל בית"
ד"ר וולקוב מציין שההתמודדות עם כל קבוצת גיל משתנה, בהתאם לשיח ולתוכן שאליו הם נחשפים. "ילדים בוגרים יותר ובני נוער שנחשפים ישירות לתכנים, בטיק טוק או בקבוצות וואטסאפ, הם אלה שיאתגרו אותנו, חשוב להבין מה הם רואים ומה הם מרגישים, כדי לעמוד על ממדי הנזק שנגרמו. לעיתים הגבול בין מציאות לדמיון מיטשטש, נוצרות אי הבנות ואי בהירות כי אין להם את העבר שיתחבר למה שהם נחשפים אליו. מה שקורה כעת מזעזע בכל קנה מידה, אבל ילדים פוגשים את זה בפעם ראשונה ולא יודעים כמה זה חמור ועד כמה זה יוצא דופן, ועלינו לתווך זאת, בני נוער בוגרים יותר יביעו בדרך כלל את דעתם, שלעיתים תתנגש עם תפיסת העולם שלנו, כמובן שיש להכיל את מה שהם מביאים, לתת לזה תוקף ולא לשלול או לבטל".
איך החשיפה לתכנים הקשים האלה משפיעה על הנפש?
"היא יוצרת חוויה מאוד קיצונית של איבוד שליטה וחוסר וודאות, תחושה שחשבתי שאני יודע משהו על החיים אבל בעצם לא יודע, וחוויה של פחד על עצמי ועל המשפחה שלי, ופה חייבים להעביר מסר ברור שהילדים בטוחים וההורים עושים כל מה שאפשר כדי לשמור עליהם. להבהיר שהאחריות היא של המבוגר ולא של הילד, והילדים יכולים להמשיך להיות ילדים ואנחנו נעשה הכול בשביל להעניק את היציבות ושגרת חיים. רוב הילדים שיחשפו לתכנים אלו יהיו בסדר אך כדי לצמצם את הסיכוי לפגיעה חייבים להבין למה נחשפו ולעזור לתווך. למעטים מהם הדבר יפגע במהלך החיים התקין, התוצאה בעיקר תלויה באיך אנחנו נגיב לזה וברקע של הילדים".
ד"ר וולקוב מציע בימים אלה, לאבזר מקלטים וממ"דים במשחקים רציפים שאפשר להמשיך ולשחק בהם בכל פעם שנכנסים למקלט או לממ"ד, גם להפגיש עם חברים במידת האפשר, לוודא שייכנסו לזומים של בית הספר, ובעיקר להמשיך לתת דוגמא אישית, ולהראות שאנחנו שומרים על שגרה ועוזרים לעצמנו, ישנים ולא צופים במסכים לתוך הלילה, משתפים אנשים אחרים ומבקשים עזרה. "בסוף ילדים צריכים יציבות, אהבה ונוכחות, המון חיבוקים, נשיקות וליטופים. אם נהיה נוכחים יותר, הנפש האנושית יכולה לסבול הכול ולהתמודד גם עם אתגרים גדולים".
לדברי ד"ר וולקוב, פוסט טראומה מתפתחת בחשיפה ישירה, כשאנו נמצאים בסכנת חיים או בדרך עקיפה, באמצעות חשיפה לתכנים קשים, או גם אם קרה אירוע מטלטל לאדם קרוב אליך. "אני צופה שתהיה שכיחות גבוהה של פוסט טראומה, אנשים שחוו זאת באופן ישיר, שישבו בבית בתוך ממ"ד כשמחבלים היו בבתים שלהם, הסיכוי שיצאו ללא פגע הוא נמוך, אך רוב האוכלוסייה תצא מזה בסדר. כולנו כעת מזועזעים, וזה נורמלי כשהגוף מגיב קשה למה שרואים, אך אם התפקוד פגוע ולא מתנרמל מיום ליום, אחרי שהטריגר המשמעותי חלף, יש לפנות לעזרה ולבקש טיפול ייעודי. יש מערך שלם של מתנדבים שפועלים בהמון מוקדים ומסייעים בתמיכה נפשית".
מטיק טוק נמסר בתגובה: "שמירה על בטיחות צוותי העובדים והפלטפורמה שלנו נמצאת בראש סדר העדיפויות שלנו.
טיקטוק הגדילה את השימוש במשאבים הייעודיים שמסייעים במניעת תוכן אלים, מפיץ שנאה או מידע מוטעה בפלטפורמה שלנו, כולל הגברת בדיקת ואכיפת התוכן. אנו ממשיכים לעבוד עם ארגונים מוסמכים מרחבי העולם המתמחים בבדיקת עובדות כדי לוודא את מהימנות התוכן במציאות הנוכחית המשתנה במהירות.
אנו עוקבים כל העת אחר התפתחות האירועים ומקצים משאבים רבים ככל הנדרש על מנת לשמור על מרחב בטוח בטיקטוק."