לחגים יש פוטנציאל להגביר את תחושת הלחץ, אותה תחושה סובייקטיבית הנובעת ממצב הנתפס על ידינו כמאיים, אל מול היכולות והכישורים שלנו להתמודד אתו. לא זו בלבד שהחג עצמו נתפס כגורם מאיים, הקונטקסט שבתוכו הוא יצוין השנה אך מוסיף על המורכבות הטמונה בו ממילא – ברמה האישית, הקהילתית, החברתית והלאומית. אנו עתידים לקבל את פני החג בעידן של מתח, קונפליקט, נפרדות ומחלוקת. עבור חלקנו אולי תהיה זו הפוגה אסקפיסטית אך עבור חלקנו האחר תהיה זו חזית נוספת להתמודדות מאתגרת בהינתן הגנה רגשית מדולדלת.
משמעות החגים בחיינו
חגים מאיימים על רבים מאתנו: החג מאלץ אותנו לעצור את מרוץ החיים ולעשות בדק בית פנימי – על מה שיש, על מה שאין, על מה שהיה ואבד, על מה שהוחמץ ועל מה שעוד נבקש. אנו רגישים בתקופה זו, ולכן גם חווים את הרגשות בעוצמה. אנחנו "נראים" יותר כי אנחנו נפגשים יותר, הן עם אחרים ובעיקר עם עצמנו.
משפחות שחוו אובדן (בין אם בתקופה האחרונה ובין אם בעבר הרחוק יותר), מתקשות בתקופת החגים ביתר שאת. ההזמנה להתכנסות משפחתית ולחגיגת ה"יש" מחדדת את הגעגוע למי שנעדר ולחוויית ה"אין".
מחד, החגים הם מופע טקסי החוזר מדי שנה ובכך מאפשרים קביעות, יציבות וביטחון ומאידך, יש בהם הזמנה לשמוח, להתהדר ולחגוג, כמו מדובר על מתג שברגע שלוחצים עליו הוא מפעיל את האיכויות המבוקשות.
לעתים, אף שכלפי חוץ נדמה לכל שאנו משתתפים פעילים וחיוניים במתרחש מעל ומסביב לשולחן החג, עבורנו זהו מצג שווא של מה שאנו חושבים שמצופה מאתנו, ועל כן מדובר במופע "משחקי" ומבויים, ללא שום אחיזה במציאות.
כדי לחזק את החוסן הנפשי ולהקל על עצמנו בתקופת החג, ניתן להיערך במספר דרכים:
- להחזיר חוויה של בחירה: לשאול מה נכון עבורי. האם נכון לי לארח? האם נכון לי להתארח? אין בעצה זו כדי להמליץ על ניתוק קשרים משפחתיים אך יש בה כדי לבחון מה בין ה"צריך" ל"נכון". עצם העלאת השאלות תאפשר בחירה אישית מדויקת יותר.
- לנהל שיח מקרב ואותנטי: לבדוק מהי העמדה שלי – האם אני רוצה לפגוש ולהיפגש? האם השיח שאני מקיים/ת מעודד חיבור או מייצר מרחק? מהי ההשפעה ששיש לי על האווירה, על התקשורת הבינאישית?
- לנהוג בחמלה עצמית: להבין שמה שאנחנו מרגישים זה טבעי. לקבל את הרגשות שלנו, גם הקשים, ללא שיפוטיות. להפנות פנימה יחס ידידותי (ולא ביקורתי). להחזיק את הידיעה שההתמודדות שלנו עם עצמנו נוכח תקופה זו הינה חוויה אנושית אוניברסאלית, ולזכור שהחוויה מועצמת כעת בשל הקונטקסט הייחודי לה ועוד צפויה להשתנות.
- לדאוג למעטפת תמיכה: להקפיד לשהות בחברת אנשים שממלאים אותנו ברגשות נעימים ושיש להם השפעה טובה עלינו. לא להתבייש "לרפד" עצמנו במארג האנושי הנחוץ.
- להתכונן: לתכנן לוח זמנים לימי החופשה. חופשת החג אולי נכפית עלינו, אבל יש לנו את היכולת לבחור מה לעשות בה וכיצד למלא את ימינו.
- להתבונן מפרספקטיבה: אם נקלעתם לסיטואציה מורכבת, נסו לעשות "זום אאוט" ולקחת עמדה של "מתבונן מהצד"/ "צופה". זה עוזר לתפוס את הדברים בפרופורציות, לשלוט על אופני התגובה ולהרחיב על ההבנה בהקשר למתרחש.
פרופ' דני חמיאל מגדיר חוסן כ"יכולת לנהל את עצמי כשהעולם בחוץ לא תואם לציפיותיי". אני סוברת שהחג המתרגש עלינו לטובה זו הזדמנות מצוינת להגמיש את טווח התנועה והשהייה שלנו עם עצמנו ואחרים, להתרחב רגשית ולדבוק בחירויותינו. זה באחריותנו.
הכותבת היא עו"ס MSW, פסיכותרפיסטית ומנהלת תחום חוסן וחירום בעמותת מרכז אלה המעניקה סיוע נפשי במקרה של משברים ואובדן.