"בואי איתי לפגישה בבית הספר בבקשה, אני בלחץ, לא מסוגלת לעבוד. אני בחרדה מהטלפון של המורה", "אנחנו לא עומדים בזה יותר, שלא ילך לבית הספר, עדיף שיישאר בבית". כך חווים הורים לילדים עם אתגרים התנהגותיים את הקשיים של ילדיהם בבית הספר, אצל חלקם יש גם השלכות על בריאותם הרגשית והפיזית.
"חוסר אונים, תסכול ופגיעה בערך העצמי שלהם כהורים טובים. קשייו של הילד המאתגר עלולים לעורר בהורים אלו חרדה או דפוס הגנתי של הכחשה. מערכת החינוך מהווה עבורם מראה המטיחה את העובדות בפנים ונתפסת כשליח המבשר בשורה רעה ומראה את חולשותיהם", כמתארת ד"ר חלי ברק-שטיין בספרה "איך לא ליפול בפח הכוונות הטובות" את תחושתם של ההורים. מצד שני היא מציינת שההורים מייחסים חשיבות רבה להצלחה במערכת החינוך, על אף הביקורת. ההישגים מנבאים הצלחה בעתיד ומעידים על הצלחת ההורים והבית. אבל לא רק הורים חווים תסכול, גם מורים מעידים על לחץ בקשר שלהם עם הורים מסוימים. זה בא לידי ביטוי בכעסים, תלונות ולעיתים תגובות חריפות כלפי הצוותים החינוכיים. ישנם מורים שחווים לחץ רק מהמחשבה על יצירת קשר עם ההורים ומבקשים נוכחות מנהל/ת בעת ביצוע השיחה.
מסלול התנגשות
אנשי חינוך מעידים כי ההתמודדות עם בעיות ההתנהגות בכיתה והתחושה של חוסר גיבוי מצד חלק מההורים, מובילות לתוצאה שרבים מהם חווים פגיעה בבריאותם הנפשית והפיזית. לאור המצב, רבים עוזבים או שוקלים לעזוב את מערכת החינוך או לצמצם משרה. התוצאה פגיעה בתלמידים ובמערכת החינוך כולה. האם רק משכורת גבוהה יותר תפתור את בעיית עזיבת המורים? לא בטוח.
בתי הספר מתמודדים עם הבעיה בדרכים שונות; שיחות עם הורים, טיפולים רגשיים לילדים, עיצוב התנהגות ועוד. התהליך הטיפולי בתלמידים ארוך ויישום ההמלצות לטיפול לוקחות גם הן זמן רב. השאלה האם נגזר על ההורים והמורים להיות על מסלול התנגשות? הרי גם ההורים וגם המורים רוצים בטובת הילד.
כנראה שלא ניתן יותר לנתק את השפעת השינויים שעובר התא המשפחתי מריבוי בעיות ההתנהגות בבתי הספר. כיום מתמודדים הורים עם קשיים שלא היו בעבר; שיעור גירושים גבוה, הורות יחידנית, סמכות הורית נחלשת, קריירות תובעניות ובדידות הורית גוברת. לתוך הכאב המשפחתי נכנס בית הספר מתוקף תפקידו ומפנה זרקור אל ההורים וקובע, האם המאמץ ההורי מצליח או חלילה נכשל.
לאור אתגרי ההורית העכשווית, האם לא הגיע הזמן לשכלל את הקונספט הבית ספרי הקיים ולפתוח את השערים בפני הקהילה. בכך ניתן יהיה לזמן למשפחות יציאה מבדידות לעבר דיאדה קהילתית. בית הספר יספק מענים למשפחות בתחומים הנדרשים ובזמנים נוחים אחר הצוהריים בתוך המוסד החינוכי וביחד עם הקהילה. כך ישמר רצף חינוכי, טיפולי וחברתי לילדים והוריהם בתוך המוסד החינוכי.
שנים קיים השיח אודות הצורך לצמצום הפער בין החינוך הפורמלי לחינוך הבלתי פורמלי, אך דבר זה לא מתממש. מתנסים, תנועות נוער וחוגים פרטיים משרתים את הילדים שהוריהם רוצים ויכולים להעשיר את חינוכם. הורים שרוצים רושמים את ילדיהם לפעילות, והורים שצריכים הדרכת הורים מחפשים את השירות הרצוי. לאור האתגרים ההולכים ומתגברים בקרב משפחות וילדים, כדאי ורצוי לשנות את המציאות.
הקונספט צריך להשתנות בתי הספר צריכים לפתוח את שעריהם ולהמשיך את פעילותם ברצף עד שעות אחר הצהריים המאוחרות. הם צריכים להזמין אליהם את המשפחות והילדים לקבלת שירותים הממשיכים במובנים מסוימים את הרצף החינוכי טיפולי של הילד ומשפחתו ולהפוך את המוסד החינוכי למקום שאינו רק מוכיח את ההורים אלא גם משפיע ומשמעותי עבורם ובקרב הקהילה. מפתיע שעדיין בתי הספר שרבים מהם שוכנים בליבן של שכונות שוקקות ובהם מבנים גדולים, מדשאות, מגרשי משחקים, כיתות ריקות, משרדים, חדרי מחשבים ועוד עומדים אחר צוהריים ריקים ושוממים.
גישור, הדרכות הורים ועוד
בתי הספר אחר צוהריים יכולים לספק שירותי חינוך וטיפול משלים כגון: מגשרים חינוכיים שיתווכו תהליכים וקונפליקטים בין הורים לצוותי חינוך, הדרכות הורים שיסיעו להורים להכיר באתגרי ילדיהם ויקבלו כלים להתמודדות. יש אין ספור דוגמאות ומענים שיכולים לסייע גם להורים וגם למורים כדי לטייב את הקשר ולהקל על כל המעורבים.
בסיטואציה בלתי אפשרית בא הילד אוהב את המורה וההורה כועס על המורה מתחוללת מעורבות רגשית מזיקה בקשר בין הילד לדמויות משמעותיות בחייו. בנוסף נפגמת רווחתם הנפשית של ההורים והמורים ועבודתם של המורים. רצוי שיתחולל שינוי משמעותי ותתגבש תפיסה בדבר תפקידו ההולך ומתעצם של בית הספר בחיי הקהילה ולא רק בחיי התלמידים. לטעמי לא ניתן יותר להפריד בין השניים.
הכותבת היא בעלים של "חינוך במחשבה תחילה" - ייעוץ ארגוני, הרצאות והנחיית קבוצות.