מה משותף לתלמידי כיתה י"א מבית ספר עירוני ט' בתל אביב, תלמידי כיתה י"א מבית ספר אל מוסתקבאל ביפו ותלמידי בית ספר יסודי באוגנדה? זה אולי נשמע כמו התחלה של בדיחה, או לפחות חידה, אבל בפרויקט "תן", מדובר בעניין שבשגרה.
הפרויקט, שהוא למעשה ארגון בת של הסוכנות היהודית, כולל רשת של מרכזי התנדבות בארץ ומסביב לעולם. אל המרכזים האלו מגיעים צעירים ישראלים ויהודים מהתפוצות בגילי 18-28, לתקופה של שלושה חודשים, שלוש פעמים בשנה. אל המתנדבים הקבועים מצטרפות מדי פעם משלוח קצרות. אחת מהן היא המשלחת האחרונה שכללה 20 תלמידות ותלמידים משני בתי הספר בתל אביב וביפו, יחד עם הצוותים החינוכיים שלהם וטסו להתנדב במשך 10 ימים בארץ שעל פי הרצל היינו אמורים גם לחיות בה.
"ראיתי חבורת נערים רגילה"
"המפגש בין היהודים והערבים היה מעניין", מספרת תום רוזנטל, מנהלת פרויקט "תן" באוגנדה על המשלחת הערבית-היהודית שהצטרפה לאחרונה לעשייה הקבועה, "הם הגיעו אלינו כאשר עיקר הקרח נשבר עוד לפני ההגעה בתקופת ההכנה למשלחת. ראיתי חבורת נערים רגילה לכל דבר, עם צחוקים משותפים, הרבה פתיחות, לעיתים לא היה ניתן להבחין כלל שמדובר בשתי קבוצות שהגיעו בנפרד".
יחד עם צוות הפרויקט והמתנדבים הקבועים, התלמידים התנדבו בבתי הספר המקומיים והעבירו תכנים חינוכיים בלתי פורמליים במסגרות השונות. בתי הספר האלו הם שותפים קבועים של הפרויקט שעובדים עם תלמידים ומורים כל השנה. בתי הספר באוגנדה הם לא היחידים שמשתייכים לפרויקט "תן" והוא מפעיל מרכזי התנדבות גם בקיבוץ הרדוף, גאנה, אתיופיה, דרום אפריקה, קמבודיה ומקסיקו. חוץ ממשלחות מתנדבי חינוך ארוכים, בפרויקט גם משלחות קצרות כמו זו מתל אביב-יפו ולאחרונה גם משלחות מקצועיות של מבוגרים מתחומים פרא-רפואיים.
המרכז באוגנדה הוקם בשנת 2015 ועד כה התנדבו בו כ-20 משלחות של חבר'ה צעירים מישראל לתקופות של 3 חודשים ולצידם משלחות קצרות כאמור, כמו המשלחת הנוכחית. במרכז מתנדבים בארבעה בתי ספר יסודיים בכפר בו המרכז שוכן ובסך הכל נפגשים עם כ-900 ילדים מדי שבוע לפעילות העשרה חינוכית בלתי פורמלית, על מנת לפתח עמם את מיומנויות המאה ה-21 באמצעות משחק, אמנות, ODT, משחקי חשיבה מחומרים ממוחזרים ועוד. לפרויקט "תן" משנה חינוכית ייחודית וענפה כל זאת נעשה בצמוד לצוות החינוכי המקומי יד ביד.
"כאשר המשלחת של התלמידים מתל-אביב-יפו הגיעה, היא חברה למתנדבים שלנו שכבר עובדים בשטח ומכירים את הילדים והצוות החינוכי המקומי. לילדים לא היה מושג שזו קבוצה שיש לה סיפור מעניין, הם חשבו שמדובר בעוד ישראלים לכל דבר שבאו להתנדב, אך את המורים המקומיים כן שיתפנו בסיפור הרקע, הקונפליקט והרגישות בין שתי האוכלוסיות בישראל", מסבירה רוזנטל, "אחד הדברים היפים באוגנדה הוא שאין שום עניין עם דת. החברה מאד דתית ושמרנית, מורכבת מנוצרים ומוסלמים, אך שתי החברות חיות זו לצד זו בערבוב, בשלום ובאחווה מעוררת השראה, במיוחד עבורנו, הישראלים. אני חושבת שאוגנדה היא המיקום המדויק להזמין אליו חברה מעורבת דתית, לראות כיצד ניתן לקיים חיים שמחים ומאושרים יחד".
"המפגשים שברו סטיגמות בין שני הקטבים"
"כשהחל תהליך המיונים לא העליתי בדעתי שאני הולך להיות במקום המטורף הזה", מספר מוחמד סבאג (35) מורה ומחנך בתל אביב-יפו, "תמיד עניין אותי עולם ההתנדבות ואני מנסה בכל דרך ובכל הזדמנות להעביר את הערך הזה גם לילדיי הביולוגיים וגם לילדיי בבית הספר ובכל מערכת חינוכית אשר עבדתי בה. מה שהיה לי בראש כל הזמן זה שהצטרפות שלי למשלחת כזו תוכל לעודד עוד תלמידים ועוד בני נוער להיות במקום הזה.
"כשהתחלנו את תהליך המיונים ואת פעילויות החוץ המשותפות עם בית הספר השותף, עירוני ט', מאוד חששתי מהצפת המחשבות והדעות הקדומות, גם ברמת הצוות וגם ברמת התלמידים והתלמידות. לשמחתי הערכים שעליהם הושתתה המשלחת ניצחו ניצחון גדול והפכו כל שיח לפורה משמעותי ומכבד יותר. יתרה מכך, תהליך ההכנה עצמו, אשר ארך כשנה, רקם קשרים חברתיים מדהימים בין צוות המורים ובין התלמידים והתלמידות. אני מאמין שכל המפגשים האלה שברו סטיגמות רבות בין שני הקטבים. זה פרויקט עצום שמשלב את כל הערכים החיוביים תחת קורת גג אחת".
מוחמד אבו חליפה (17) מיפו, הוא אחד מעשרת התלמידים מבית ספר אל מוסתקבאל שהגיעו לאוגנדה יחד עם חבריו. "איך ששמעתי שיש משלחת כזו אצלנו בבית ספר ישר ידעתי שאני אצא אליה, לטוס לאוגנדה, להתנדב ולשמח ילדים זה דבר מטורף ואני מאוד אוהב לעזור ולהתנדב אז לא היה לי ספק שאעשה הכל בשביל להיות שם. גם להכיר חברים וחברות מעירוני ט' ולחוות איתם את החוויה הזאת - זה משהו שלא יצא לי לעשות, אז מבחינתי זאת הייתה הזדמנות חד פעמית והיא הייתה מדהימה. באמת שזכיתי להכיר כמה חברות וחברים לכל החיים, חווינו ביחד חוויות שלא נשכח לעולם ואנחנו בקשר טוב מאוד גם אחרי המשלחת, וכך זה יישאר.
"מהרגע שפרויקט 'תן' קיבלו אותנו בשדה התעופה ועד שהם נפרדו מאיתנו, זה היה אחד הפרויקטים הכי מדהימים ומעוררי השראה שיצא לי להכיר. זה סיפוק שאין לתאר אותו במילים, הדבר הכי מרגש וכיף שעשיתי בחיים שלי. לראות את הילדים שם באוגנדה, לשמח אותם, לשחק איתם, לרקוד איתם ולראות את החיוך על הפנים שלהם. למדתי מהפרויקט הזה כל כך הרבה דברים על דרך העבודה שלהם, הייחודיות שלהם. פשוט פרויקט משנה חיים, באופן אישי אני רואה הרבה דברים היום קצת אחרת", מסכם אבו חליפה.
"הערוגה הכי טובה לחיבור אנושי"
"כחלק מתוכנית אב רב-שנתית להטמעת תרבות של סקרנות, יוזמה, אחריות ומשמעות בקרב התלמידים, המורים, ההורים והקהילה העוטפת והמעורבת בבית הספר, וכחלק מתפיסה חינוכית בעיר תל אביב-יפו לקידום חיים משותפים בין ערבים ויהודים החיים ביחד בתוך המרקם העדין של החברה הישראלית, החלטנו בשיתוף פעולה עם בית ספר יאפא אל מוסתקבאל עירוני ל"ג בתל אביב-יפו, להוציא משלחת של תלמידים ומורים ערבים ויהודים להתנדבות באוגנדה - משלחת שתייצר מנהיגות צעירה המוכיחה כי ניתן להוביל לשינוי חברתי בשילוב ידיים לקידום חיים משותפים מיטביים בעיר תל אביב-יפו ובכלל מדינת ישראל", מסביר גיא פביאן, מנהל המשלחת בישראל ומורה בשכבת י"א של עירוני ט'.
"בתקופה שעוברת על החברה הישראלית, בה החיים המשותפים בין ערבים ויהודים עוברים טלטלה ואירועים המחזקים את הקצוות בכל צד, מעמיקים את הפער החברתי והבלטת ומדגישים את השונה והמפריד במקום לחפש אחר המאחד והדומה ביננו", הוא מוסיף, "בתקופה בה רבים מאבדים את התקווה ליכולת לחיות חיים משותפים והכללה היא הדרך היחידה העושה לרבים סדר בין טוב לרע, קיימת חשיבות לחיבורים אנושיים בין הצדדים שיצרו שיח והיכרות אמיתית".
לדבריו של פביאן, הבחירה בפרויקט "תן" הייתה בשל הניסיון הרב של הפרויקט, הערכיות והדיוק בעשייה. "בדיעבד פרויקט 'תן' הוא השותף החשוב ביותר להצלחת המשלחת בהיותו הערוגה הכי טובה לחיבור אנושי בין תרבויות שונות, תוך מתן כללים אתיים ותמיכה כה משמעותית בשטח לכל פרט ופרט שצפינו מראש וכזה שנוצר במהלך המסע. זכינו בשותף אמיתי אשר היה איתנו בכל צעד ופרט בתכנון המשלחת, בתהליך ההכנה המוקפד ובעיקר בכל רגע בשהותנו באוגנדה. בפועל יצרנו אי של שפיות שבו במשך עשרה ימים, נוצר מרקם אנושי קסום ומיוחד בין מורים ותלמידים מהמגזר הערבי ואלה מהמגזר היהודי ומול כל אלה עם אנשים מקסימים שפגשנו באוגנדה. מצאנו את עצמנו בוהים בפליאה בתלמידים המוצאים בכזו טבעיות כל כך הרבה משותף ביניהם, שוקעים בשיחות כנות ועמוקות אל תוך הלילה, שרים את השירים בשתי השפות ונותנים כבוד ומקום למנהגי הבית של כל אחד. כל יום הצלחנו להסיר עוד קליפה וחסם וגילינו כמה זה פשוט כאשר מפסיקים לדבר על קבוצות ומסתכלים באדם העומד מולך, קסם אמיתי שקשה להסביר.
"גם ההתנדבות בבתי הספר באוגנדה מרגשת ונותנת לכולנו פרופורציות על חיינו בישראל. פתאום נופלת התובנה שלא צריך הרבה בשביל להיות שמח ומאושר מהדברים והרגעים הקטנים שאתה יוצר".
"למדתי להעריך את הדברים הקטנים ולשמוח מהם"
"אני בחרתי להשתתף במשלחת כי רציתי להתנסות בכמה שיותר דברים חדשים", משתפת עלמה ברוש (16), תלמידת כיתה י"א בעירוני ט' שהשתתפה גם היא במשלחת. "זו הזדמנות לחוויה שכנראה לא תהיה לי בשום מקום אחר, גם המפגש עם התלמידים הערבים היה מדהים! לא ציפיתי להתחבר ככה, התגבשנו ממש ולא היה שום מחסום בגלל הדת, האמונה, או אלוהים. לא היה לי שום קושי שהיה קשור אליהם, והיה כיף כל-כך לשכוח מכל המחלוקות בין ערבים ליהודים שיש פה בארץ, ולהבין שבן אדם הוא בן אדם בלי קשר לאמונה או לשפה שלו. לא היו דיונים פוליטיים שנכחתי בהם במהלך המשלחת, רק התרכזנו בעבודה מול הילדים האוגנדים ובכלל לא חשבנו על זה שיש בינינו שוני".
ומה לגבי ההתנדבות עצמה?
"גם ההתנדבות הייתה חוויה שאי אפשר להבין עד שלא חווים אותה. עבדנו עם ילדים מגיל גן חובה ועד כיתה ז'. הם ילדים שמחים, עם מלא אנרגיות שאוהבים לרקוד ומדביקים בזה את כל מי שסביבם. עשינו להם פעילויות בחוץ והכנו איתם כל מיני משחקים שעשויים מחומרים ממוחזרים או טבעיים שהם יכולים למצוא לבד בסביבה הקרובה שלהם ולהכין. הילדים היו מרוגשים מכל דבר שהבאנו להם ונהנו מכל דבר הכי קטן, הם מאוד אוהבים להביע חיבה והיה מרגש לראות את זה ולהיות חלק מזה. למדתי להעריך את הדברים הקטנים ולשמוח מהם, שום דבר לא מובן מאליו ועל הכול צריך להגיד תודה. אני קמה בבוקר בריאה לחלוטין, יש לי בית עם אור וחשמל, יש לי משפחה שאוהבת אותי - צריך להגיד תודה. הילדים שם מעריכים את העלה הכי קטן שתביא להם, את החיוך שתזרוק לעברם, את השיר ששמת והם הכירו לך, הם יעריכו וישמחו מהכול. אז למה לא אנחנו?", היא מסכמת.