למה אימהות ומחנכות לא מסתדרות אחת עם השנייה?

מכירים את הרגע בו המחנכת עושה משהו שממש מעצבן אתכם? נותנת יותר מידי שיעורים, פחות מידי שיעורים, מענישה יתר על המידה, לא מענישה ילדים אחרים. והגרוע מכל - פשוט לא רואה את הילד שלנו.
מחקר חדש באוניברסיטת בן גוריון, שבוצע כחלק מתוכנית המחקרים האקדמיים של קרן משפחת ליאון, ניסה להבין מתי אימהות ומחנכות בבתי ספר יסודיים מצליחות לשמר יחסים טובים, ומתי הן מצויות בקונפליקט האחת עם השנייה, בעזרת שיטת מחקר ייחודית של ראיונות עם מחנכות ואימהות מאותה כיתה, אחת על השנייה.

כולנו חווים לעיתים אתגרים וקצרים בתקשורת עם המחנכת. לפעמים אנו גולשים לחילופי האשמות הדדיות, בהן כל צד מתבצר בעמדתו ולא באמת מקשיב. לעיתים אנו מרגישים שהמחנכת אינה מבינה את הצרכים של ילדנו, והיא מצידה מרגישה שאנו מתיחסים אליה בחוסר כבוד. גם למחנכות, יש את הרגעים בהם הורים מרתיחים אותה - כשהם חושבים שהם יודעים יותר טוב ומתערבים בשיקוליה המקצועיים, כשהם באים בדרישות כאילו הילד שלהם הוא היחיד בכיתה ולא אחד משלושים וחמישה, כשהם שולחים וואטסאפ בתשע בערב.

אחד הממצאים המעניינים במחקר הראה שרוב המחנכות רואות באימהות "בעיה" שיש לטפל בה, במקום לראות בהן שותפות לדרך. האימהות מהוות מבחינתן חלק מהאתגרים הטיפוליים והמקצועיים שאיתן הן צריכות להתמודד. למעשה, ברוב המקרים, המחנכות רואות בהורים את האשמים העיקריים לבעיות ולאתגרים מול הילדים, או כפי שהצהירה אחת ממשתתפות המחקר: "את מחנכת הורים, לא ילדים", או אחרת שאמרה "זה ממש לא משנה מי הילדים, זה משנה מי ההורים. כי ילד לא אשם שהוא איחר בבוקר, הוא לא מביא את עצמו. וילד לא אשם שאמא שלו שמה לו שוקולד ולא טונה". האימהות דורשות מהמחנכות זמן, אנרגיה, ופיתוח אסטרטגיות להתמודדות עם סוגים שונים של הורים, ומבלי שקיבלו הכשרה לכך. לפי ממצאי המחקר, המחנכות פועלות מול ההורים באופן רגשי, שיפוטי ואינטואיטיבי, ללא הכשרה מקצועית בנושא או העברת ידע משותף בין המחנכות.

האימהות מצידן, בוחנות את תפקוד המחנכות על סמך היבטים רגשיים ואישיים (כלומר, בעיקר לפי כמה הן נחמדות לילד שלהן ואליהן) ללא התייחסות למדדים מקצועיים ולימודיים. האימהות רוצות שקודם כל, מחנכות ידאגו למצב הרגשי של הילד שלהן, שירגיש אהוב ואהוד. הדבר חשוב להרבה אימהות יותר מהישגים לימודיים, ואף מלימודי קריאה וכתיבה. המחנכת יכולה להיות המקצועית ביותר בהיבטים הפדגוגים והלימודיים, ולגרום לתלמידיה להגיע להישגים ולציונים הכי גבוהים, אך אם היא אינה קשובה לצרכיהם הרגשיים, האימהות לא יאהבו אותה. אך כמו עם ההורים, טיפול ברגשות אינו חלק מהכשרת המחנכות

אז אילו טיפים אני יכולה לתת להורים ולמחנכים כדי ליישר את ההדורים? ממכם ההורים הייתי מבקשת לנסות להבין שהמחנכת אינה רק של הילד שלכם. לעיתים אתם באים אליה בציפייה או בדרישה, להתייחס לילדכם כאילו הוא היחיד בכיתה. נסו להבין את המגבלות שאיתן היא מתמודדת, ואת המחויבות שלה גם לילדים האחרים. באמת שהיא היתה רוצה לתת לילדכם את כל תשומת הלב והזמן שבעולם, אבל האילוצים לא מאפשרים, ומחובתה לדאוג גם לשלומם ולרווחתם של האוצרות האחרים.
בנוסף, כבדו את חייה הפרטיים - נסו להימנע מלהתקשר אליה בשעות מאוחרות, בימים החופשיים שלה או בחגים (זכרו שגם היא לרוב אם לילדים), לקפוץ לביקור בבית הספר בלי להודיע, לשלוח וואטסאפ מחוץ לשעות העבודה או לבוא בבקשות ובדרישות של "כאן ועכשיו". בדיוק כפי שלא הייתם רוצים שהבוס שלכם יפיל עליכם משימת בלת"ם באמצע הלילה.

 

ומהמחנכות הייתי מבקשת - הבינו שההורים אינם "הפרעה" לעבודה. הם אמנם לא צריכים להתערב בשיקוליכם המקצועיים, אך בלי לדבר איתם ולהבין את הפרספקטיבה שלהם, לא תוכלו לבצע את עבודתכם כראוי. כפי שאתם משקפים להורים איך ילדם מתפקד וחווה את בית הספר, כך חשוב שתקשיבו לנקודת המבט שלהם, איך הוא מרגיש ומתפקד בבית. לעיתים הם נחשפים בבית לבעיות ולאתגרים שאתם פחות מכירים. חשוב שתקשיבו לקשיים הרגשיים והלימודיים שמציפים ההורים. אתם זקוקים למידע הזה כדי להבין את הסביבה וההקשרים בהם הילד גדל ומתפתח מחוץ לשעות הלימודים. ההקשבה הזאת, ללא ביקורתיות וללא שיפוטיות, תשפר מאוד את הקשר ביניכם.
 
מחקרה של ד"ר עידית פסט, בשיתוף עם פרופסור דורית טובין וגב’ תמר שכטר בוצע במסגרת תוכנית המחקרים האקדמיים של קרן משפחת ליאון, הפועלת לקידום שוויון הזדמנויות באמצעות ביסוס תפקיד מחנכות הכיתה בישראל. המחקרים יוצגו היום (21 במאי) בכנס החינוך הגדול "מחנכות לשם שינוי" בו ייחשפו מגוון פעילויות, מחקרים, תובנות ומודלים לעבודה עם מחנכות כיתה, כסוכנות שינוי משמעותיות לשוויון הזדמנויות.