המלחמה שנכפתה עלינו, עצרה לחלוטין את החיים במדינה. בשבועות הראשונים לפחות, הכול נסגר וננעל. תוכניות התפיידו, אירועים התבטלו. לא רק שהוראות פיקוד העורף אסרו על התקהלויות, אלא גם שלאף אחד אין שום חשק לחגוג. אבל החיים כידוע חזקים יותר, וכך מצאו את עצמם לא מעט זוגות עורכים חתונות מאולתרות בשטחי כינוס, החתן על מדים ועם זיפים, הכלה עם שמלה של הרגע האחרון, סדין וארבעה מקלות בתור חופה. ככה גם קיארה מיוחס (28), חשבה שהחתונה שלה תראה. היא הייתה אמורה להינשא למשה אלבז (29), בן זוגה מזה תשע שנים ב-16 בנובמבר. הכול כבר היה מוכן, האולם, המוזמנים. המשפחה של קיארה, המתגוררת באיטליה, הייתה אמורה להביא איתה את השמלה. ואז, כשהתחילה המלחמה, ומשה גויס למילואים, הבינו השניים שהם נאלצים לדחות את החתונה, וקבעו אותה לסביבות מרץ.
"ידעתי שזה חשוב למשה, אבל לא ראיתי איך זה אפשרי"
אלא ששבוע וחצי לפני התאריך המקורי, קיארה מקבלת טלפון מאלירן אילוז, סמ"פ במילואים ואחראי לוגיסטיקה ביחידה הרפואית יר"א 551, אותה יחידה שבה משרת משה. "אלירן התקשר והציע שאולי בכל זאת נעשה את החתונה, ושאל אם אני רוצה להפתיע את משה. ידעתי שזה חשוב למשה, אבל לא ראיתי איך זה אפשרי. אבל אלירן פשוט אמר שהוא מרים את זה".
יחידת המילואים של משה, שבה הוא משמש כחובש במחלקת הניוד, יחידת ג'יפאים שמגיעים לפינוי הראשוני בשטח, היא יחידה רפואית שמוצבת בעומק הרצועה. "כולם בוגרי סיירות, צנחנים, קומנדו", אומר אלירן. "היחידה מורכבת מרופאים, פרמדיקים, אחים, חובשים, ואנחנו עוסקים בהצלת חיים במלחמה, פותחים בית חולים בעומק עזה, כמה יחידות רפואה קדמיות, וקולטים חיילים שנפצעים בזמן הלחימה. רק עכשיו היה חייל שהגיע אלינו לנקודה ואחד הכירורגים הבכירים עשה לו נקז חזה והציל לו את החיים. דקה או שתיים אחרי הוא כבר לא היה איתנו. יומיים אחרי קיבלנו הקלטה שלו מודה לצוות".
היחידה הזו, המונה 70 איש שהוקפצו כולם למילואים כבר בבוקר של ה-7 באוקטובר, היא יחידה מאוד מלוכדת ומאוחדת. "בשעה 15:00 כבר היינו בקיבוצים למטה", אומר אלירן, "היו כמה חבר'ה מגולני שהצלנו, אבל בעיקר עסקנו בלפנות מאות גופות. זו אחת הסיבות שהערב של החתונה היה כל כך חשוב, זה ערב ששחרר אותנו". אחרי אימון של שבועיים הם נכנסו לבית חנון ושהו שם 25 יום. לאחרונה החליפו גזרה. אנחנו משוחחים אחרי שאלירן יצא מעזה לכמה שעות התרעננות. משה עדיין בפנים.
מאיפה הרעיון להרים פתאום חתונה?
"בהתחלה לא ידענו מה יהיה, אם הוא יתחתן או לא, אבל היה ברור שהוא מאוד התבאס. משה מגיע מבית חרדי, הוא לא בקשר עם המשפחה שלו שנים, ככה זה שם, מתנתקים. גם לקיארה אין פה משפחה, היא עלתה לארץ לבד בגיל 20. יצאנו מעזה בשלישי בבוקר, החלפנו גזרות ואמרנו 'אוקיי, יש חתונה בחמישי הבא'".
כדי לארגן אירוע רציני, אלירן הקפיץ את כל מי שהוא רק יכול ומכיר. "פניתי לכל מיני אנשים שנקרו בדרכי בשבועות האחרונים, נשים מבוגרות שמבשלות, נהג מונית שעושה לנו משלוח של אוכל חם כל שבוע, ילדה בשם שי שמתנדבת בחמ"ל של אחים לנשק. התארגנו על החתונה תוך 48 שעות", הוא מספר. הם פנו לראש מועצת נחל שורק, שי רייכנר, ומנהלת המתנ"ס ביישוב יד בנימין, וקיבלו את אולם התרבות עבור החתונה, ביחד עם הצוות שיסדר את המקום. התארגנו על די.ג'יי, קייטרינג, מאפרת, צלמת סטילס ומגנטים וצלם וידיאו. מישהי התנדבה להכין קינוחים ועוגה עם תמונה, היו מנגלים בחוץ ואלכוהול. "כולם התנדבו, כל הפלוגה נערכה. הנשים שלנו קנו דברים ביחד. הייתה ממש הירתמות מדהימה. עיצבנו את ההאמר הצבאי ועליו קיארה נכנסה, אפילו הספקנו להוציא חולצות של החטיבה לטובת החתונה".
"הגענו ברגע האחרון כשהכול היה מוכן"
אחת ההתקלות הכי מאתגרות הייתה דווקא מכיוון הרבנות. קיארה, שעברה תהליך גיור עם משפחתה כשהייתה ילדה, גילתה שהוריה שכחו לרשום אותה כיהודייה בגיל 12. "זו הייתה סאגה, טעות קריטית שלא היה פשוט להוכיח", אומר אלירן, "אז היה קו אחד של תהליך ארוך ומופרד של אנשים שעבדו מול הרבנים שגיירו אותה. ציר אחד שעליו עבדנו בין אם יש חתונה בין אם אין. הרבה אנשים טובים נרתמו, גם חברי כנסת, שרים, כדי לתקן את הבירוקרטיה הזו".
לבני הזוג לא היה מושג שהחברים ביחידה הרימו להם אירוע בכזה סדר גודל. "הוא חשב שזה משהו בקטנה עם הרב בחוץ", צוחק אלירן. "אנחנו לא ישנו 48 שעות לפני. הגענו ברגע האחרון כשהכול מוכן. ברגע החופה, לשמוע הרי את מקודשת לי, היה מאוד מיוחד ומרגש".
כמה אנשים היו באירוע?
"משהו כמו 160 איש. הנשים של כולנו הגיעו. אפילו שלחנו אותם אחרי האירוע לסוויטה במלון יוקרתי בנווה צדק שתרם לילה עבורם. בשישי בבוקר כבר חזרנו לעזה".
קיארה לא ציפתה לראות את המשפחה שלה בחתונה. "כל המשפחה הגרעינית שלי באיטליה, וכשפרצה המלחמה הם ביטלו את הכרטיסים שקנו בשביל לבוא לחתונה. החלטתי לא לטרטר אותם כי חשבתי שיהיה אירוע של 40 דקות, חופה וזהו. החלטתי גם לא להביא חברים קרובים כדי לא לתזז אותם מחיפה לדרום. רק 24 שעות לפני האירוע, הבנתי מה זה".
אבל אלירן, שידע שלא מדובר בחופה של 40 דקות, ארגן גם את זה. "אל על עזרה לנו להביא את המשפחה שלה לפה. פשוט השיגו לנו כרטיס לאמא ולאח של קיארה. הטיסה שלהם נחתה ב-16 ביום של החתונה. זה היה רגע מדהים ומרגש, היא לא האמינה".
"אנחנו לא אנשים ספונטניים באופי שלנו", אומרת קיארה, "רק לקראת האירוע, כשהתחילו ליצור איתי קשר כל מיני אנשים, הדי.ג'יי, אחד הזמרים, התקשרתי למשפחה ואמרתי להם שכדאי להם להגיע. זה היה מאוד מלחיץ בשביל אמא שלי אבל היא עשתה את זה. קנינו לאמא שלי כרטיס, ולאח שלי לא נשאר. אלירן עזר לארגן שהוא יטוס במושב של הדיילות. הוא קיבל את הכרטיס שלוש שעות לפני הטיסה. כל שאר המשפחה התחברה בזום".
היא נפעמה מהארגון וכמויות המתנדבים שהחליטו לעזוב הכול ולשמח זוג שהם בכלל לא מכירים. "זה היה יותר טוב ממה שתכננתי בעצמי. הם הרימו שם אירוע מטורף. הייתי צריכה להתעסק רק בחלק של הרבנות ולהגיע לבושה ככלה. אני כל כך מעריכה את זה. אני מרגישה שכל עם ישראל התאחד כדי לארגן את החתונה שלי".
היא החליטה לוותר על שמלת הכלולות שרכשה באיטליה, ובחרה להתחתן בשמלת הריקודים הפשוטה יותר, שגם היא הייתה באיטליה. "אמא שלי הביאה אותה איתה. היא נחתה בחמש והחתונה הייתה בשבע. בהתחלה אנשים לא ידעו שאני הכלה כי היית בג'ינס עד אז. ברבע לשבע אמא שלי הגיעה, התלבשתי ויצאתי לאולם".
כשהיא ומשה נכנסו, ההלם היה מוחלט. "נכנסנו לאולם שלם מעוצב, עם פרחים, כיסא כלה. החופה הייתה מדהימה, מלא פרחים מסביב. זה היה יותר שווה בפער ממה שתכננתי בעצמי לחתונה. אין לי מושג איך הצליחו להרים אירוע כזה בשבוע וחצי".
איך זה הרגיש להיות אורחת בחתונה שלך?
"ידעתי שאין לי שליטה אז שחררתי. ובזכות כל האנשים המדהימים, לא הרגשתי לחץ בשום שלב, רק אווירה כיפית ושמחה. חברה הכי טובה שלי הייתה ממש מופתעת שזרמתי, אבל אלירן נורא כריזמטי, לא יכולתי שלא. הוא גם נורא מרגיע. רקדתי כל הלילה והייתי רעבה בטירוף. רקדתי תוך שאני מחזיקה מגש של עוגיות מרוקאיות. האמת שאני לא זוכרת הרבה דברים שקרו שם. פתאום אני רואה בסרטונים מישהו שרקד בתחפושת דינוזאור, לגמרי פספסתי את זה".
היום מתגוררים השניים בחיפה. היא סיימה תואר שני במדעי המחשב ואמורה להתחיל לעבוד בהייטק, הוא לקראת תואר שני בפיזיקה בטכניון. בינתיים, החיים על הולד, עד שתסתיים המלחמה. "אנחנו לא נשכח את זה בחיים. אנשים אמרו שזו החתונה הכי מדהימה שהייתה. כל היחידה של משה, כולם רקדו מהתחלה ועד הסוף, כל הרחבה ירוקה. זה נראה לי סימן ממש טוב".
"נקווה שייצא להם להיות בירח דבש כמה שיותר מהר", מסכם אלירן. אבא גאה לשלוש בנות שמתגעגע מאוד למשפחה. "נראה לי שגם אני צריך לקחת את אשתי לירח דבש אחרי שכל זה ייגמר".