המצב הביטחוני המתוח בישראל ובצפון הארץ בפרט, הנמשך גם בחופשת הקיץ, מציב אתגר עצום לכלל האוכלוסייה - ועבור ילדים עם אוטיזם ומשפחותיהם מדובר באתגר קיצוני במיוחד. חוסר הוודאות סביב פתיחת שנת הלימודים ומקום מגוריהם של המשפחות המפונות מעמידים את הילדים במצב של בלבול וחרדה.
ילדים עם אוטיזם חייבים יציבות משום שהשגרה והסדר הם מרכיבים חיוניים בחייהם. שינויים פתאומיים וחריגות מהשגרה עלולים להוביל לנסיגה התנהגותית ולתחושות קשות. במצבי חירום, כאשר הילדים והמשפחות מתמודדים עם פינוי וחשש מתמיד, החשיבות של שמירה על יציבות ושגרה קבועה חשובה עוד יותר. ילדים עם אוטיזם זקוקים לסביבה מוכרת ובטוחה שתספק להם את הכלים להתמודד עם המצב המורכב, תוך הבטחת תמיכה להם ולמשפחותיהם.
במלחמה, כמו בשגרה, עמותת "אותי - עמותה ישראלית לאוטיזם" מפעילה גני ילדים ייעודיים לילדים עם אוטיזם בכל המדינה - וגם בצפון הארץ. גנים אלו מספקים מסגרת חיונית לילדים אלו, כולל סדר יום קבוע ופעילויות לצרכים הייחודיים שלהם. המסגרות הללו קריטיות להתפתחות של הילדים ומעניקות להם ולמשפחותיהם ביטחון ושקט נפשי.
בעקבות המלחמה שמונה גנים שפעלו באזורים שפונו, נסגרו על ידי משרד החינוך. המשפחות עם 65 הילדים מאותם הגנים התפזרו ברחבי הארץ. עקב הפינוי הילדים המתמודדים עם אוטיזם נאלצו להיפרד מהשגרה הטיפולית המוכרת שלהם. הצוות הטיפולי של העמותה המשיך לתת מענה טיפולי וללוות את המשפחות בבתי המלון ובבתים שאליהם התפנתה המשפחה עד קליטתו של הילד בגן תקשורת חדש, רק שהמקומות החלופיים לא תמיד מתאימים לצורכיהם של 65 הילדים שפונו מביתם באחת: הם חסרים חדרי טיפול וחדרים לגיל הרך, ולעתים קרובות אינם מספקים את התנאים הנדרשים להפעלת גן תקשורת – שחייב לכלול מרחבי טיפול לקלינאיות תקשורת, לריפוי בעיסוק, לטיפול באמנות, לטיפול רגשי ועוד.
כיום, לא מעט ילדים עם אוטיזם ומשפחותיהם שפונו מביתם לא יודעים היכן הם יפתחו את שנת הלימודים בספטמבר. לכל ילד שמפונה מביתו, גם אם אינו מתמודד עם אוטיזם, המצב הזה קשה במיוחד, רק שעבור ילדים על הרצף מדובר במצב קשה עוד יותר.
גם בגנים שלא פונו ולא נסגרו יש לא מעט קשיים. הילדים נמצאים בממ"ד, סובלים מאזעקות ורעשי נפילות, וגרוע מכך, מפחד שלא פוסק. בנוסף, צוותים שפונו מבתיהם גרים כעת במקומות זמניים, המדינה לא מממנת יותר את שכרם, וחלקם נאלצים לסיים את עבודתם בגלל המצב.
לקראת שנת הלימודים תשפ"ה, חלק נרחב מגני הילדים בצפון וההורים מהיישובים המפונים קיבלו שתי השמות – אחת לגן ביישוב מגוריהם המפונה, והשנייה לגן ביישוב שאליו הם התפנו. כך הם שוב נמצאים בפני אי ודאות גדולה: האם הגן שבו ילדיהם נמצאים יהיה הגן הקבוע לאורך כל השנה? מה יקרה אם באמצע שנת הלימודים תודיע הממשלה על חזרה ליישובים המפונים? מה יקרה אם יופסקו המענקים? האם הגנים שנסגרו ייפתחו מחדש? האם יהיה צוות שיוכל לעבוד בהם? מה יקרה לילדים שנמצאים במבנים הלא מותאמים? מה יקרה לילדים שיפסידו שנה של גן תקשורת מתפקד, כולל תוכניות טיפול מלאות, תהליכי גמילה ועוד? והרי כאמור, הילדים האלו חייבים יציבות ושגרה.
יש להבטיח שימצאו פתרונות מיגון ותמיכה מתאימים לכל גן ולהבטיח שהילדים יקבלו את המסגרת החינוכית והתומכת שהם זקוקים לה. רק כך נוכל להבטיח שהם לא יפסידו את שנת הלימודים ויקבלו את הטיפול החיוני להם. אי אפשר להמשיך לשחק בגורל שלהם, והממשלה חייבת לספק להם ולמשפחותיהם פתרונות. חייבים להקצות יותר משאבים ומסגרות ולא להשאיר אותם מאחור.
הכותבת היא מנכ"לית "אותי – עמותה ישראלית לאוטיזם"