רחל הוד (51), ילידת קריית שמונה, היא מנהלת בית ספר "רמבם" בעיר שהצליחה בין היתר להציל תלמידים רבים שהיו מוכרים לשירותי הרווחה ולהפוך בית ספר כושל שהיה בסכנת סגירה, למקור לגאווה עירונית. הוד קיבלה את ניהול בית הספר כשמקרי האלימות בו היו תכופים והצליחה לשנות את פניו מהותית. היא הקימה בו מרכז מבקרים גלילי - המשלב ומערב את התלמידים עם סביבתם ואוכלוסיות שונות באזור (עולים חדשים, יציאה ללימודים בטבע ועוד). הצוות והילדים בנו חדר בריחה לתיירים, הם עוסקים בפיתוח פוד-טק, תיכנון משחקי מחשב, הקמת מעבדת מחקר מתקדמת ומתן כלים מעשיים לתלמידים להשתלבות בעולם המודרני.
הוד, הציגה את הפרויקט הייחודי שהקימה בבית הספר בכנס החינוך הגדול "תתארו לכם", שהתקיים השבוע בתל-אביב, ובו הופיעו עשרות מומחי חינוך מהארץ ומהעולם שהציגו סיפורי הצלחה ועשייה רחבה. הכנס עסק בתוכניות וגישות חינוך מתקדמות שפועלות כבר עכשיו בארץ ובעולם, מתוך אמונה מלאה שהשינוי הוא אפשרי והוא כבר כאן. את הידע והכלים להקמת הפרויקט רכשה רחל במסגרת תוכנית עמיתים של 'מפרש', בתמיכת קרן לאוטמן וקרן ברכה. התוכנית עוסקת ביצירת שינוי ושיפור של מערכת החינוך. משתתפי התוכנית הינם מנהלות ומנהלי בתי ספר אשר עוברים תהליך עומק ובמהלכו מקבלים כלים, תפיסות, ידע וליווי של יזמות. כשהם הופכים ליזמים הם רותמים את צוותיהם ומחוללים שינוי מערכתי משמעותי שנותן מענה לצורך מהותי שעולה מתוך בית הספר והקהילה שלהם.
המטרה: לצמצם פערים בין הפריפריה למרכז
הוד עצמה היא בוגרת תואר ראשון בחינוך במכללת תל חי ותואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך במכללת אורנים. לאורך השנים ביצעה מגוון תפקידים: רכזת תכנית קרב, רכזת חינוך חברתי, מורה לאנגלית. מחנכת, מדריכת תקשוב וסגנית מנהלת, במקביל למגוון השתלמויות והכשרות מקצועיות. כמנהלת בית ספר היא בוגרת תכנית צמרות של אבני ראשה ותוכנית מפרש. בתפקידה הצבאי הייתה מש"קית הוראה וקצינת הוראה ולאחר מכן השתלבה במערכת החינוך. היא במערכת כבר 31 שנה, בתשע השנים האחרונות מנהלת את בית ספר רמב"ם - מרכז מבקרים גלילי, בית ספר יסודי ממלכתי דתי קטן שמונה כיום 145 תלמידים, כיתה אחת בכל שכבה.
מהי התפיסה החינוכית שלך? מה העקרונות הכי חשובים לדעתך?
"התפיסה החינוכית שלי הושפעה רבות מהיותי בת העיר קריית שמונה, החלום שלי כאמא, כאשת חינוך וכמנהלת בית ספר היה לצמצם את הפערים בעולם החינוכי בין קריית שמונה לילדי מרכז הארץ. קריית שמונה היא עיר פריפריה שסובלת מהגירה שלילית, שמשפיעה באופן ישיר על כמות התלמידים ויוצרת תחרות בין בתי הספר. תחרות שמהר מאוד הבנתי שאני לא רוצה להיות חלק ממנה. אני מאמינה שלבית ספר מגיעים מתוך בחירה, מתוך חיבור למקום וגאווה מקומית. בתחילת הדרך, בשיחות עם תלמידים, הם התקשו לענות על השאלה מה טוב או מיוחד בעיר שלנו? לצערי הם לא ידעו להגיד מילה טובה אחת על העיר שלהם. הלב נחמץ לשמוע ילדים אומרים 'אין פה כלום'. הגיע הזמן שקריית שמונה תיצור עניין חיובי ברמה הלאומית".
בית הספר כיום הוא לא תמיד מקום בטוח וילדים רבים לא אוהבים להגיע ללימודים. כילדה, אהבת ללכת לבית הספר?
"זיכרונות הילדות שלי כוללים אירועים ביטחוניים, סביב תקופות בהן היינו צריכים לשבת במקלטים בעקבות ירי הקטיושות. בשנתיים הראשונות שלי במערכת החינוך, בכיתות א'-ב' היה לי קשה מאוד, אני זוכרת שהמורים לא הפסיקו להעיר לי, הזמינו את אמא שלי המון לבית הספר, היה לי לא טוב והציקו לי בגלל השם שלי, קראו לי תלמה, בסוף כיתה ב', שיניתי את שמי לרחל ועברתי לבית ספר אחר, שם התחיל סיפור חדש ויפה שלי כתלמידה מצטיינת, מובילה לימודית ומקובלת חברתית".
"זיהינו את נקודות החוזק של העיר וחברנו אליהן"
לא פעם מדברת הוד כמו אדם שמאוהב בעירו, היא מנסה לפאר את עירה בכל הזדמנות הנקרית בדרכה. "חשוב לי לחבר את התלמידים לעיר, לבנות איתם זהות מקומית וגאוות יחידה, לחזק את המסוגלות העצמית, ובעיקר להוביל אותם לאקטיביזם חברתי למען העיר להפוך אותם לשגרירי העיר קריית שמונה. יחד עם תכנית מפרש יצאנו לדרך בכתיבת סיפור אחר לבית הספר, השאלה שהעסיקה אותנו הייתה מה יביא יותר תלמידים לבית הספר?", היא מסבירה על התהליך.
"הבנו שחייבים לשנות את דפוסי החשיבה, לחשוב אחרת, בגדול, לחלום הכי גבוה שאפשר, הבנו שכדי לגייס תלמידים צריכים להכיר אותנו, צריכים ליצור חינוך ייחודי שיפנה לקהל שמחפש למידה אחרת ולמתג את בית הספר בהתאם. זיהינו את נקודות החוזק של העיר וחברנו אליהם. הגדרנו את בית הספר כבית ספר המקדם תיירות חינוכית, מרכז מבקרים גלילי המקיים למידה במרחבי החיים בעיר קריית שמונה. בנינו השתלמות להכשרת הצוות בליווי המשרד לאיכות הסביבה ותוכנית הקיימות, יחד עם החברה להגנת הטבע, בנינו תכנית לימודים ויצרנו יום בשבוע שבו מתקיימת למידה בחוץ, במרחבי העיר: כיתות א'-ב' לומדים בפארק קק"ל ומתנסים בכל מקצועות הלמידה בלמידת חקר פעילה בפארק. כיתות ג'-ד' לומדים בשביל שיש בו נקודת תצפית על עמק החולה, שביל המחבר את בית הספר לרחוב בו גרות משפחות רבות מקהילת בני מנשה, שחלק מילדיהן לומדים אצלנו, המקום מוזנח ואנחנו פועלים לטפח את המקום לנקודת חמד לרשות התושבים והתושבות. כיתות ה'-ו' מאמצות שתי כיתות חינוך מיוחד מבית הספר האזורי לחינוך מיוחד 'רננים' ולומדים יחד סביב הנחל".
לא כולם מיהרו לשתף פעולה, המורים חששו ולא כולם תמכו. "יצרנו מרחבי למידה חדשניים גם בתוך בית הספר. הקמנו מטבח לימודי עם דגש על פוד-טק, מרחב מייקר-ספייס, מעבדת מדעים וגולת הכותרת חדר בריחה בשם: 'אוצר העיר'. אותו תכננו והקימו התלמידים, המספר את סיפורה של העיר קריית שמונה, ממעברת חלסה למעצמת פוד-טק. הייתה לי מחנכת שבהתחלה ממש התנגדה ללימודים בחוץ, אפילו הציעה, 'בעלי אוהב לעבוד בגינה, קחי אותו'. במשך הזמן, לאחר הנחיה וליווי וכאשר צוות המורים ראה את ההשפעה של התוכנית על התלמידים, כולם נרתמו והתגייסו לדרך החינוכית".
"בבית הספר יש תמיכה ותוכניות המותאמות אישית לצרכיו ורצונותיו של כל ילד. אדל לוקחת חלק בתוכנית "פותחים עתיד" במסגרתה כל הדמויות החשובות בחייה נפגשות ומחזקות אותה, על סמך חוזקותיה. זה דבר מדהים. אם אדל מוצפת רגשית או במידה והיא צריכה הכלה או רגע "להתאוורר", כל הצוות נרתם ומאפשר לה לקחת רגע לעצמה. זאת ממש משפחה שבה כולם קשובים ומכילים. אדל פורחת, הציונים שלה הרבה יותר טובים, אבל יותר מהכל האהבה, המסירות וההעצמה הם פשוט אדירים. לי כאמא הכי חשוב שהבת שלי תהיה שמחה ותצליח, וכאן היא מקבלת את הכלים ואת כל מה שהיא זקוקה לו כדי לפרוח". גם סולי, אמא של בר יוחאי אוחנה בן ה-11 מדגישה את הלמידה החווייתית ומרחבי הלמידה המיוחדים שבביה"ס. "בר יוחאי פשוט פורח. במעבדת הפודטק הם ממש יצרו מוצרים חדשים מצמחים, עם פחות סוכר לסוכרתיים או מוצרים לאוכלוסיות נוספות עם רגישויות. החיבור של בר יוחאי לתכנים, ללמידה, לחוויה ולחקירה מאוד מרגשים ומעוררים אצלו המון סקרנות. זה ממש תורם לו, מצמיח אותו ומשפר את דימויו העצמי. הוא מרגיש כמו חוקר פורץ דרך, ממציא דברים חדשים ומתמלא בגאווה. בנוסף, הפעילות ההתנדבותית והחקר של סביבת בית הספר, תורמים משמעותית לחיבור בין הילדים לקהילה. זה פשוט מרגש. מדובר במוסד חינוכי שעושה מעל ומעבר, והכול בגובה העיניים. הדלת של המורים והמנהלת תמיד פתוחה, וזה מרגיש ממש כמו משפחה"
הצלחת ליצור שינוי אקלימי מאוד משמעותי בבית הספר, זה שינה את ההישגים?
"הדרך שעברנו חיזקה את בית הספר בכל תחומי החיים: המורים והמורות הרימו ראש, התלמידים הפכו לשגרירי העיר מחוץ ובתוך בית הספר, המסוגלות העצמית של התלמידים גדלה, האקלים המיטבי והאוירה הטובה, האמון שנבנה מול קהילת ההורים, מספר התלמידים שהולך וגדל, המעבר מהיותנו עוד בית ספר ל"מרכז מבקרים גלילי – חוץ ופנים". אני מאמינה כי תפקיד בית הספר בימינו הוא להיות מרחב המאפשר בתוכו מגוון מרחבי למידה".
מעבר לכך, עושה רושם שיצרת יש מאין. שינית אפילו את דירוג התלמידים.
"בית הספר הוא המצע הראשוני ליצירת רעיונות, מתן אפשרויות למגוון דרכי למידה והוראה, אני לא מאמינה בהערכת תלמידים בציונים, אנחנו כבר שלוש שנים מעריכים תלמידים ללא ציון, אלא בהתאם לידע שכל תלמיד צבר. לכל ילד יש את החוזקות שלו ותחומי הדעת בהם הוא מצליח יותר, חייבים לתת יותר בחירה למנהלים, למורים ולתלמידים בבחירת תכני הלימוד שהרי היום רוב הידע נגיש וזמין בלחיצת כפתור לכולם, צריך לפתח יותר מיומנויות הנדרשות לעולם המתקדם, הכנה לחיים, לשינויים בעולם, להתמודדות עם בעיית הקיימות, לניהול פיננסי, לשיח ותקשורת בינאישית, לעבודת צוות".
בבית הספר שיתפו את התלמידים ובנו ביחד חדר בריחה. "חברנו לאקדמיה עם 'גליליום' מהמרכז האקדמי לנוער במכללת תל חי, לבחור בשם אופיר רוב שמנהל חדרי בריחה בקיבוץ הגושרים, שליווה את הילדים בתהליך, החל מלשחק בחדר בריחה ועד לבניית החדר והמשימות שיהיו בו, כך גם השם של חדר הבריחה 'אוצר העיר' ניתן על ידי הילדים ומעיד על הדרך והתהליך שהם עברו בחיבור למקום", מספרת הוד.
מה דעתך לגבי עזיבת מורים רבים את מערכת החינוך ברחבי המדינה?
"אני מוצאת לכך מספר סיבות: הראשונה היא השכר הנמוך של מורה מתחיל. השנייה זה עומס המטלות שמורה לוקח איתו הביתה. הכנת חומרי עבודה, בדיקת עבודות, קשר עם התלמידים, שיח עם ההורים ועוד. והסיבה השלישית הוא השיח הלא פשוט היום מול קהילת ההורים, חשוב לבנות נהלי התקשרות מאוד ברורים , על בסיס יחסי אימון ותקשורת מכבדת עם ההורים, אבל הורה לא יכול להרשות לעצמו להרים טלפון או להגיע לשער בית ספר ולאיים על מורה".
מה לדעתך צפון לנו בעתיד?
"אני לא יודעת. אני מחכה לראות את נתוני השכר החדשים בתקוה שזה ישאיר יותר מורים במערכת, אני בהחלט חושבת שמערכת החינוך חייבת לחשב מסלול מחדש, לתת יותר אימון ומקום למורים להביא את היכולות שלהם ולהגשים חלונות להם ולתלמידים בבית הספר. לעמוד מול כיתה זה קודם כל אופי, אתה יכול לראות למי יש את זה כבר בתקופת הילדות, אבל אלו כישורים שניתן לרכוש, ההכשרה חשובה מאוד, ההתנסות והניסיון בהחלט עושים את שלהם לאורך השנים. חשוב מאוד שמורה חדש במערכת יקבל מורה חונך, סוג של מנטור שילווה אותו, שאתו יוכל להתייעץ, שתהיה לו את האפשרות לצפות במורים ותיקים ולקבל כלים שיסייעו לו העמידה מול כיתה".
"לאחר שהתחלנו את יום הלמידה בחוץ היה לי חשוב לשמוע את התלמידים, לשמוע תלמיד אומר כמה טוב לו ומעניין לו ללמוד בחוץ, או תלמידה שאמרה לי שבזכות הפעילות עם תלמידי 'רננים' היא הבינה מה זה אוטיזם. אני לא מרשה לאף אחד להשתמש במילה הזאת כמילת גנאי, תלמידים שמתלהבים מכל למידת חקר במטבח הלימודי, הם בשבילי סיפוק אדיר. בסוף השאלה הכי חשובה שלי היא האם הם אוהבים להגיע לבית הספר? כשהילדים אומרים שכן וילדים 'בוכים' להגיע לבית הספר גם כשהן חולים, אני יודעת ומבינה שהדרך בה אנו פועלים היא נכונה".
לסיום רחל מבקשת לומר כי היא טרם סיימה את המסע. "אני חולמת להפעיל את מרכז המבקרים הלכה למעשה. שיגיעו אלינו תלמידים ואורחים מכל הארץ ותלמידי רמב"ם יארחו אותם ויספרו את הסיפור החדש והיפה של העיר קריית שמונה".