בכל שנה מקיים האגף למחוננים ומצטיינים של משרד החינוך מבחני קבלה לתוכניות ייחודיות במטרה לשלב את התלמידים בתוכניות ובמסגרות ייעודיות. לשם כך מתבצע תהליך של איתור התלמידים בכל בתי הספר בכל המגזרים – במערכת הממלכתית והממלכתית-דתית. מתוך כ-2.5 מיליון תלמידים בישראל, כ-150 אלף מוגדרים מצטיינים, ו-21 אלף מתוכם מוגדרים מחוננים. עד כה התקיימו מבחני האיתור החל בכיתה ב', אך כעת ממליצים במשרד החינוך על דחיית המבחנים בשנה – החלטה המעוררת את זעמם של הורים רבים משלל סיבות.

אחת מהן, רעות עיני, אם לארבעה (בהם שלושה מחוננים והרביעית צעירה מכדי להיבחן) מאזור השרון, יזמה עצומה לביטול דחיית מבחני האיתור, ובה נכתב, בין השאר, כי: "דחיית מבחני האיתור בשנה תפגע קשות בילדים המחוננים והמצטיינים שלא יקבלו במהלך כיתה ג' מענה ראוי מהבחינה החברתית, הרגשית והלימודית. כהורים למחוננים ומצטיינים, אנו מבינים את החשיבות הרבה שיש למרכזים אלה ואת החשיבות לאיתור המוקדם כדי לתת מענה לילדים אלה. במרכזי המחוננים ילדינו זוכים ללמידה אחרת, מעניינת ומשמעותית עבורם. בנוסף, הם זוכים למענה רגשי מותאם לילדים ולילדות מחוננים ולכל הנלווה לכך (אשר מאופיין לעתים קרובות בבעיות רגשיות, קשיים בוויסות החושי, בעיות קש"ר, קשיים חברתיים ועוד). לא פחות חשוב מכך, הילדים זוכים להיפגש עם קבוצת השווים שלהם, ומרגישים, לעתים לראשונה במסגרת חינוכית, שייכים, מתאימים ואהובים". 

עיני מסבירה כי "הרבה אנשים חושבים שילדים מחוננים יסתדרו כי הם חכמים. הם לא מבינים שמחוננות זה דבר מאוד מורכב וזו 'חבילה', כי מעבר ליכולות הקוגניטיביות הגבוהות שלהם, הם מאופיינים לעתים קרובות בבעיות רגשיות, בקשיים בוויסות החושי, בקשיים חברתיים ועוד. עבור ילדים כאלה, מרכזי השליפה ממש משני חיים וזו לא סתם סיסמה. מעבר ללמידה האחרת, המעניינת והמשמעותית עבורם, הם זוכים למענה רגשי וחברתי מותאם. מרכזי השליפה מהווים לילדים המחוננים מקום שבו הם לא מרגישים מוזרים או 'חנונים', ולעתים, לראשונה במסגרת חינוכית, מרגישים שייכים ושווים".

לדבריה, דחיית מבחני האיתור בשנה משמעה גרימת נזק רגשי וחברתי רב לאלפי ילדים. הדחייה גם תפגע בכלל מרכזי המחוננים שגם ככה סובלים מקיצוץ תקציבי – יהיה קשה יותר להביא כוח אדם איכותי, ומורים רבים יעדיפו למצוא משרות אחרות לאור הקיצוץ בשעות הלימוד. "כל הזמן מדברים על 'מיטב המוחות' ו'דור העתיד'", היא אומרת, "אבל כשמגיע הרגע, לוקחים בדיוק את אותם ילדים שיהוו כאן את חוד החנית המדעי והטכנולוגי ומונעים מהם צרכים בסיסיים שחיוניים לא רק עבורם, אלא גם עבורנו כחברה". 

עוד היא מוסיפה כי "חשוב להבין שאנחנו מכירים את המסמך של המדען הראשי. למרות המסמך הזה, אנחנו סבורים שמדובר באמתלה תקציבית וללא ראייה של טובת הילדים. גם כיום, ניתן לבצע את האיתור בכיתה ג' או ד', עבור מי שמעוניין בכך, כך שהטענה שלפיה ישנם ילדים שמפוספסים באיתור בכיתה ב' וזו הסיבה לדחיית מבחני האיתור - אינה עומדת בהלימה עם המציאות. מסיבה לא ברורה בוחר משרד החינוך להצניע אפשרות זו, ולא להשתמש בה כדי לתת מענה לילדים מחוננים אשר לא אותרו בכיתה ב'". 

רעות עיני וילדיה (צילום: באדיבות המצולמת)
רעות עיני וילדיה|צילום: באדיבות המצולמת

"הרבה אנשים חושבים שילדים מחוננים יסתדרו כי הם חכמים. הם לא מבינים שמחוננות זה דבר מורכב, והם מאופיינים לעתים קרובות בבעיות רגשיות, בקשיים בוויסות החושי ובקשיים חברתיים. עבורם מרכזי השליפה משני חיים וזו לא סתם סיסמה"

רעות עיני, אם לילדים מחוננים

"לילד המחונן – ההשתתפות בתוכנית היא אוויר לנשימה"

גם ענת מנשה, המנהלת הדידקטית והבעלים של "מכון הפרופסור הלא מפוזר", המכין למבחני איתור מחוננים, מסכימה עם עיני ומוסיפה: "אני נוטה לחשוב שהשינוי הוא תקציבי ופוליטי ואינו רואה את טובת הילדים. לעיתים, לילד המחונן, ההשתתפות בתוכניות המחוננים היא אוויר לנשימה, חבל הצלה, המקום היחיד שבו הוא יוצר קשרים חברתיים, שבו הוא לא ה'מוזר', שבו מבינים אותו, מאתגרים אותו, הוא לא משתעמם, שבו הוא מבטא את יכולותיו, והכי חשוב – הוא מאושר! באיזו זכות רוצים לפגוע באושר ובבריאות הנפשית של הילד המחונן?"

בסך הכול זאת דחייה של שנה, למה זה נורא כל כך?

"דחיית גיל מבחני האיתור בישראל מכיתה ב' לכיתה ג' תגרום לכך שהילדות והילדים המחוננים יקבלו את החינוך המותאם לצורכיהם (כלומר, חינוך מיוחד) רק החל מכיתה ד'. חשוב לציין שבכיתה ו' הילדות והילדים נדרשים לעשות מבחן מיון נוסף טרם המעבר לחטיבה. תהליך האיתור כפי שמתקיים היום בכיתה ב', מאתר תלמידות ותלמידים רבים מאוד. למעשה, יש הרבה יותר תלמידות ותלמידים מאותרים מאשר מקום בכיתות המחוננים (בערים שבהן יש כיתות), כך שנוצר מצב שיש תלמידים שמאותרים במבחן אך לא מתקבלים לכיתת המחוננים כי אין בה מקום! לעיתים אף פותחים שתי כיתות במקביל מאחר שכמות התלמידים שעוברים את המבחן גבוהה מאוד".

משרד החינוך טוען שהילדים בכיתה ב' צעירים מדי, את לא מסכימה?

"אם לטענת משרד החינוך יש ילדים שמתפספסים בגלל גילם הצעיר, הרי שאותם ילדים יכולים להיבחן שוב בכיתה ג', ד', ו' וכן הלאה. כך זה מאז ומתמיד! מדוע לפגוע בכל התלמידים המסוגלים להביע את יכולותיהם בכיתה ב'? חובת משרד החינוך היא להעלות למודעות של ההורים את האפשרות להיבחן החל מכיתה ב' ולא רק בכיתה ב' כפי שרבים נוטים לחשוב. הכול עניין של העלאת מודעות ורצון טוב להנגיש מידע להורים".

מנשה טוענת שיש לבחון את הנושא מכמה פרספקטיבות. הפרספקטיבה הפסיכומטרית-קוגניטיבית המוצגת בסקירת הספרות שבוצעה עבור לשכת המדענית הראשית מתייחסת לרמת המתאם בין מנת המשכל בגילים 3 ,6 ו-8 לעומת גיל 17. המחקר מראה שהמתאם בין גיל 8 ל-17 הוא 0.77 ובין גיל 6 ל-17 הוא 0.67. שני מתאמים אלה גבוהים מאוד ומשקפים גם את גיל הילדות והילדים בכיתה ב'. רוב ילדי כיתה ב' יחגגו 8 במהלך כיתה ב', וחלקם (ילידי ינואר עד אפריל ואלו שעלו לכיתה א' בשנתון מאוחר יותר) עוד לפני מועד המבחן.

"אינני מבינה כיצד טענה זאת תומכת בדחיית המבחן", היא אומרת, "נהפוך הוא, היא מראה על מתאם חזק וחיובי בין תלמידי כיתה ב' למנת משכל יציבה גם בגיל 17. גם הפרספקטיבה המבחנית-רגשית המוצגת בסקירת הספרות שבוצעה עבור לשכת המדענית הראשית, המתייחסת לחוויית הילדים במבחן בכיתה ב' לעומת כיתה ג' איננה נכונה. בעבר בחנו את כל התלמידים בארץ בכיתה ג' ורק לפני כמה שנים העבירו את כולם להיבחן בכיתה ב' – תהליך שהיה ארוך והתפרש על פני שנים מספר, ואין לי ספק שהיה מלווה בתקציבים רבים ובסקירה ספרותית שתמכה במעבר זה. נוסף על כך, אם משרד החינוך חושבים שהמבחן יכול ליצור תסכול אצל חלק מהילדים, מדוע הם מקשים עליהם את ההתמודדות איתו? מדוע מבנה המבחן שמור בסוד, מדוע אין שקיפות בנוגע לתוכני המבחן, מדוע אין חשיבה על החוויה של הילדים? והמדוע הכי מכעיס – מדוע תלמידי כיתה ב' צריכים לענות על המבחן בדף תשובות חיצוני כמו בפסיכומטרי? זה שינוי שנכנס רק לאחרונה, עת המכון הבוחן השתנה ממכון סאלד למכון קרני. שינוי זה הוא הדוגמה הפשוטה ביותר לאיך אפשר לאפשר ליותר ילדים להיות מאותרים בכיתה ב' ואפילו לפני כן".

מנשה לא רק מנהלת מרכז גדול ללימוד לקראת מבחני האיתור, היא גם אמא למחוננת. "החוויה שלי כהורה וכאשת מקצוע בתחום זה היא שיש דיסאינפורמציה מכוונת וניסיון להערים קשיים ותסכולים", היא אומת, "אני סמוכה ובטוחה שאם רק ירצו במשרד החינוך, הם יוכלו בקלות רבה להנגיש את המבחן ולהתאימו לילדים הצעירים יותר".

ענת מנשה (צילום: באדיבות המצולמת)
ענת מנשה|צילום: באדיבות המצולמת

"אני נוטה לחשוב שהשינוי הוא תקציבי ופוליטי ואינו רואה את טובת הילדים. לעיתים, לילד המחונן, ההשתתפות בתוכניות המחוננים היא אוויר לנשימה, חבל הצלה, המקום היחיד שבו הוא יוצר קשרים חברתיים. באיזו זכות רוצים לפגוע באושר ובבריאות הנפשית של הילד המחונן?"

ענת מנשה, מנהלת מכון הכנה למבחני איתור

"קרן האור השבועית של הילדים"

נועה (שם בדוי) מלמדת ילדים שאותרו כמחוננים ולומדי במסגרת ימי שליפה – יום בשבוע שהילדים לא נמצאים במסגרת הלימודים הרגילה אלא נוסעים למרכזי העשרה כדי לקבל ידע נוסף – ולא בכיתת מחוננים רגילה (יש בסך הכול שישה יישובים שבהם יש כיתות מחוננים, ולא במפתיע - רובם במרכז הארץ: חולון, כפר סבא, רמת גן, תל אביב, פתח תקווה וחיפה). היא מספרת כי היא מלמדת במרכזי שליפה ובכיתות מחוננים כעשרים שנה באהבה ובתחושת שליחות גדולה. "ההחלטה להיות מורה נפלה אצלי כבר בכיתה א'", היא אומרת, "לאחר שנחרדתי משיטות הלימוד המקובעות וממבנה השיעורים שנכפה עלי, שלא היה מותאם בשום צורה ליכולות, לתחומי העניין או לקצב ההתקדמות שלי. המורים שלי מאוד השתדלו אך חסרו להם הכלים והמודעות ליצור או לאפשר לי מסגרת מתאימה ומאתגרת מבחינה לימודית, לעודד את הסקרנות שלי, את היוזמה והיצירתיות במקום לכבות אותה. ליועצת בית הספר לא היו את הכלים לספק לי מעטפת רגשית ותיווך חברתי מתאים, מכוון שאני ובני כיתתי לא דיברנו אותה שפה. החלטתי להיות מורה כדי לתת לילדים וילדות כמוני תנאי למידה שלי לא היו.

"אצלנו הילדים סמוכים ובטוחים שנאפשר להם לבטא את עצמם, להעלות רעיונות יצירתיים, לגלוש לתחומים לא נודעים כי השמים הם הגבול. כמורה אני לא 'מלמדת' אותם, אני מכוונת, מלווה ומאפשרת. מאפשרת להם לחשוב בעצמם ולהגיע למסקנות, לפתח חשיבה יצירתית וביקורתית, לגבש עמדות אישיות ולהציג אותן בלי להתבייש.

"בכל שנה אני מקבלת את הילדים בכיתות ג' שנכנסים לכיתתי בהתרגשות ובעיניים נוצצות. כמורה אני יודעת שזו השנה המשמעותית עבורם ביותר מכוון שבה הילדים נחשפים לראשונה לשיטות ההוראה, לאופן החשיבה, לתוכן, למבנה הקורסים המבוסס על התנסות מעשית, לאקטיביזם, להרכב הכיתות ולצוות המורים הייחודי המאפיינים מרכזי מחוננים ומצטיינים. ילדים רבים משתפים אותי שיום השליפה הזה הוא קרן האור השבועית שלהם מכל כך הרבה בחינות – חברתית, לימודית ורגשית. שבמסגרת זו מתייחסים ליכולות שלהם כדבר חיובי ומערך שיש לעודד, לפתח ולאפשר. שהייה לצד קבוצת השווים מעודדת ומאתגרת אותם להגיע לגבהים חדשים. התחושה שרובם מקבלים בבית הספר היא שהיכולות שלהם הן גורם מפריע ושלילי. שעליהם לכבות את להבת הסקרנות, לדכא את השאיפות למצוינות, להימנע מלהעלות סוגיות ולמתן את ההשתתפות בשיעורים, ובשיחה עם חברי כיתתם לדבוק במחנה המשותף הנמוך ביותר כדי להשתלב".

מדוע ההחלטה לדחות את מבחני האיתור תפגע בילדים?

"אני סבורה שהחלטת משרד החינוך לדחות את מבחני האיתור בשנה הוא עוול משווע לילדים וילדות שזקוקים למעטפת התומכת, למסגרת הייחודית ולצוות הוראה מותאם עבורם. לטענה שישנם ילדים שמבחני האיתור לא מאתרים יש פתרונות רבים ישימים ומוצלחים, ומדובר במיעוט. מי שבאמת ייפגעו הם יותר מ-13 אלף ילדים שמהצרכים שלהם מתעלמים לחלוטין, ומרכזים שבנו בעמל רב תשתית מושקעת כדי לתמוך בהם. הם זקוקים למסגרת הזו כמו אוויר לנשימה, בבקשה אל תיקחו להם את החמצן". 

תלמידים בכיתה במהלך שיעור (צילום: 123rf)
הילדים זוכים להיפגש עם קבוצת השווים שלהם|צילום: 123rf

"מי שבאמת ייפגעו הם יותר מ-13 אלף ילדים שמהצרכים שלהם מתעלמים לחלוטין, ומרכזים שבנו בעמל רב תשתית מושקעת כדי לתמוך בהם. הם זקוקים למסגרת הזו כמו אוויר לנשימה"

נועה, מורה לילדים מחוננים

 

ממשרד החינוך נמסר: "הנושא נדון במשרד בשנים האחרונות על ידי אנשי המקצוע וטרם התקבלה החלטה סופית. באם תתקבל ההחלטה היא אינה על בסיס תקציבי כלל אלא שיקולים מקצועיים כגון: בשלות הילדים, היבטים קוגניטיביים, התפתחותיים, רגשיים ופסיכומטריים. כמו כן, בסקירת ספרות שבוצעה לאחרונה בתחום (על ידי המדענית הראשית במשרד) לצד השוואת גיל האיתור בישראל למדינות רבות בעולם נמצא כי ברוב המדינות המבצעות הליכי איתור מסודרים למחוננים, גיל האיתור גבוה יותר מהגיל הקיים בישראל כיום. בניגוד לנאמר בשאלה, אין שום קשר לחיסכון בתקציב וכל שעת הוראה שתתפנה מעליית גיל האיתור תושקע חזרה בכיתות א' וב' כדי לתת מענים לילדים בעלי יכולות גבוהות בתוך בתי הספר, עוד טרם תהליך האיתור. קיימת אפשרות כיום להיבחן בכיתה ג' אבל רוב ההורים נמצאים תחת 'הלחץ הציבורי' המוטעה של לבחון מוקדם ככל האפשר, ולכן בפועל בכיתה ג' נבחנים מעטים. הדבר גורם לעיוות באיתור ופספוס ילדים מתאימים שיכלו לעבור לו היו נבחנים כשהם בשלים יותר. לפי גורמים במשרד החינוך הדיונים על כך התחילו 2018-2019 אך הדיונים התחדשו לאחרונה בעקבות עוד עדויות על היעדר בשלות, הקורונה שהעצימה את עניין אי רכישת המיומנויות בגיל צעיר, תובנות של הוועדה הפסיכומטרית המלווה את האגף והסקירה הספרותית האחרונה".