כשנכנסים לחדר של מנהל או מנהלת בית ספר, בדרך כלל רואים המון דברים שלא קשורים אחד לשני: חוברות על השולחן, ארגזים עם ציוד מתכלה על הרצפה, לעיתים מקרר, דפיברילטור ועוד. כשאני הייתי תלמידה, אני זוכרת חדר מנהל מסודר עם ספרייה ובה ספרים בנושאי חינוך, הגות, ספרי שירה, עציץ יפה, חדר נעים ומעורר יראת כבוד. אז מה השתנה בימינו? ואיזה סיפור החדר של המנהל רוצה לספר לנו?
במהלך החיפוש שלי אחר התשובות לשאלות, קרו שני דברים: אחד הוא ההבנה עד כמה גדול השינוי במהות התפקיד של מנהל בית הספר של פעם למהות תפקידו של המנהל כיום. אבל זה לא החידוש הגדול, היות וכולם יודעים כמה גדול השינוי. הדבר השני והוא החידוש עבורי, הוא ההבנה כיצד שינוי זה משפיע על מנהלי בתי הספר, עלינו כהורים, על ילדינו ועל עתיד החינוך בכלל. והשאלה החדשה שנולדה מתוך תהליך הבירור היא, האם ככה אנחנו רוצים את המנהלים שלנו?
שיפוץ חדר המנהל? עדיין לא
מראה בתי הספר בשנים האחרונות השתנה. ישנם יותר מרחבי לימוד מעוצבים ויותר תקציבים המיועדים לכך. בדרך כלל המנהלים בוחרים כל פעם מרחב אחר לעיצוב. פעם חדר המורים, פעם חדר טיפול, חדר יועצת, מרחבי לימודי פעילים ועוד. חדר המנהל בדרך כלל נבחר אחרון לעיצוב.
המנהלים כמעט ללא יוצא מן הכלל הסבירו לי: "איך אני מסוגל.ת לשבת בחדר מעוצב וחדריהם של המורים, היועצת, ההכלה וההשתלבות ועוד - לא משופצים?". ברבים מהביקורים בבתי ספר זו התשובה שקבלתי לשאלה "למה עדיין לא שיפצת את החדר שלך?", הרבה פעמים שאלתי את עצמי לגבי הסיטואציה הזו, האם זה בסדר לשים את עצמך ראשון או אחרון?
מזל טוב נולד עוד בית ספר
בעשור האחרון התחולל שינוי משמעותי ביותר, מעין מהפכה שקטה. בתי הספר נפתחו ואפשרו כניסה של תוכניות חינוכיות שונות ומגוונות; תוכניות רגשיות, טיפוליות, לימודיות, טכנולוגיות, הרצאות ועוד. מה שמעיד על עולם תוכן נוסף שנכנס ונמצא כיום בתוך בתי הספר ומשתתף בעוצמה בתהליכי הלמידה. ישנם בתי ספר שבעת ובעונה מפעילים במקביל כשבע תוכניות מסוגים שונים ולעיתים אף יותר.
ביקום מקביל מציאות שכזו הייתה מובילה להעסקה של משאב ניהולי נוסף לצורך; טיפול בתקציב, פגישות עם מנהלי תוכניות, בחינת ערכי התוכניות, החלטה לגבי כניסת תוכניות נוספות, מעקב אחר פעילות התוכניות, איכות המדריכים ועוד. בתוך בתי הספר ישנה עוד עבודה רבה בנושא מול הרכזים שצורכים את התוכניות, למשל רכזת הכלה והשתלבות. את כל אלו אמון מנהל בית הספר אחד לנהל ובמקביל להמשיך ולנהל את תהליך הלמידה הפורמלי.
אירוע דרמטי זה של בית ספר שנולד בתוך בית ספר מצריך תעסוקה רבה ומעברים חדים מעולם תוכן אחד למשנהו וניידות רבה מחדר המנהל והחוצה לצורך תצפיות בשיעורים פורמליים ומעבר לתצפיות על פעילות לא פורמלית. הטמעת התוכניות החינוכיות מצריכה עבודה ניהולית רבה על אף שלצד המנהל עומדים אנשי הוראה שמסייעים לו, אבל המנהל מתוקף תפקידו הוא זה שצריך לקבל את ההחלטות.
מהות? ממש לא! עכשיו מטמיעים!
שמתם לב לזה? שמנהלים עסוקים כל הזמן בהטמעה, מטמיעים את הגפן, את מקצועות המח"ר, את הלמידה משמעותית, את ההוראה הדיפרנציאלית, את החמש יחידות מתמטיקה ועוד. יש תחושה קשה שמקבלי ההחלטות הפכו את תפקידם העיקרי של מנהלי בתי הספר לקבלני הטמעה, הם מקבלים הוראה מלמעלה ואז מתחיל מחול שדים – זמן ההטמעה. בום! הכל זז הצידה ואם לא זז הצידה אז מטופל בלחץ ובמהירות וזה הזמן שהמנהל חונה בחדרו כדי לבצע את ההוראות שקיבל.
בשלב זה נכנסים לחדרו רק עוזרי ההטמעות למיניהם לפי הרלוונטיות שלהם למושא ההטמעה. הזמן הזה בחדר המנהל הוא לא כבעבר, הוא לא זמן למידה מעמיקה, הוא לא זמן של הגות והוא גם לא זמן של הפנמת התהליכים שאותם טרח כל כך להטמיע ולהסקת המסקנות הכה חשובות של אותם תהליכים שהטמיע - וזה מעלה את השאלה: מה בכלל התפקיד של המנהל?
המנהל הפך מהמורה או הפדגוג של המורים, למנהל כמנכ"ל, המנהל כמנהיג, המנהל כמנהיג פדגוגי, המנהל כמנהיג חינוכי, המנהל מתכלל ועוד. במסמך אבני ראשה, "תפיסת תפקידו של מנהל בית הספר", ישנו פירוט של חמישה מרחבים שונים מלאים בפרטים שבהם אמור לפעול המנהל. מסמך זה משקף יותר מהכל את השינוי המשמעותי. זאת אומרת שאם פעם המנהל היה יושב בחדרו ומעשיר את ידיעותיו בחומרי הוראה ופדגוגיה כדי להעבירם לצוות המורים שלו.
היום נדרש המנהל לתנועה מנטלית מהירה בין התחומים והעיסוקים שבהם נדרש לטפל בעת ובעונה אחת וגם לניידות פיזית רבה לאורך היום במרחב הבית ספרי. המנהל מטפל במגוון נושאים מתחומים שונים, לדוגמה תקציבים, פיתוח מקצועי למורים, עיצוב מרחבי למידה, הכלה והשתלבות ועוד ועוד. סגנון ניהול זה הופך את משרדו למקום שהוא נכנס אליו כדי לצאת ממנו די מהר, כאילו היה בטיול כוכב. המנהל כיום שוהה פחות במשרדו מאשר בעבר ואם הוא במשרדו זה לא כדי לבצע חשיבה פדגוגית ותהליכי עומק. המנהל נאלץ כיום להיות ב-doing תמידי.
גם וגם וגם האם זה טוב?
אז יש בבתי הספר המון עשייה ויש המון תנועה ויש הספק ויש הרבה גם וגם וגם והכל מורכב ממלא פרטים קטנים שיוצרים סיפור אחד שלם. השאלה הגדולה האם זה מה שאנחנו רוצים בשביל המנהלים שלנו? בשביל הילדים שלנו? לימוד והקניית ידע בעולם תזזיתי שכזה, מלא בהפרעות קשב, מעבר מהיר מפה לשם, ללא תהליכי הפנמה והעמקה. בדיוק כמו בחדרו של המנהל, גם חוברות על השולחן, גם ארגזים עם ציוד מתכלה על הרצפה, גם מקרר וגם דפיברילטור.
הכותבת היא יועצת ארגונית, מרצה, מומחית בפדגוגיה, הערכה ומדידה וטיפול בילדים ונוער בסיכון. לשעבר מנהלת בתי הספר היסודיים לוד ומנהלת אזור הדרכה ומדריכה בבתי ספר במיקוד.