לא תמיד היה מרקוס רשפורד סלבריטאי ענק ופרבילגי. לפני שנים, כוכב מנצ׳סטר יונייטד ונבחרת אנגליה, היום בן 23, היה ילד משכונת מצוקה, שחי עם אמו בשיכונים עניים, במחסור אמיתי, כשמזון היה הדבר הראשון ברשימת הצרכים, וספרים כלל לא הופיעו בה. כשהגיע לגיל חמש סומן על ידי מאמן כדורגל מקומי, ובגיל שבע כבר גוייס למנצ׳סטר יונייטד. כיום אמו, מלאני, שעבדה קשה כל כך על מנת לשרוד, היא המנהלת האישית שלו, ואין לו כעס על הדברים שנמנעו ממנו. אבל עכשיו, כשהוא במקום אחר, הוא חש שעליו להחזיר לקהילה.

״לא היה לי מושג שיש מקומות בעולם שבהם זה נורמלי שקוראים לילדים סיפור לפני השינה, זה משהו שראיתי רק בסרטים, לא במציאות,״ הוא אומר לסאן הבריטי. רק בגיל 17 התחיל לקרוא ספרים, והתוודע לקסמם. הוא מצהיר שהספרים עזרו לעצב את אישיותו, ועכשיו, אחרי שיזם התערבות ממשלתית לסיוע במזון לילדים בבתי הספר, הוא פונה אל הצד של הרוח.


״הלוואי שלי היו מציעים הזדמנות לפגוש את הקריאה בתור ילד, אבל ספרים היו מחוץ להישג ידינו כמשפחה, ככה זה כשאין אוכל על השולחן. אמי היתה מספרת לי סיפורים ומצחיקה אותי, אבל לא מתוך ספרים. חשבתי שספרים הם חלק מבית הספר, וזהו. היו רגעים בחיי שבהם האסקפיזם שמעניק ספר יכול היה להציל אותי. זה מה שאני רוצה להציע לכל הילדים, לא רק לאלה שיש להם אפשרות כלכלית לכך.״

רשפורד הכריז בסאן, לו תפוצה רבה וגם קוראים ממעמד נמוך יותר, על מועדון הקריאה החדש שלו, באמצעותו, הוא מקווה, צעירים רבים יותר יתחילו לקרוא. הוא מכוון לאלה בעלי הרקע הרגיש והעני. ״הקריאה הראתה לי חלקים בעצמי שבכלל לא ידעתי שהם קיימים,״ הוא מספר. ״אני חושב שאם הייתי קורא מוקדם יותר, הייתי מתבגר מהר יותר. אני חושב שספרים עוזרים לילדים להפוך לאנשים שהם רוצים להיות. כשיהיו לי ילדים משלי, ספרים יהיו גבוה בסדר העדיפויות.״


המטרה של רשפורד היא שהילדים ינתקו את עצמם מהמסכים, וינסו אינטראקציה עם ספר, במקום. ״גם אנחנו המבוגרים, אם נוכל לקרוא קצת יותר ולהיות קצת פחות בטלפונים ובאייפדים, אני חושב שנעזור לילדים שלנו מאוד.״ מועדון הקריאה של רשפורד יבחר בכל פעם ספר אחד, ימכור אותו במבצע, וינהל סביבו פעילויות. בעזרת קרנות צדקה, יקבלו אותו במתנה לבסוף, לכך הוא שואף, 380 אלף ילדים ממשפחות מצוקה.

במסגרת הפרוייקט עומד הכדורגלן להפוך גם לסופר, ויכתוב ספר ילדים שיופץ גם הוא באופן דומה, בתקווה להעניק לילדים עוד השראה. הוא מתכוון לבחור בספרים, ולכתוב בעצמו סיפורים, שילדים הדומים לילד שהיה הוא בצעירותו, יתחברו אליהם. ״ילדים צריכים לראות ולדמיין את עצמם בדמות שבספר,״ הוא מסביר. ״נביא דמויות בכל הצורות, מכל המינים, מכל הדתות והצבעים. הכל. אף פעם לא שכחתי מאיפה באתי, ראיתי כמה קשה אמי עבדה, ואני מאמין שכך הפכתי לאדם שאני היום, והגעתי להישגים.״