קשה להאמין, יום השנה ה-22 למותו של בננו יובל בתאונת דרכים הולך וקרב. יש האומרים שהזמן מרפא הכל אז האמינו לי שלא ממש כך. צער ואבל על מות ילד אינם חולפים עם הזמן. אין ויכוח שיש שינוי בצורת האבל עם השנים.
אובדן ללא הצדקה
בשנים הראשונות נדמה שלא קרה כלום והנה הילד ייכנס בשעטה הביתה. עם השנים התחושות משנות את אופיין, מתחושות של רק אתמול קרה האסון ועד לתחושות של זמן כה רב שחלף ודמותו של הילד מתרחקת, תחושות מכאיבות עד אין קץ.
הזמן אינו עוצר מלכת ולמרות שהנער שלנו יובלי נשאר בן 17 וחצי לנצח, חברותיו וחבריו התבגרו, נישאו הקימו משפחות. הם מתקרבים לשנות ה-40 לחייהם, ואצלנו ההורים תחושות ההחמצה והאובדן מתגברות.
זהו אובדן שאין לו כל הצדקה, ילד יוצא מהבית ופשוט לא חוזר והחיים שלנו מתהפכים בשבריר שניה. לצערנו תאונות דרכים ממשיכות לתבוע קרבנות יום ביומו. כל סיפור של משפחה שאיבדה אחד מבניה הוא עולם ומלואו. בנושא האובדן ממש לא משנים הפרטים הקטנים כיצד התרחשה התאונה, היכן ובאיזו סיטואציה. ייתכן שלנו, המשפחות שנשארות, הדבר משנה את עוצמת התסכול, רגשי האשמה והרצון להעניש את הגורמים השותפים לאחריות בזילות של חיי אדם, אבל כל אלה לא משנים דבר אחד - חסרון תהומי של ההרוג, מאותו רגע ולעד.
פצע שמסרב להגליד
כל הודעה על עוד תאונה מיותרת שגבתה חיי אדם הינה פתיחת הפצע שמסרב להגליד. התזכורות שלצערינו אנו מקבלים בכל צעד ושעל על תאונה, סיפור על משפחה חדשה שנוספה למשפחת השכול, פרסומים על כבישים אדומים, מחדלים בנושא תחבורתי גורמים לנו לצער רב.
על המדינה, מנהיגיה ואזרחיה, לעשות הכל על מנת שלא תתווספנה עוד משפחות לאובדן ולכאב הזה. לנו, בני המשפחות שנשארו, חשוב שזכר יקירינו לא יישכח וכי קרבנות תאונות הדרכים יישארו בתודעה הציבורית.
מזה שנים רבות נערך טקס יום הזיכרון להרוגי תאונות דרכים בשבוע הבטיחות בדרכים. בטקס משתתפות העמותות העוסקות במלאכה של ליווי המשפחות, עמותת המשפחות השכולות, מרכז הסיוע לנפגעי תאונות דרכים הפועל באמצעות משרד הרווחה, והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בחסות משרד התחבורה.
בני משפחותיהם של הרוגי תאונות הדרכים מוזמנים לטקס, נוטלים בו חלק מרכזי, מזכירים ומספרים על יקירם שאיננו עוד ומדברים על האובדן הכבד. קיום טקס ממלכתי חשוב מאין כמוהו לתחושה של בני המשפחות שהמדינה מכירה באסונם ועושה ככל יכולתה על מנת למנוע את ההרוג הבא. אך לצערנו יום הזיכרון אינו יום זיכרון לאומי רישמי, וכך האבל האישי נשאר בתוך התא המשפחתי.
מחר (יום ב') בשעה 19:00, יתקיים בתיאטרון היהלום ברמת גן, טקס הזיכרון השנתי להרוגי תאונות הדרכים. הטקס הוא יוזמה משותפת של משרד הרווחה והביטחון החברתי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מרכז אלה, עמותת "יד הנקטפים" ועמותת "בשביל החיים". להרשמה לטקס, ללא תשלום, לחצו כאן.
לקבלת סיוע בעקבות מוות של בן או בת משפחה מקרבה ראשונה, בתאונת דרכים, לחצו כאן >>
הכותב הוא יו"ר עמותת "יד הנקטפים" ואביו של יובל שפירא ז"ל (בן 17 וחצי בלכתו).