משפחת זגורי מבאר שבע, היא משפחה בת 13 נפשות: 7 בנים ו-4 בנות ומתוכם 3 בנים ו-2 חתנים משרתים במילואים. אריאל זגורי (31) הבכור הוא חזן צבאי, נשוי ואב לשני ילדים נהוראי (28) משרת בגבעתי, נשוי ואב לשני ילדים ומרדכי (23) ביחידת הצנחנים המתחתן בימים הקרובים. שני הגיסים בר יואל (29) משרת בחטיבת חילוץ והצלה בפיקוד העורף, נשוי ואב לחמישה ילדים חגג לאחרונה ברית לבנו שנולד, ויקיר כהן (27) בגבעתי, נשוי ואב לשלושה ילדים.
אריאל מספר על המסלול שהוביל אותו להיות חזן צבאי. "בגיל 18 סיימתי את לימודי הישיבה והצטרפתי לאבי השוחט, בגיל 20 התחתנתי והבנתי שכדי להגיע לשוק עבודה אני צריך לבחור במסלול שמתחיל בשירות צבאי. כשאשתי הייתה בהיריון, אני הייתי בטירונות".
"סללתי את הדרך ואחריי התחילה שרשרת חיול"
בימים אלה זגורי משרת בשורה, ומלווה באזכרות ולוויות של חללי מלחמה. "בימים הראשונים של המלחמה נאלצתי לזהות חללים בשורה, ונדרשתי גם לעזור בבנייה של ארונות קבורה, לטפל בחללים ובציוד שהיה בשטח. היום כשיש "שגרה יותר רגועה", אני מנהל טקסים ואזכרות שגרתיות שאינן קשורות למלחמה. להיות חזן צבאי זה אחד התפקידים הכי משמעותיים שיש בצה"ל".
איך הסביבה הגיבה לגיוס שלך?
"למרות שאני בא ממשפחה חרדית, הם לא היו אנטי וראו בזה משהו טוב ואפילו עזרו בתהליך, התייעצתי עם אנשי צבא מהמשפחה של אימא שלי. עם זאת, במוסדות הליטאיים שלמדנו בהם, לראות מישהו על מדים זה חס וחלילה. במשפחה מצד אבא שלי לא התגייסו לצבא, ולעומת זאת בצד של אימי יש אנשי צבא וקצינים. מתוך 80 נכדים (לאבא שלי יש 13 אחים. ולאימא 9 אחים), אני הראשון שהתגייסתי, סללתי את הדרך ואחריי התחילה שרשרת חיול".
איך אימא שלך מתמודדת עם הסיטואציה?
"עם שני ילדים ושני חתנים לוחמים בעזה. במשך שלושה חודשים היא לא ישנה בלילות, כמו אלפי אימהות בישראל. היום היא קצת יותר רגועה. אחרי 68 יום נפגשנו לראשונה מאז שהמלחמה פרצה, לנר השמיני של חנוכה. עד אז אחי מרדכי בכלל לא שוחרר להתרעננות, וכשהוא הגיע, אימא שלי כמעט התעלפה כשראתה אותו".
אחרי 100 ימים של לחימה, הצליחו אריאל, נהוראי, מרדכי, בר, ויקיר להתאחד שוב ולהיפגש לראשונה ברעים עם שלושת בני הדודים המשרתים גם הם בגבעתי ובצנחנים. "מדהים בעיניי שחמישה מתוכנו הם מהמחזור הראשון של יחידת 'תומר' שפתחו לחרדים בגבעתי, כל אחד מאיתנו משרת בגאווה בתפקיד שלו. המפגש היה לכתיבת ספר תורה, זה הזכיר לסבא את מלחמת ששת הימים, וכל המשפחה התרגשה לראות את זה, ואמרו שזה נותן מוטיבציה לשאר הנכדים להתגייס".
נריה זגורי בן הדוד של אריאל, מספר שהם חמישה בני דודים שמשרתים במילואים באותו הגדוד. "עד עכשיו הייתי בפלוגה א' ביחד עם אלחנן וחננאל, ולאחרונה עברתי להיות בחפ"ק מג"ד, יקיר בפלוגה ב' ונהוראי (אח של אריאל) בפלס"מ. בשביעי לאוקטובר אספתי את בני הדודים שלי מרחובות ומבאר שבע ונסענו לקציעות התארגנו על ציוד והגענו ליישובים. מאז כל הזמן היינו ביחד".
נריה מספר שאמנם הוא שומר ומגן על כל החברים שנלחמים לצידו, אבל כשמדובר בבני המשפחה, זוהי אחווה ומחויבות מזן אחר. "הייתה התקלות אחת ששני בני הדודים שלי היו בה, אני הייתי בחפ"ק מ"פ, שמעתי בקשר וישר קפצנו אליהם. בסוף כשאתה יודע שהבני דודים שלך נמצאים באזור הלחימה זה עושה משהו. אני עולה מולם בקשר ואנחנו נפגשים מדי פעם בסיורים על הגזרה, עובר אצלם בעמדות ולרוב המשימות אנחנו יוצאים ביחד, כך שיוצא להיות איתם הרבה ביחד. בזמן הזה, אנחנו גם צוחקים על הבית, וחושבים מה סבא היה אומר, ובעיקר דואגים אחד לשני ומוודאים שהכול תקין וכולם בסדר".
יש צפי להשתחרר בקרוב?
"אנחנו אמורים להשתחרר בסוף פברואר, נראה מה יהיה עד אז".