תגובות רבות מופיעות, בתקשורת הכתובה והדיגיטלית, בעניין הרפורמה בבגרויות. אנו עדים לוויכוח די עקר אשר כל מי שעוסק בחינוך, בהוראה ובהכשרות - מבין שזהו ויכוח על אידיאולוגיות ותפיסות עולם בין מה שנקרא ה-old school ל-New school, בין המתנגדים לרפורמת הבגרויות לבין המצדדים בה.
אנו שומעים מורים וותיקים במערכת החינוך, ומרצים בכירים באקדמיה שמתבטאים עם אמירות כגון: איך נוכל לבטל את השינון כדרך למידה מן החשובות עבור התלמידים? איך נבטל את רכישת הידע במקצועות מדעי הרוח? ומנגד שמענו אמירות כגון: "אנו מעוניינים שהתלמידים שלנו ישאלו שאלות חקר, ידונו בנושאים רב תחומיים ויבטאו בכתב את מחשבותיהם". וכאן עולה השאלה העקרונית והחשובה: מהי מטרתנו החינוכית ולמה בעצם אנו מכשירים את תלמידינו?
לא מכינים את התלמידים לחידון טריוויה
הלמידה העכשווית, זו של המאה ה-21, דורשת ממערכת החינוך להעמיד בסוף רכישת ההשכלה - אזרחים בעלי יכולת התמודדות עם כל נושא ועניין בכל זמן ובכל מקום, עם כל הכלים הנדרשים העומדים זמינים לרשותם. כאשר הם עומדים בפני בעיה או נושא כלשהו - הם צריכים להיות מסוגלים לחקור אותם ולהעמיק בהם, לשלוט בהם היטב, ובעיקר להסיק מהם את מה שנדרש למישור הפרקטי. ואין זה משנה אם מדובר במדעים מדויקים או במדעי הרוח או החברה.
שינון אינו מקנה לבוגרי מערכת החינוך את המסוגלות לכך, אנו לא מכשירים תלמידים להשתתפות בחידוני טריוויה או בתחרות זיכרון היסטורי, המידע הזה זמין היום בכל בית ובכל פלטפורמה דיגיטלית. לעומת זאת, חובה עלינו לבחון עד כמה בוגרי מערכת החינוך יהיו מסוגלים להתמודד עם מצבים משתנים בתנאים של חוסר וודאות, לפתור בעיות, לשלב תחומי ידע שונים הלקוחים מדיסציפלינות שונות תוך מציאת הממשקים שביניהם, אשר יעזרו להם להסיק מסקנות ולפתור את הבעיות.
אנו לא מכשירים תלמידים להשתתפות בחידוני טריוויה, המידע הזה זמין היום בכל בית ובכל פלטפורמה דיגיטלית
ה-old school לא הצליח לאורך השנים לסגור את הפערים בין הפריפריה למרכז, ילדים רבים נדחקו למקומות שאיננו רוצים שילדינו יגיעו אליהם, בגלל הישגיהם הלימודיים. המשננים הבודדים שהצליחו במשימה, אולי הגיעו לעמדות מפתח אבל הן היו באקדמיה, במערכת החינוך, ובכל מיני עיסוקים ותחומים בהם לא נדרשו בהכרח להוכיח את יכולת ההתמדה וההישרדות הנדרשים בשוק התחרותי או לפתור בעיות לצורך התאמתם לשינויים החלים בשוק. אנחנו לא מעוניינים להיות רק אומת היי-טק שמייצרת מוצרים טכנולוגיים מתקדמים, אבל אנו רוצים להיות אומה שמתנהלת על פי עקרונות וסטנדרטים שחברות ההייטק המצליחות סיגלו לעצמן. זה יקרה כאשר לכל בוגרי מערכת החינוך יקנו מיומנויות המתאימות לעולם התחרותי המשתנה.
מחר יהיה מאוחר מדי
הרפורמה הזו, כפי שהיא נקראת, מאוד נחוצה למערכת החינוך, אבל היא תזכה להצלחה רק באמצעות שינוי כלל מערכתי. הקניית מיומנויות למידה, כתיבה, חשיבה ופתרון בעיות אינטר-דיסציפלינריות המתאימות למאה ה-21, ואשר מוטמעות בקרב כלל התלמידים החל מהגיל הרך, ולאורך כל שלבי החינוך. רק כך נוכל להביא את בוגרי מערכת החינוך למקום אחר לגמרי, מקום אשר בהגיענו אליו כנראה לא נידרש כלל לבחינות בגרות. ביצוע פרויקטים רחבי היקף, כאלו שדורשים שליטה בידע אינטר-דיסציפלינרי, במיומנויות ובעוד תחומים אשר ישלבו את כלל המדעים (מדעי הרוח, החברה והמדעים המדויקים), יחייבו שיתופיות בין תלמידים בעלי נטיות לב וידעים משלימים שונים - "ויגור מדע הרוח יחד עם המדע המדויק לתפארת מדינת ישראל". משרד החינוך (המטה) אשר התחיל להיערך לכך, גם הוא ישתנה ויתאים את עצמו לעידן הנוכחי.
לסיכום, תכנית מובנית ומסודרת הכוללת פדגוגיות חדשניות המקנות מיומנויות הנדרשות למשק ולכלכלה של המדינה ברבעון השני של המאה ה-21, בשילוב רפורמת הבגרויות, תוכל לשנות לחלוטין את פני מערכת החינוך ובהמשך גם את פני מערכת ההשכלה הגבוהה. הצלחת הרפורמה תתאפשר רק בשילוב שינויים מרחיקי לכת בתוכניות הכשרת המורים שיכשירו את פרחי ההוראה לדרכי ולשיטות לימוד חדשניות, בהשתלמויות רחבות היקף לצוותי ההוראה המלמדים היום ובמבצע הסברה מיוחד במינו להורים, על חשיבות השינויים לעתיד ילדיהם. מכאן אני קורא לאירגוני המורים: הצטרפו למהלך המורחב הזה של התפתחות מערכת החינוך בישראל ובשילוב כוחות נוביל כולנו את השינוי המיוחד והחשוב הזה. היום עוד אפשר לשנות יחד את המערכת, מחר אולי יהיה מאוחר מדי...
ולך שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא-ביטון - המשיכי במלאכה, אל תהססי, העניקי לב פועם לתוכנית – לא "רפורמת הבגרויות" אלא: רפורמת "שוויון ההזדמנויות".
הכותב הוא נשיא המרכז האקדמי ויצו חיפה.
