בין 13 החטופים ששוחררו בפעימה השנייה אמש, היו שישה מבני משפחתו של אביב הברון: עדי, נווה ויהל שהם, שושן הרן ושרון ונעם אביגדורי. טל שהם, אביהם של נווה ויהל, נותר מאחור, בשבי החמאס.

הברון תיאר הבוקר את המפגש עם בני משפחתו: "אנחנו אחרי ובמהלכו של לילה לבן, מאוד משמח, מאוד מרגש, חלק מבני המשפחה עדיין ערים ולא נרדמו. זה שמח, מרגש ומורכב. אי אפשר לדמיין פגישה כזאת, כמו שאי אפשר לדמיין את 50 הימים שקדמו לה. כולם בסערת רגשות, שמחים להתאחד מחדש. כולם זוכרים שאחד מבני המשפחה, טל, עדיין נשאר מאחור ויחד איתו יותר מ-200 חטופים. לכן, אף אחד - בטח לא בני המשפחה - מתכוון לעצור. כולנו נחושים להמשיך במאבק כדי שכל החטופים יהיו כאן כמה שיותר מהר".

"אנחנו, בני המשפחה, האמנו לכל אורך הדרך שהם בחיים ושהם יחזרו. זה נכון שיש הבדל גדול בין האמונה לבין הרגע הזה שבו הם נכנסים לחדר ואתה נכנס אחריהם, אתה רואה אותם ומתחבקים וכל מה שכרוך בזה. זה לא דומה לשום דבר. עד שאתה לא רואה את התמונות, אתה לא יודע שזה קורה. ברגע שאתה רואה, אתה מבין שעוד כמה שעות הם יהיו במקום בטוח".

איך הולך להיראות היום שאחרי?
"התפקיד שלנו הוא לחבק ולעודד. הם עטופים בגורמי מקצוע מהרגע שהגיעו לבית החולים ואפילו לפני. המעטפת בשיבא מדהימה, בכל המובנים. ברור לנו ולהם שזה יהיה ארוך, שזה ייקח זמן, שיהיו שלבים. המטרה של כולם זה לחזור עד כמה שניתן לחיים שהיו לפני. ברור שזה לא יהיה ממש כמו לפני, עם כל מה שעבר עליהם בתקופה הזאת".

איך הם נראו לך אחרי 50 ימים קשים בשבי?
"הם נראים בסדר. מצב הרוח טוב ככל שניתן, מתחילים להסתגל מחדש. נווה כבר שיחק כדורגל, יהל כבר חייכה את החיוך שמזכיר את אותו חיוך שהיה על שער המוסף לשבת שפרסמנו כילדה אחת, אבל בעצם נועדה לסמל את כל יתר החטופים שעדיין נמצאים בעזה. דרכה, ניסינו להתחבר אל הממד האנושי ולגרום לאנשים להבין שנמצאים שם אנשים ולא 'חטופים'".

כעת המאבק זה להחזיר את כולם.
"מבחינת המשפחה, טל נשאר מאחור בהיותו גבר. מבחינתנו, ב-50 יום האלה נוצרה משפחה הרבה יותר גדולה, משפחת החטופים. הרבה מבני המשפחות האלה נמצאים במטה בתל אביב. נוצרו קשרים יוצאי דופן, נוצרה אחווה בין המשפחות. כשנודע לנו שהמשפחה שלנו ברשימה, סימסתי למירב לשם-גונן שנמצאת שם מהיום הראשון ועומדת בחזית המאבק. אישה מדהימה וגיבורה. כשבישרתי לה את זה, היא הגיבה ב-50 לבבות אדומים בערך. זה היה מדהים, משום שהבת שלה עדיין שם. ברגע הזה היא הייתה לגמרי איתנו. באופן טבעי אנחנו נמשיך להיות לגמרי איתה ועם בני המשפחות שעדיין מחכים שיקיריהם יחזרו".