רבות כבר נכתב ודובר על העומס הרב, הרובץ על כתפיהן של אימהות בימינו. אנחנו מג'נגלות בין הורות, קריירה ושאר משימות ומטלות יום-יומיות, וכל זאת בעידן שבו מערכות התמיכה בהורים הן דלות ומצומצמות. אבל מסתבר, שלצד העומס הרב והנצפה לעין, מסתתר לו רובד נוסף של עומס שקוף, בלתי מוערך ובלתי מתוגמל. על מה מדובר בדיוק? מה המחירים שלו? ואיך נוכל להתמודד עם זה טוב יותר?
למרות השינויים המשמעותיים שחלו בעשורים האחרונים מבחינת חלוקת התפקידים בין בני זוג, מחקרים עדכניים מראים, כי במשפחות של זוגות הטרוסקסואליים - אימהות עדיין נושאות על כתפיהן יותר מבחינת משימות הטיפול בילדים וענייני הבית. אבל מעבר לכך, ישנו רובד נוסף של עבודה, לרוב סמויה מהעין, שמכבידה על אימהות באופן משמעותי ולא פרופורציונאלי.
העומס הבלתי נראה ((The invisible load) של האימהות
רגע לפני שאנחנו מתחילים חשוב להכיר שלושה מושגים: העומס הבלתי נראה (The invisible load), להבדיל מהמשימות הפיזיות היום-יומיות, מתייחס לכל אותם חלקים של התפקיד, אשר נעשים "מאחורי הקלעים" באופן תמידי ומתמשך. אלו כוללים היבטים מנטאליים ורגשיים. העומס המנטאלי (mental load)- מתייחס לנטייה להתבונן על הכול מלמעלה. להיות זו ש"מחזיקה בראשה" באופן תמידי את כל אותן משימות בלתי נגמרות שצריכות להתבצע, בודקת ומוודאת שהדברים מתנהלים כסדרם. לדוגמא: מעקב אחר הודעות ובקשות מהמורה או הגננת, תשומת לב למצב המצרכים במקרר ותכנון הקניות בהתאם, דאגה להשלמת ציוד לביה"ס או לרכישת בגדים בתחילת העונה, מעקב אחר הלו"ז היומי של כולם, דאגה לקביעת תורים לרופאים ועוד. העומס הרגשי ((emotional load) -מתייחס לכל מה שקשור לניהול התחום הרגשי של כל בני הבית (בעיקר הילדים). למשל: התמודדות עם פעוט בהתקף זעם, הרגעת ילדים רבים או משתוללים, דאגה מתמשכת להסתגלותם ולתפקודם של הילדים בגן ובביה"ס וכן הלאה.
מחקרים עדכניים מראים, כי גם בימינו אנו, אימהות הן עדיין ההורה שמבצע את מרבית "העבודה" הרגשית והמנטאלית בבית, גם כאשר שני בני הזוג עובדים. נכון, אבות כיום מעורבים הרבה יותר מבעבר בענייני הבית והמשפחה. ובכל זאת, האחריות לנושאים אלה עדיין מוחזקת באופן משמעותי יותר ע"י אימהות, בעוד שאבות מסתפקים בתפקיד "עוזרים" או "מעורבים".
המחירים שאנחנו משלמים (או יותר נכון משלמות)
לאור הנתונים, לא מפתיע, כי אימהות רבות בימינו מדווחות על תחושות של לחץ, תסכול ושחיקה. אבל לא רק אימהות הן אלו שמשלמות את מחיר המעמסה. כאשר האם שחוקה או מתוסכלת, הדבר עשוי להשפיע גם על היחסים ועל האווירה הכללית בבית. בנוסף, מעורבות מצומצמת יחסית של האב הינה הפסד לכל בני הבית. מחקרים רבים מעידים על התרומה המשמעותית של מעורבות האב בחיי ילדיו להתפתחותם, לתפקודם ולאושרם. יתר על כן, מחקרים מראים, כי אבות מעורבים חווים חיים מאוזנים יותר, תחושת משמעות ושביעות רצון גבוהה יותר מהחיים באופן כללי. כך שבהיעדר איזון ברמת המעורבות – כולנו יוצאים נפסדים.
אז עכשיו, עכשיו שכבר הנחנו את הבעיה על השולחן, איך אפשר בכל זאת להתמודד עם זה? האם מדובר בגזירת גורל או שיש סיכוי לשינוי? הנה 3 דרכים להתמודדות:
- להאיר את המעמסה - לפני הכול, חשוב כי אימהות תדענה לזהות, מתי הן מרגישות עמוסות או מוצפות יתר על המידה. להרשות לעצמן לעצור לרגע, להוקיר ולפרגן לעצמן על המאמץ הרב שהן משקיעות באופן מתמשך מאחורי הקלעים. להפנות לעצמן יחס ידידותי וחומל יותר, במקום שיפוטיות ואשמה. ולבסוף, לא לשכוח להקדיש לעצמן מספיק זמן לטובת טיפול ודאגה עצמית (Self-care) כי הרי ידוע זה מכבר, ש"אמא טובה היא אמא שטוב לה".
- לתאם ציפיות מחדש – במידה ואינכם מרגישים בנוח עם חלוקת התפקידים בביתכם, זה הזמן לעצור לרגע ולבדוק מחדש מה ניתן לעשות. אילו שינויים כדאי לבצע, כך שיתאימו למשפחה הייחודית שלכם. חשוב להבין, כי אין כאן מלחמה או ניגוד עניינים בין הצדדים. אחרי הכול, כאשר חלוקת התפקידים נעשית בצורה מתאימה ומאוזנת יותר, כולנו יוצאים נשכרים.
- ללמוד לשחרר – במקרים רבים, הסיבה לכך שאימהות ממשיכות לשאת על כתפיהן את מרבית הנטל, היא הקושי שלהן לשחרר הרגלים ישנים ולאפשר לבן זוגן למלא חלק מהתפקידים. בין היתר, בשל החשש שהדברים לא יתבצעו בדיוק בהתאם לציפותיהן. זה המקום לנסות לאתגר מחדש את התפיסה הזאת וללמוד לשחרר. הזכירו לעצמכן, כי גם אם הדברים לא יתרחשו בדיוק כפי שציפיתן – שום נזק ממשי לא ייגרם. מעבר לכך, דווקא השונות בסגנון בין בני הזוג יכולה לאפשר לכל אחד מהם לפעול בהתאם לנטיות ליבו, והילדים ירוויחו חשיפה למגוון רחב יותר של התנסויות.
לסיום, אין ספק כי אימהות בימינו נדרשות ליכולות מופלאות על מנת להתמודד עם אינספור התפקידים המונחים על כתפיהן. חלקם הנכבד, תפקידים סמויים מהעין, על אף חשיבותם הרבה לניהול השוטף של ענייני המשפחה. דבר זה, ללא ספק, ראוי לפירגון ולהערכה. אך מעבר לכך, הוא גם מזמין להתבוננות נוספת במחירים הטמונים בו ולדיון מחודש בנושא חלוקת הנטל. הן ברמה המשפחתית והן ברמה החברתית הרחבה יותר.
הכותבת היא עו"ס (A.M), מנחת הורים מוסמכת, מומחית לגיל הרך. בעלת הקליניקה "להורות נושמת". מנהלת קבוצת הווטסאפ "הורות נושמת לקטנטנים".