אין זה סוד כי השסעים במדינתנו הקטנה ממשיכים להעמיק ולהתרחב, אבל לפחות באחד המגזרים הדומיננטיים בארץ - המגזר החרדי - תחום העיצוב מצליח לגשר מעט ולצמצם את הפערים. אם אינכם משתייכים למגזר זה, שווה לכם לעשות ניסוי ולדמיין איך אתם רואים את עיצוב הפנים בבתים הללו. כאן ודאי יהיה פער גדול בין אלה שידמיינו עיצוב פשטני ואף עמוס ומרושל, לבין אלה שחושבים על עיצוב אלגנטי, מוקפד ועשיר בתכנים היסטוריים ותרבותיים.
נחשפים לטרנדים
מסתבר כי בשני העשורים האחרונים חלה התקדמות מפתיעה בכל הקשור לעיצוב הפנים בבתים החרדיים, וחלק נכבד מהם אפילו עולה בעיצובו על אלה מהמגזר החילוני. "הבית מקבל משמעות גדולה מאוד אצל האישה החרדית שנחשפת לעולם העיצוב והלבשת הבית, ושוקדת על עיצובו", אומרת חני דובקין, מנהלת מגזין הלייף סטייל החרדי 'סטייליש'.
דובקין מציינת את השיפור במעמד הסוציו-אקונומי של משפחות רבות מהמגזר בשנים האחרונות, כחלק מההסבר לשדרוג העיצובי בבתים החרדים. "בשנים האחרונות הנשים החרדיות יוצאות לעבוד ומספקות מקור הכנסה נוסף, מה שמאפשר להן להשקיע בשדרוג הבית ובפריטים איכותיים וייחודיים", היא אומרת. "מה גם שאין אצלם הרבה בילויים ומסיבות, דבר שמותיר את מירב המשאבים להשקעה פנימית, בעיצוב הבית".
חדווה קלינהנדלר, עיתונאית חרדית ובעלת בלוג העיצוב Rooms and Words, מסכימה ומוסיפה כי המגזר נוטה להשקיע "בטופ של הטופ", מודע למעצבים הבכירים והטובים בתעשייה ומפיץ את בשורת העיצוב סביבו.
היא מציינת כי הציבור החרדי, בין היתר הודות לשידוכים ולמשפחות שמעבר לים, רואה עולם ונחשף, בין השאר, לסגנונות עיצוב ולטרנדים שונים. בהמשך לזאת מושפע הטעם האישי ובהתאמה זוכה עיצוב הבית לנגיעות אירופאיות וקלאסיות במהותן, בשונה מהסגנון המודרני או המינימליסטי שאנו רואים היום בהמון בתים חילוניים. אחת הסיבות לכך נעוצה גם בעובדה ידועה לכל, והיא שהמשפחות החרדיות הן ברוכות ילדים, לכן לרוב אינן יכולות להסתפק במעט חפצים או לבחור לאפיין את דירותיהן בסגנון העיצוב המינימליסטי.
אז מה שונה?
בדיוק כמו במגזר החילוני, גם המגזר החרדי מתחלק למעמדות סוציו-אקונומיים, ומן הסתם רק בעלי האמצעים יכולים להרשות לעצמם לעצב את ביתם כרצונם. מה שכן, את הסממנים המאפיינים את הבית החרדי הם דואגים לשמר.
קלינהנדלר מצביעה על כמה הבדלים בין המגזר החילוני והחרדי שמשפיעים באופן מובהק על העיצוב וקשורים ברובם קשר הדוק להלכות הדת, כמו כיורים נפרדים ומקומות אחסון נפרדים לכלים החלביים, לכלים הבשריים ולכלי הפסח, ארון מרכזי מיוחד לספרי קודש ותשמישי קדושה, מיטות שניתן להפריד אותן בימי הנידה בחדר השינה, פינה לנטילת ידיים ועוד.
לנתח הגדול ביותר בתקציב זוכים חללי המגורים והמטבח. "להבדיל מחדרי הילדים שהם יותר פרקטיים במהותם, הדגש מושם על החללים הציבוריים כמו הסלון המרווח והמוקפד שבמרכזו פינת אוכל רחבת ידיים ומפוארת לארוחות שבת וחג, וכמובן המטבח הגדול שבו פינת אוכל לארוחות יומיומיות", מציינת דובקין.
כמו כן, בעוד שלאחרונה הולכת וגוברת הנטייה להדיר את הטלוויזיה מהסלון גם במגזר החילוני, הרי שבמגזר החרדי היא לא כיכבה מאז ומעולם. במקומה מופיעים ויטרינה מכובדת להצגת פריטי יודאיקה וכמובן ארון לספרי הקודש.
דובקין מוסיפה כי פינת האוכל, שבמרבית הבתים החילוניים נמצאת, כשמה, בפינת הבית – היא מרכז ההוויה בבתים החרדיים, ולכן היא נמצאת לרוב במרכז הסלון, כשסביבה הספות והכורסאות המסורתיות.
אתגרי המעצבים
טוביה פנפיל הוא מעצב פנים שעובד בעיקר במגזר החילוני, אך גם עם לקוחות מהמגזר הדתי והחרדי. "הלקוחות החרדים שפונים אלי בדרך כלל עוסקים במקצועות חופשיים, ומאוד מעודכנים בטרנדים האחרונים", הוא מציין. פנפיל מסביר כי אלה מרבים לטייל בחו"ל ונחשפים למגוון שיש לעולם החילוני להציע - ובלבד שיותאם לאורח החיים שלהם. אחד האתגרים הגדולים בעיצוב מטבח, לדוגמה, הוא שיהיו איזורים נפרדים ל"בשרי" ול"חלבי", שני כיורים שרצוי שיהיו מרוחקים זה מזה, ואפילו שני תנורים ל"הפרדת כוחות" מלאה.
הבדל מהותי נוסף בין שני המגזרים הוא בטעם האישי ובתעוזה. בעוד שאצל החילוניים לרוב מושפע הטעם מטרנדים ומאופנות ברות-חלוף, בציבור החרדי שולטת השמרנות דרך סגנון עיצוב קלאסי ואלגנטי, עם גוונים מונוכרומטיים (ובעיקר גווני הלבן והבז' לסוגיו), ריבוי של פרופילים דקורטיביים ורהיטי עץ בגוונים טבעיים. דובקין מציינת כי הציבור שלו משפחות ברוכות ילדים אינו "עשיר כדי שיוכל להרשות לעצמו לקנות בזול", ולכן הוא לרוב נמנע מלפאר את קירות ביתו בצבעים עזים או בטפטים נועזים שיכולים להימאס עד מהרה, או לרכוש פריטים שמראש נגזר עליהם להתבלות ולהיהרס עד מהרה, קל וחומר אצל משפחות שבהן מספר משתמשים גדול מהרגיל.
אורנה רוקח, אדריכלית פנים דתייה, מעצבת בתים הן עבור הקהל הדתי והחרדי והן עבור הקהל החילוני. היא מדגישה כי בשונה מהתפיסה כי מדובר במגזר סגור, בתוך הקהל הדתי והחרדי, בדיוק כמו אצל הקהל החילוני, יש הרבה מרקמים וגוונים. ישנן משפחות שונות, ביניהן משפחות עשירות מאוד שבונות בתי פאר, והעובדה שיש להם הרבה ילדים אינה משפיעה או מגבילה בשום דרך את העיצוב. משפחות שבכיסן נמצא ממון רב נפתחות לרוב יותר לעולם הרחב, מתרשמות בין השאר גם מעיצובים שונים ומקבלות תיאבון לעיצוב, אך כזה שיתאים למסגרתם, לאופיים ולסגנונם האישי.
"הבתים שאני מעצבת מאוד אלגנטיים ונעימים לעין, ומתבססים על חומרים מאוד פשוטים וטבעיים, בלי עיבודים מיוחדים או תוספות מלאכותיות", היא אומרת רוקח. "יחד עם זאת, אני מודעת לנטייה לעיצוב בתים במגזר הדתי והחרדי, לפחות בשני העשורים האחרונים, באופן שהוא יותר 'מנקר עיניים', אקסטרווגנטי ועשיר באלמנטים מבריקים ונוצצים", היא מוסיפה.
"להבדיל מהמגזר החילוני, הציבור הדתי נוטה פחות לצאת ולבלות בחוץ, אלא מתכנס בביתו ומארח המון. אולי מתוך פרשנות מוטעית או בלבול כלשהו, יש נטייה להיסחף ולרצות להציג את כל המרכולת לראווה, וגם להשתמש בחומרים ובאביזרים שהם יותר בולטים, נוצצים וצעקניים יחסית", היא אומרת.
רוקח מסבירה שהיא, כמעצבת, מנסה להראות את מה שהיא מאמינה בו, ולהוכיח, דרך עיצוב בקווים פשוטים ונקיים, שלא כל הנוצץ זהב. "דווקא ככל שיש יותר כסף לומדים להשתמש בו בחוכמה ולא בצעקנות", היא מסבירה, "לומדים לשלב פריטים בצורה אלגנטית והרמונית, שבדרכם שלהם מציגים חזות אצילית, שעולה אלפי מונים על אלה שמלכתחילה נועדו להרשים".
את אהבתה של רוקח לדת היא משלבת בחן עבור קהל לקוחותיה הדתי והחרדי, ולגאוותה הרבה היא מציינת כי גם קהל הלקוחות החילוני שלה מתחבר הרבה פעמים לעבודות שהיא מעצבת עבור המגזרים האחרים ומבקש "בדיוק את אותו הדבר". להבדיל מהתפיסה הרווחת כי עיצוב בית דתי אינו יכול להתבסס על הסגנון המודרני, רוקח מעצבת בתים שממבט ראשון אי אפשר לנחש אם הם שייכים למשפחה דתית אדוקה או למשפחה חילונית.
רוקח מתעקשת לצאת מתוך הגדרות חונקות שאומרות שסגנון מסויים בהכרח מקושקש מדי או צבעוני מדי, ומציעה תרגום אחר, מתוך פרשנות אישית ומיוחדת. "בבתים הדתיים יש מנהג להותיר ריבוע נסתר בבית שאינו צבוע, ואפילו כזה שאינו מחופה כלל וחושף בטון, או חיקוי של אבני יסוד, זכר לחורבן הבית. בביתי הפרטי נתתי פרשנות מודרנית והצבתי אותה בגאווה בסלון הבית", אומרת רוקח. "אמנות שמתפרשת על פני קיר שלם ועליה הכיתוב 'אם אשכחך ירושלים'. זו הדרך שלי להוסיף משמעות חדשה, כמו גם נפח ובולטות, עדות לאהבת הדת", היא מסבירה.
רוקח מספרת כי גם חילוניים שמבקרים בביתה מתרשמים עמוקות מהיצירה וחשה שבכך היא מצליחה לגשר על פערים, ולאחד את כולם מול אהבה ורוחניות, שאינן תלויות בדבר. העובדה שאנשים מחפשים, דווקא בעידן זה, משמעות ותשובות ממקורות אחרים ושונים ממה שהם מורגלים בהם – מחזירה להרבה בתים חילוניים את המסורת, ומשלבת אותה בתוך העיצוב הכללי.
>> אהבתם? תעשו לייק