הדיירים: זוג צרפתים, תושבי חוץ, בשנות השישים לחייהם. יש להם שתי בנות בשנות העשרים לחייהם. הבעל הוא סופר ועורך עיתון ידוע מאוד בצרפת, האישה מנהלת חברת השקעות נדל"ן בפריז. הם קנו כאן דירה כי רצו להביא ארצה אורחים ומשקיעים פוטנציאליים, לעודד אותם לבצע השקעות בישראל, מתוך דאגה למדינה וראיית הפוטנציאל הכלכלי שבה.
החזון: בעלי הדירה ראו אותה לראשונה כפלטת בטון, מהרחוב, והתאהבו במיקום ובנוף הנשקף ממנה. לא היה להם כל מושג איך הם רוצים שהדירה תראה.
כחלק ממהלך העבודה שלי, אני עורכת שאלון לאיתור צרכים ורצונות. הבנתי שהבית שלהם במרכז פריז הוא בית עמוס בחפצי אמנות ואספנות, חשוך וכבד. בשיחות המקדימות איתם הבנתי שהם מתכוונים להגיע לארץ לחופשות ושהיות קצרות. הצעתי להם שנעצב את הבית הפוך מסגנון הבית בפריז, כדי שכשהם יבואו לחופשה, הם ירגישו בחופשה גם מהאווירה הכבדה והמלכותית שיש להם בפריז.
הסגנון העיצובי שבחרתי הוא מינימליסטי ומודרני, אבל גם קלאסי, ולא משוגע ומנוכר. כמו כן, היה חשוב לי שהבית יהיה קל לתחזוקה ותפעול היות והם מגיעים לפרקי זמן קצרים.
הקו העיקרי היה לא להפריע לנוף. מי שנכנס, צריך מיד להתרשם מהנוף ומהעוצמה שלו, ולא להיתקל במכשולים בדרך. בסלון למשל, התקרה מאוד שטה, ואין גופי תאורה תלויים בכדי לא לפגוע בנוף. גם הריהוט הוא נמוך בעיקרו.
משך השיפוץ: קצת יותר משנה.
עלות השיפוץ: כשני מיליון שקלים. העלות כוללת מטבח, ריצוף שיש, מזגנים, ריהוט, וילונות, חלונות, גופי תאורה, נגרות קבועה, שטיחים מקיר לקיר בחדרי שינה ועבודות גבס.
שולחן ענקי בסלון
זו דירה חדשה לגמרי, כך שבעיקרון עשיתי בה הכל. הדיירים ביקשו חדרים גדולים במיוחד עם חדר רחצה צמוד. בשניים מחדרי הרחצה אין שירותים, לפי בקשת הדיירים, לכן הפכתי את חדר הכביסה לחדר שירותים נפרד, שאינו בתוך החדרים. את מכונות הכביסה והייבוש החבאתי בתוך ארונות במטבח. דבר זה התאפשר כי למעשה מי שמתפעל מכונות אלה, הם עובדים שמשרתים את בעלי הבית כשהם מגיעים לחופשה.
היות ונכנס אור רב מהחלונות, ובחלק גדול של השנה אין דיירים בדירה, עיצבתי וילונות רומאיים מאוד שקטים, ומאחוריהם וילונות גלילה שחוסמים את קרני השמש, אבל לא מחשיכים את הדירה.
בחלק של האקווריום (מרפסת הזכוכית) השתמשתי באותו בד של הווילונות הרומאיים, אבל בווילון רגיל שמותקן עליו מנוע חשמלי. כל הווילונות נפתחים באמצעות מתגים חשמליים.
עבודות האמנות על הקירות הובאו על ידי הדיירים, וברובם יש הומור ומשחקי לשון, האהובים מאוד על הבעל הסופר.
הסלון: כאמור, המטרה שלי הייתה לא להפריע לנוף, לצמצם את עצמי ולתת את מלוא הבמה לנשקף מהחלונות. וכן, כל מי שנכנס לדירה, רץ מיד לחלונות. העיצוב מאוד מאופק, נקי ופשוט. את החלונות שהצריכו מעקה מאחוריהן החלפתי בחלונות מסך לא נפתחים. החיסרון היחיד שלהם הוא שצריך להזמין אנשי סנפלינג כמה פעמים בשנה לצורך ניקויים.
בחרתי בריצוף שיש 60X60 סנטימטרים בגוון קפה מוקה שמשרה אווירה נינוחה וחמימה. זה דבר חיוני בחלל גדול כל כך, עם כל כך הרבה חלונות ופתחים. גם שאר האלמנטים בחלל הם בגווני המוקה והחומים-אפורים למיניהם.
הספות הוצבו באלכסון כדי להתכוונן לנוף ובעלי הבית ביקשו שלא תהיה טלוויזיה בכל החלל הציבורי, היות וכשהם באים לחופשות הם רוצים להיות ביחד, לארח, ולא לבהות בה. שולחן הסלון המרכזי הוא בגודל של 2.5X2.5 מטרים ועשוי מעץ שורש בהיר וטבעי, תוך הקפדה שלא יהיה מבריק, מנצנץ, וישמור על שפה עיצובית נקייה ושקטה. הספות הרחבות גם הן מבד טבעי ובצבע פשתן טבעי.
בתקרה לא תראו מנורות ושנדלירים. התקרה חלקה, ולוקחת את העיניים היישר לחלונות ולנוף.
גזע מעץ ברזילאי כבסיס לשולחן
המרפסת: באיזור פינת האוכל החלטתי לעצב מעין אקווריום מזכוכית, ללא מסגרות אלומיניום בכלל. מדובר בזכוכית חלקה שמתעגלת בפינה. למעשה, לקחתי חלק מקורה של הדירה, והפכתי אותו לחלל חיצוני. כך אפשרתי לדיירים ליהנות מארוחת בוקר על מרפסת הצופה אל הנוף, באיזור מקורה, ולא גרעתי כלום מהבית, כי בזכות הזכוכית השקופה המרפסת נראית כולה מתוך הבית.
על פי העיקרון שפחות זה יותר, בחרתי למרפסת ארבעה כדי בטון לבנים וגדולים, ובהם ארבעה עצי זית. הוספתי להם כדים יצוקים מרובעים גם כן, כשבכולם רק פרחים לבנים. כשמסתכלים מתוך הסלון אל המרפסת מתקבל מראה נקי וחגיגי מאוד. בתוך הבית אני מקפידה לשים סחלבים לבנים, ושושן צחור בכל מקום, לפני ביקור של בעלי הבית. קשה להפריד בין החוץ והפנים, ולכן חשוב היה לי שהפנים והחוץ ינהלו ביניהם שיחה בלתי פוסקת.
פינת האוכל: באיזור פינת האוכל יש שולחן זכוכית גדול. בסיס השולחן הוא גזע עץ אמבוייה שיובא מברזיל ועליו הותקנה זכוכית מחוסמת בעובי 10 ס"מ שקופה, כך שדרכה ניתן לראות את כל הגזע ואת ענפיו הרחבים. רק כאשר אורחים יושבים לאכול בשולחן הדיירים שמים סביבו כיסאות.
כדאי לשים לב לכך שרעיון השקיפות והיכולת לראות מבעד עובר כחוט השני בפרטים רבים בבית, כמו גם הקשר בין החוץ לפנים.
המטבח: רציתי מטבח פתוח שיהיה בנוי כאי, אך הדיירת ביקשה דווקא להצניע אותו כי היא לא מבשלת. החלטנו בסוף באמת לעשות כן, אולם התעקשתי לפתוח בין המטבח לפנית האוכל חלון גדול. החלונות החיצוניים בשני החללים הללו פונים לאותו הנוף, וכך גם נותר קשר ביניהם.
שטיחים מקיר לקיר בחדרי השינה
חדר השינה של ההורים: הדיירים ביקשו חדר שינה גדול במיוחד, וכן שטיחים מקיר לקיר. השטיחים הם שטיחי צמר טבעי, גם הם בצבע טבעי.
בחדר אין גופי תאורה בתקרה, רק ספוטים שקועים וגוף תאורה מרשים מעל המיטה. גם כאן הנוף מתפרץ מול המיטה מתוך חלון שמגובה בווילון רומי חום.
כיסוי המיטה הובא לדירה על ידי הלקוחה מפאריס וכל המצעים והמגבות בדירה הם בצבעים טבעיים ובגווני החום שאני בחרתי. כולם מסוג משובח ומפנק במיוחד.
חדר הרחצה שלהם מחופה באריחים דמויי עור בצבע מוקה והארון מחופה בשיש קיסר עבה, מאותה משפחת גוונים. אין אסלה בחלל, אך יש להם ג'קוזי מפנק, ולידו מקלחת לשימוש קל יותר. שני הכיורים מאפשרים תפקוד נוח לכל אחד מבני הזוג.
חדרי האורחים: באחד החדרים יש חלון לא גדול, והוא מקבל התייחסות באמצעות וילון לבן וארוך שנשפך על הרצפה לארוך הקיר כולו. זה משווה לחדר רכות והדר, במיוחד כשקרני השמש חודרות מבעד לוילון. בחדר זה יש כורסא מעור תנין (לא אמיתי), שעליה אפשר לשבת ולהתרווח. לכל אחד מחדרי השינה יש חדר רחצה מפנק, מצויד בארונות יפים ובפתרונות אחסון רבים.
שירותי האורחים: מחופים במוזאיקה פסיפס מאבן טבעית ומצויידים בכיורי אבן שנבנו בעבודת יד. המראה הוא חמים ואותנטי ובעלת הבית ביקשה לא להתקין אסלות תלויות.
חדר עבודה מלא בהשראה
חדר העבודה: הדיירים ביקשו חדר עבודה עם השראה לבעל כי הוא סופר, ורצו לחתוך את הסלון בחלק המעוגל הרחוק ולבנות אותו שם. מבחינתי זה היה "הרג ובל יעבור". בנועם שכנעתי אותם לפשרה, סגרנו מרפסת פתוחה שמגיעים אליה גם מחדר השינה הראשי וגם מהסלון, והפכנו אותו לחדר העבודה וחדר טלוויזיה. בחלל זה, החלפתי את המעקה הפתוח לחלונות מסך סגורים, שלא ניתנים לפתיחה. רק חלון אחד בצד, שקרוב לשולחן העבודה, ניתן לפתיחה. השארנו את קירות האבן, שהיו למעשה הקירות החיצוניים של המרפסת.
הנוף הנשקף מהחלונות הוא נוף של חורשה ממש מתחת לבית, ומרחוק - נוף של ירושלים החדשה.
הבעל ביקש שולחן גדול מאוד וקיבל שולחן מזכוכית עם רגלי ניקל מעוצבות, שבמהותו הוא שולחן אוכל. זווית העמדת השולחן (באלכסון) מאפשרת לו לצפות בנוף החורש הפרוש לפניו, נקי מכל הפרעה, ולקבל השראה. בחדר הזה מוצבת הטלוויזיה וכיסא נוח. מנורות הרגל מעניקות לחלל אווירה מאוד רגועה וחמימה.
דבר המעצבת: הקשר עם הדיירים היה מדהים. לאחר שסיימתי את עיצוב הדירה, הם ביקשו ממני להמשיך ולנהל עבורם את הנכס, שהרי הוא מאוכלס רק מספר שבועות בשנה. מאז, וכבר עברו 5 שנים, אני מקבלת אותם בכל ביקור. אני מנהלת את הנכס, דואגת שינוקה, שישולמו התשלומים, מחליפה אלמנטים בעיצוב ומשפצת שוב כשצריך לפי ראות עיניי, אני ממלאת את הבית בפרחים לבנים שהדיירת אוהבת, ולמעשה הפכנו לחברים של ממש. האופציה שיש לי לשנות דברים, לחדש, להפתיע אותם בכל ביקור במשהו אחר זה ממש כיף.
פריט אהוב: השולחן בסלון. הוא צנוע, אבל עם המון נוכחות בשל גודלו.
טיפ: פחות זה יותר. אם אתם רוצים להדביק טפט בקירות החדר, למשל, עדיף לפעמים להדביק על קיר אחד בלבד. העדינות הזאת הרבה יותר שיקית.
דבר נוסף, אני ממליצה להכניס לחלל פריט שיהיה "פוקל פוינט" – אלמנט שיגרום לכם לשים לב אליו מיד, וממנו להתייחס לשאר החלל. בדירה הזאת לדוגמה, הכדור המעוצב שהכנסתי סמוך למרפסת משמש למטרה זו.
פרגון לאנשי מקצוע: חברת "אחי אמיר" - חברה קבלנית לביצוע עבודות פנים, שעשו עבודה נהדרת, טלפון: 052-3340427; עזרא מ"לקבסו וילונות" 02-6733558.
המעצבת: תמר אלה גרינברג | עיצוב ואדריכלות פנים לדירות יוקרה ופרויקטים מיוחדים, טלפון: 050-8296006.
>> אהבתם? תעשו לייק ושתפו את החברים בפייסבוק
מעצבים ודיירים, יש לכם בית להשוויץ בו? יש תמונות לפני השיפוץ ולאחריו? כתבו לנו