ההמלצה: דיבור אחד על אחד
המחקר, שיתוף פעולה ארוך טווח של אוניברסיטת וושינגטון ואוניברסיטת קונטיקט, גילה שבניגוד למה שנהוג לחשוב, אין זו כמות המלל שהילד שומע בתקופת חייו הראשונה שמשפרת את יכולותיו המילוליות אלא הצורה שבה מדברים אליו. תינוקות שדיברו אליהם הרבה בדיבור תינוקי, שכולל דיבור איטי בהברות מוגזמות ופיץ' גבוה, ידעו לומר יותר מילים בגיל שנתיים. על מנת לברר את הנושא הזה לעומק, ניתח צוות החוקרים אלפי הקלטות קצרות, כל אחת בת שלושים שניות, שנלקחו מהתינוקות והוריהם, ומהאינטראקציה ביניהם בגיל שנה. בתוך הקלטות ניתחו החוקרים את כמות הדיבור הרגיל של ההורה מול הדיבור התינוקי והמוגזם, האם הדיבור התקיים בקבוצה או אחד על אחד.
26 ילדים בני שנה השתתפו במחקר, במסגרתו עטו על גופם וסט שמכיל ציוד הקלטה, בו נאספו סאונדים במשך שמונה שעות ביום, ארבעה ימים. החוקרים השתמשו בתוכנה לניתוח סאונד על מנת לבחון את תוכן 4,075 הקבצים בני ה-30 שניות שברשותם, וניתחו מי הדמות המדברת בכל אחד מהמקטעים, כמה אנשים היו בחדר, כמה מהזמן השתמשו בקול רגיל, כמה בקול תינוקי, וכמה דיבר התינוק ובאילו הברות השתמש. כשהיו התינוקות בני שנתיים מילאו כל הוריהם שאלונים ובהם רשמו את כל המילים שילדיהם יודעים לומר. כאמור, התינוקות שנחשפו ליותר בייבי-טוק הכירו הרבה יותר מילים. 433 מילים בממוצע אצל המשפחות שהשתמשו בהרבה בייבי-טוק, מול 169 בממוצע בבתים בהם דיברו כך מעט.
"מרבית ההורים מדברים עם התינוק כך באופן טבעי", אומרת החוקרת ד"ר נאירן רמרז-אספרזה, פסיכולוגית מאוניברסיטת קונטיקט. "הם אפילו אינם מבינים שהם תורמים משמעותית לילדיהם. חלק מהמשפחות הן יותר רציניות ושקטות מטבען, ולכן כדאי שידעו שמומלץ לעשות מאמץ ולדבר יותר באופן זה. יש משמעות לדרך בה מדברים עם תינוקות, והכי טוב זה באחד על אחד, הורה וילדו".
"עדיף להשתמש בדיבור הטבעי"
ליכטר פחות מסכימה עם הצורך בדיבור התינוקי. "אני דווקא מאמינה שצריך לדבר עם הילד בגובה העיניים", היא אומרת. "כל ילד יעבור את שלב הדולפין - בחינת הדציבלים האישית שלו. הילד יראה אותנו מדברים חזק וחלש, בכעס, בשמחה ובכל צורה, ויחקה אותנו, לטובה ולרעה. אני דווקא בעד פנייה אליו בדיבור רך ועדין. התינוק מכיר את הקול של אמא היטב, עוד מהרחם, דווקא יותר נוסך ביטחון בעיניי להמשיך עם אותו הקול, ולא לשנות אותו פתאום ברגע שהוא יוצא אל העולם".