לבחור מטפלת זה לא פיקניק, אבל גם מרגע שכבר בחרנו אחת, אנחנו לא מפסיקים לבחון אותה; מצלמה נסתרת או גלויה, שכנה או אמא שמפתיעה באמצע היום, שיחות טלפון בלי סוף - ככה רק כדי לשמוע אם יש בכי ברקע, ועוד ועוד. כשמתגלה מקרה התעללות חלילה ברור מה צריך לעשות, אבל איך נוהגים כשיש ספק באשר לתפקודה של המטפלת? מתי מפטרים ומתי די בשיחת הבהרה?
קיבצנו כמה סיטואציות אפשריות, וביקשנו ממומחים שיעזרו לנו להחליט באשר לחומרתן; מאיה שפילמן, יועצת התפתחותית ומומחית לגיל הרך מסבירה: "רק הדדיות ביחסים בין ההורים למטפלת תוביל למחויבות אמיתית מצידה ולרצון להיטיב עם הילד. לכן חשוב מאוד לפתח את הקשר הזה - להתעניין בשלומה על בסיס קבוע, ליזום שיחה קבועה ושבועית שבה מדברים על כל מה שעלה במשך השבוע, לא לשכוח מתנות וכו'. עם זאת, צריך גם לשמור על גבולות, ולהשאיר את מערכת היחסים בגבולות המקובלים ללא טשטוש שעלול לבלבל את המטפלת".
איריס בר- סבר וליאת שטרלינג מחברת השמת המטפלות "מטפלא" דוגלות בשיטת ה"אם יש ספק - אין ספק".
בר-סבר: "אנחנו בהחלט ממליצות על שימוש במצלמה, בידיעת המטפלת. יחד עם זאת המצלמה היא רק אמצעי נוסף לאשרור תפקודה. תהליך הסינון והבחירה שלה הוא הקריטי והחשוב".
בכי מוגזם, חיטוטים בארונות
הסיטואציה: מרגע שהמטפלת מגיעה, הילד לא מפסיק ליילל ולבכות.
שפילמן: "זה בהחלט לא סימן טוב אבל צריך לקחת בחשבון כמה זמן הילד נמצא עם המטפלת. כמו כן חשוב לבדוק האם ההתנהגות של הילד שונה מהתנהגותו הרגילה במחיצת ההורים. יש ילדים שנוטים יותר לבכי או בעלי טמפרמנט מסוים.
אני ממליצה לבלות קצת זמן עם המטפלת והילד ביחד ולראות אם משהו ספציפי בהתנהגות שלה גורם לחוסר השקט שלו. אם יש שוני מוחלט בין המזג של המטפלת לילד, בהחלט ייתכן שלא מדובר בשידוך מוצלח וכדאי להחליף אותה".
בר- סבר: "תלוי מאוד באיזה שלב מופיע הבכי. יכול להיות שהוא קשור לשלב של פיתוח חרדת זרים (בסביבות גיל שבעה חודשים) ואז זה יכול לחלוף. אם לא מדובר בסיטואציה חד פעמית בהחלט רצוי להחליף את המטפלת".
הסיטואציה: המטפלת מניחה את הילד בלול למשך זמן רב מדי, ופונה לעיסוקים אחרים.
שפילמן: "ככל שהמטפלת מרגישה מחוייבות לילד ולמשפחה, תהיה לה פחות נטיה לעשות את זה. למרות שלא מדובר בשהות בלול במשך שעות, שמהווה הזנחה של ממש, יש כאן בעיה מבחינת ההתפתחות של הילד. צריך לקבוע איתה מראש לוח זמנים מסודר ולהבהיר לה מה הן הציפיות שלנו ממנה. יחד עם זאת, צריך לבחון את רמת המחויבות הכללית שלה".
בר- סבר: "לול אמור להיות מקום שבו שמים את הילד כשחייבים לעשות משהו ולא רוצים לסכן אותו, אבל מטפלת לא אמורה להיות עסוקה בדברים אחרים.
"חשוב מאוד לתת למטפלת משימות ברות ביצוע בזמן שהילד ישן, כדי שבשאר הזמן היא תוכל להיות עם הילד נטו. במצב כזה, אין לה סיבה להניח את הילד בלול".
שפילמן: "לכל הורה יש את הגבולות שלו. יש הורים שהתנהגות חופשית כזו לא תפריע להם ויש כאלה שכן. יש יתרון בכך שהמטפלת מרגישה בבית מכיוון שזה עשוי לשקף את הביטחון שלה בטריטוריה, ביטחון שיועבר גם לילד.
"ניתן להגדיר מראש את הגבולות, איזה איזור הוא מחוץ לתחום וכו'. אני הייתי מציעה לדבר איתה על זה באופן גלוי ולראות איך היא נוהגת בהמשך".
בר- סבר: "בעיניי התנהגות כזו עלולה להעיד על בעיה של חוסר גבולות. הצבת גבולות היא קריטית לטיפול בילד. אם אין למטפלת גבולות, היא גם לא תדע כיצד להציב גבולות לילד.
"אם זאת מטפלת מאוד אהובה חשוב לדבר איתה על זה ולפתור את המצב הנקודתי אבל אם מדובר בהתנהגות שמאפיינת אותה, אז לא ממש נצליח לשנות אותה בגילה הבוגר, ואז השאלה היא עד כמה זה מפריע להורים".
שקרים ושיחות מלוכלכות
הסיטואציה: המטפלת משקרת בנוגע לפעילות שלה עם הילד. למשל, אומרת ששיחקה איתו במשך שעתיים כשבעצם צפתה בטלוויזיה.
שפילמן: "כל מה שקשור להתנהגות בלתי אמינה הוא חמור מאוד בעיניי. כשהמטפלת מוסרת דיווח לא נכון על דבר אחד, אי אפשר לדעת מה לגבי דברים אחרים. אני ממליצה כבר בשלב ההיכרות להדגיש את חשיבותה הקריטית של האמינות. להגיד לה: 'את יכולה להגיד לנו הכל, אבל רק את האמת. אם ביקשנו ממך לעשות משהו ולא הספקת אז לא נורא - רק תהיי כנה'.
"אם מדובר בשקר נקודתי שנבע מסיבה ספציפית ומובנת, אפשר לתת לה צ'אנס נוסף, אבל אם הבעיה היא עצלנות, למשל, זה בהחלט אומר דרשני".
בר-סבר: "כל מה שקשור לאמינות הוא בעיניי קו אדום. אין להעסיק מטפלת שמשקרת או מוסרת דיווח לא אמין".
הסיטואציה: המטפלת מטנפת עלינו בשיחות טלפון עם חברות ומשתפת אותן בדברים אינטימיים שקורים בבית.
שפילמן: "אכן מדובר בסיטואציה מאוד לא נעימה. צריך לבחון אם מדובר במטפלת רכלנית מטבעה או שהרכילות נובעת מהתפרצות בעקבות אירוע חריג. גם כאן, המשך העסקתה תלוי בבחינת המכלול האישיותי של המטפלת והאם היא מצליחה, באופן כללי, לשמור על הקוד ההתנהגותי שהצגנו לה בתיאום הציפיות הראשוני".
בר- סבר: "הדבר עלול להיות עילה לפיטורים כי יש כאן משבר אמון. חלק חשוב בתהליך הכשרת המטפלות שלנו הוא הדגשה של יחסי משפחה-מטפלת תקינים, ושמירה על אתיקה מקצועית לרבות שמירה על דיסקרטיות.
"אני ממליצה לנהל עם המטפלת שיחה קבועה, לשאול אותה אם היא מרוצה, מה מפריע לה וכו'. לעיתים מדובר במצוקה ובעדות לכך שקשה לה מדי, או שהדרישות שהוצבו לה מסובכות מדי ואז כן יש מקום לתיאום ציפיות מחודש".
שפילמן: "נגיעה בילד באופן שלא מתאים ונעים לו, מחייבת טיפול. אם מדובר בילד שסובל מרגישות יתר תחושתית אפשר להדריך את המטפלת כיצד לשפר את המגע שלה. אם מדובר במטפלת מוצלחת בעלת רצון להיטיב עם הילד, היא תשנה מיד את התנהגותה.
"מגע הוא דבר שאין להתפשר עליו. תינוקות ופעוטות זקוקים למגע נעים כחלק מהבעת חום ואהבה".
בר- סבר: "המגע הוא מהותי מאוד. לא לכל אחת שרוצה להיות מטפלת יש את הנתונים המתאימים, גם אם יש לה רצון טוב. לדעתי, לא תעזור כאן הדרכה. מגע הוא משהו בילט-אין וכשהמטפלת נוגעת בילד בחוסר עדינות לא ניתן להעלים מכך עין".
ומה אם היא צועקת?
הסיטואציה: המטפלת מרימה את הקול על הילד.
שפילמן: "זה בהחלט מצב חמור. השאלה היא אם מדובר במשהו חריג או באירוע יומיומי. אם מדובר בהתנהגות הרגילה שלה, זה משבר אמון שלא ניתן לשיקום. אם מדובר במשהו חד פעמי ואנחנו מרוצים ממכלול ההתנהגות, ניתן לדבר איתה על זה, לראות מה הוביל אותה להרים את הקול ולעקוב האם היא משנה את דרכיה".
בר- סבר: "אסור בשום אופן להרים קול על התינוק, ואין לקבל זאת. אם הילד או הפעוט עומד לסכן את עצמו אפשר לגשת אליו, להגיד באופן ברור מה מסוכן במעשיו או לקחת פיזית את החפץ שמסכן אותו".
הסיטואציה: המטפלת לא משקיעה מספיק בפן ההתפתחותי של הילד - לא שרה לו, לא מקריאה סיפורים וכו'.
שפילמן: "חשוב להבהיר למטפלת מה מצופה ממנה ושוב, לבחון את תפקודה ברמה הכללית. לפעמים, כמו בכל מערכת יחסים, הציפיות זקוקות לשיוף ורענון. לכן, מומלץ לקיים עם המטפלת שיחה על בסיס קבוע שבה ניתנים כל הדגשים, לראות כיצד היא מיישמת אותם בהמשך, ואז להחליט".
בר- סבר: "לא מדובר בעילה לפיטורים אבל כן חשוב מאוד להדגיש בפניה מה אנחנו רוצים שתעשה עם הילד ואז לראות אם היא אכן עושה זאת".
שפילמן מוסיפה כי ההתייחסות לכל הסיטואציות המועלות כאן צריכה להתבצע על פי שלושה קריטריונים:
1. בטיחות: האם משהו בתפקודה של המטפלת עלול לסכן את בטחונו של הילד.
2. בריאות: עד כמה היא מקפידה על הרגלי בריאות שחשובים לנו (תזונה, הגיינה וכו').
3. התפתחות: האם המטפלת תורמת ומסייעת להתפתחותו של הילד.
שפילמן: "תמיד חשוב לזכור שכמו שאין אמא מושלמת, אין מטפלת מושלמת אלא מטפלת טובה דיה. לכן, כל הורה צריך לעשות את השיקולים שלו - מה חשוב לו יותר ומה פחות, והכי חשוב: לבחון את תפקודה של המטפלת ברמת המאקרו, ולא לחפש שלמות מוחלטת שלא קיימת".
הכתבה הוכנה בסיוע דניאל מור, מנהל אתר נני'ס.
>> הילדים רבים ביניהם? תחשבו טוב אם להתערב
>>"הבנות שלי ברוגז כבר חמש שנים" - מונולוג של אמא
כל העדכונים הכי חמים מהארץ ומהעולם ישירות לנייד
שלחו את המילה מבזק למספר 5000 ותתחילו להתעדכן