בחירת שם לתינוק החדש היא עניין מרגש ומלחיץ. מדובר בבחירה אחת קטנה שתצטרכו להצדיק ולעמוד מאחוריה כל החיים, וסביר להניח שהביקורת מבני המשפחה או החברים תגיע מתישהו, כשתצטרכו לשמוע משפטים כמו: "אורי? למה שם כל כך רגיל? מסכן, יהיו לו עוד עשרה כאלה בכיתה" או "ענן? מה זה השם ההזוי הזה? מאיפה הקרצתם אותו?". אז איך בכל זאת בוחרים שם? התייעצנו עם בנות פורום "הורים לתינוקות" ו"הורים לפעוטות" בתפוז, שעשו לאחרונה את הבחירה, וביקשנו שיספרו כיצד הגיעו לשם הנבחר.
החליטו בבית החולים: "קיבלתי מתנה בשם מתן"
"בכל תקופת ההריון של הבכור חשבנו על שמות, אבל עדיין לא הגענו לבחירה. כשהילד נולד והמיילדת הניחה אותו עלי, תוך כדי בכי של התרגשות, אמרתי תודה לאלוקים על המתנה שניתנה לי, מתנה קטנה ומדהימה. כך נולד שמו: מתן. כשסיפרתי לבעלי על ההחלטה הוא התרגש, כי מתן הוא אכן מתנה". (ליאתה17)
"בבית החולים גלשתי לפורום של תפוז כדי להעביר את הזמן, כי חיכינו שחדר הניתוח יתפנה. לפני זה חשבנו על הרבה שמות, ונשארנו עם אלכסה. בעלי אהב את השם אבל אני לא הייתי שלמה איתו. פתאום נפלו עיני על שמה של אחת מגולשות הפורום ואני התחברתי מיד לשם הזה. דיברתי עם בעלי ועם בני משפחה והייתה הסכמה כוללת שזה שם נהדר. כשהילדה יולדה על ידי הרופא הנהדר שטיפל בנו, שאלו את בעלי מה שמה והוא הסתכל לי בעיניים ואמר: אוריאן". (טינה אוריאן)
"היו לי שני שמות נבחרים: ניר ונווה. עוד בחדר הלידה, כשהתינוק רק יצא והיה עדיין בידיים של המיילדת, אמרתי לה: 'תכירי, זה נווה'. כשהועברתי למחלקה והלכתי לראשונה לתינוקייה והסתכלתי עליו, היה ברור לי כל כך שהוא לא נווה. לא היה לי שם אחר עבורו כי הוא לא נראה כמו ניר. התלבטתי יומיים ולא מצאתי אף שם שהתאים לילד שלי. אני אם חד הורית, וההחלטה הייתה שלי בלבד. ביום השחרור מבית החולים ישבתי עם אחותי ועשינו סיעור מוחות. פתאום הטלפון צלצל ועל הקו היה חבר קרוב מאוד שלי בשם עמית. הסתכלתי על אחותי והיא עליי ושתינו צחקנו. מצאתי שם לילד. הוא כל כך עמית והשם מתלבש עליו בול". (ללא שם)
"לא רציתי שם קצר ולא שם נפוץ. היו שמות שרציתי, אבל הם כבר היו תפוסים במשפחה או בחבר'ה, והלב נטה כל הזמן לשם ירין. רציתי שם שיישא בתוכו את מה שאני מאחלת לילד – אושר ושמחה. בעלי לא שיתף פעולה עם אובססיית השמות, ורק כמה ימים לפני שירין נולד הוא הסכים לדון איתי בנושא והעלה שני שמות נוספים. בערב שאחרי הלידה, כשישבנו בתינוקייה וניסיתי להניק, שאלתי את בעלי איך נקרא לו, והוא חייך אלי ואמר 'ירין'. אני אוהבת לקרוא לתינוק בשמו, ולגלגל אותו על הלשון. הוא ילד שמח שמחייך וצוחק הרבה ואני מטורפת עליו". (אלה של משה)
אות משמיים: "רוני הוא שם עם קארמה טובה"
"קראתי לבני ליאב כי אבי לא תפקד כאב ורציתי להדגיש את נוכחות ומשמעות האב בחייו של בני. היה לי ברור שאקרא לו כך עוד לפני שנכנסתי להריון, ואם זה לא מספיק, כשהייתי בהריון היינו בעלי ואני בחנות ספרים ופתחנו ספר שמות, סתם כדי לשקול בכל זאת עוד כמה שמות. בעלי דפדף בספר, פתח עמוד מקרי והשם הראשון שהופיע היה "ליאב". זה היה אות בשבילי שזה צריך להיות שמו". (יסמינים)
"עד לא מזמן ממש לא הייתי מרוצה מהשם שבחרתי לילדה, והיה לי קשה לקרוא לה בשמה. ואז מישהי סיפרה לי שיש אמונה קבלית שאחרי הלידה האמא זוכה למעין הארה לגבי שם הילד, ובעצם לא היא זו שבוחרת בשם אלא אלוהים הוא זה שבוחר. זה הרגיע אותי וגרם לי לחשוב על זה: אם אחרי הלידה, שזו חוויה מדהימה עם עוצמה מדהימה, זה מה שמצאתי לנכון, אולי זה מה שנכון". (איירנטרס למכירה)
"בהריון בחרנו בעלי ואני לא לדעת את מין העובר וביקשנו מהרופאים שרק יבדקו שהכל בסדר. אבל אני ידעתי שיש לי בת וידעתי שקוראים לה רוני. מאז ומתמיד אהבתי את השם הזה – הוא מצלצל יפה ומתאים לילדים שמחים. זה שם עם קארמה טובה. מאז שאני אמא יש המון דברים שלא ברור לי מאיפה יש לי הידע והביטחון לגביהם, אבל אני שמחה שזה כך". (בוזיאטה)
"אני זוכרת שכשהבנתי שאני בהריון, פשוט ידעתי שזו בת ושקוראים לה בת-אל. כשהייתי בחודש השביעי, חברה הביאה לי ספר שמות. החלטתי לדפדף בו מתוך סקרנות, ואז נתקלתי בשם ספיר, ומשום מה החלטתי באותו הרגע לקרוא לה ספיר.
כשבתי נולדה סוף סוף, והורי באו אליי לבית החולים ושאלו לשמה, אמרתי ספיר, ואז אבא שלי אמר שמגיע לה גם שם שני. אוטומטית אמרתי בת-אל, וכך היא נרשמה בתעודת הלידה: ספיר בת-אל. במשך שנה וחצי כולנו קראנו לה ספיר, ורק אבי קרא לה בת-אל. הוא לא היה מוכן לוותר בשום אופן, ובשלב מסוים החלטתי שהכי בריא שכולנו נשתמש באותו השם בשבילה, ו"נכנענו" לאבי. בסופו של דבר, יצא שהשם בת-אל זה הגורל שלה. אפילו כשניסיתי לשנות אותו, השם שלה בחר אותה". (נוגעש)
"אני אף פעם לא מחליטה על שם עד שאני רואה את הילד. ילדתי ביום שלישי בבוקר, ובפרקי תהילים של יום שלישי רשום השם ינון. החלטנו שזה לא מקרה וכנראה שזה אמור להיות שמו". (רינת בב)
"גיל 46, ללא ילדים קודמים, הריון לא מתוכנן שעבר ללא בעיות, לידה קלה, תינוקת בריאה ושלמה. ברור שזה נס! קראנו לה נסלי. נס שלי". (קרמליטה)
קשר משפחתי: "לא על שם אמי המנוחה"
"הנחו אותנו כמה עקרונות: את השם חייבים לאהוב גם אני וגם בעלי, הוא צריך להיות מורכב משלוש אותיות לפחות (אנחנו לא אוהבים שמות קצרים ובנוסף, על פי הקבלה, עדיף שם ארוך), שלא יהיה נדוש מדי, ולא על שם מישהו שנפטר. במשפחה קצת ציפו שהשם שיינתן יהיה על שם אמי ז"ל, אבל הבהרתי שהילד הוא לא מצבה ושאני רוצה משהו חדש ורענן. הכנו רשימה של שמות פוטנציאליים וצמצמנו אותה עד שנותרנו עם שני שמות לבנים: שלו ונבו. בזמן הלידה פתאום הרגשתי שאני אוהבת יותר את השם שלו והכרזתי עליו, וכך נולד לנו שלו הידוע בשמו – שלוי!". (עיניים אוהבות)
"מגיל 16 ידעתי שאם תהיה לי בת היא תקרא אביגיל – יש בו את שם נעוריה של אימי, יש בו חלק משמה של דודתי שנפטרה בגיל צעיר, ואני אוהבת את הקיצור אבי, אבל אחרי שילדתי הסתכלתי עליה ופשוט ידעתי שהיא לא אביגיל, וכמה שניסיתי זה פשוט לא היה זה. אחרי יומיים של חיפוש שם, נשארנו עם השמות זואי ואלונה, ששניהם מאוד התאימו לה, והחלטתי להעניק לה את שניהם. מאוחר יותר התברר לי שיש להם את אותה המשמעות, וזה בכלל גרם לי להבין שעשיתי את הבחירה הנכונה". (אנטיבס300)
"בננו הראשון השתחרר מבית החולים בלי שם. הענקנו לו את שם הדוד שנספה בשואה, רק בהיפוך אותיות ובהיפוך מזל, כך קיווינו. ייתכן שמשהו מהלחץ והכובד הרגשי עבר אליו, ובגיל 9 הוא שינה את שמו, בהסכמתנו ובתמיכתנו. עם הילד השני כבר ידענו טוב יותר, ובאמת לקחנו את הזמן. במשך חודש היא נקראה 'התינוקת', עד שמצאנו לה שם מתאים". (מיריה)
דריה: "כי מי קורא לבת שלו דורה?!"
"בעלי ואני גיקים לא קטנים, וכשהייתי בהריון דיברנו על הסדרה הנושנה "דריה" ששודרה פעם ב-MTV. הכל שם התאים. השם היה גם בינלאומי וגם בעל משמעות עברית, גם מתאים למשפחה הדתית שלי וגם למשפחה שלו, שעלתה מלטביה. סיבה נוספת, אבל זניחה – השמות של כולנו מתחילים באות ד'. לבן שלנו נקרא דוקטור, שלפחות יהיה דוקטור במשפחה". (DEBZZ5)
"חיפשנו שם שיהיה גם ישראלי וגם איטלקי, שהקטנה תוכל לחיות איתו בשלום בשתי המדינות. עשינו רשימה ומתוכה ניפינו את השמות שאנחנו לא אוהבים ונשארנו עם בערך חמישה שמות. אחד מהם היה דריה. דרך אגב, באיטליה, ברגע שיודעים את מין התינוק, בוחרים לו שם ומודיעים לכולם (איזה קטע זה לשמוע: "ג'ובני בעט בי!" או: "אני מודאגת, לא הרגשתי את מריה-אנה זזה כל הלילה!"). אני נראיתי להם ממש, אבל ממש מוזרה כשאמרתי שרק כשהיא תיוולד – יהיה לה שם". (טוי טוי)
"גם לי יש דריה משלי, ואצלנו משמעות השם היא דר-יה: דר = שוכן, גר ויה = השם, כלומר שהשם שוכן בשם שלה ושומר עליה תמיד. בנוסף היא קרויה על שם סבתי האהובה ז"ל ששמה היה דורה, ובינינו, מי יקרא לילדה שלו היום דורה?! בהמשך גיליתי שבפרסית דריה זה ים, וברוסית מתנה יקרה". (דצמבר2007)