ההודעה על הירצחה בשבי וחילוץ גופתה מעזה אמש (שבת) של כרמל גת, יחד עם גופותיהם של חמישה חטופים נוספים, הובילו לתגובות סוערות של בני משפחתה ושל הקיבוץ בארי, שבו גדלה וממנו נחטפה.
"סליחה, כרמלי", כתב בן דודה גיל דיקמן. "סליחה שלא עצרנו כשעוד היה אפשר. סליחה שנתנו להם להרוג אותך. הלוואי שראית ושמעת אותנו. הלוואי שלמרות שראית בעיניים את הרצח הנורא של אמא כנרת, גילית שאבא אשל ואחייך אלון ואור, הגיסה שלך ירדן והאחיינית שלך גפן, שרדו".
"הלוואי שראית איך החברות שלך נאבקו כדי שתחזרי בחיים. הלוואי שלא שמעת את ראש הממשלה אומר שציר פילדלפי חשוב יותר מהחיים שלך ושל שאר החטופים. אני יכול רק לדמיין בכמה זעם זה מילא אותך. הלוואי שלזכרך, לזכר לוחמת הצדק שהיית, לזכר החיים שעוד היית צריכה לחיות ונגזלו ממך בידי מי שחטף אותך ובידי ממשלה שהחליטה שאפשר לוותר עלייך".
כרמל גת הגיעה לקיבוץ בארי שבו גדלה מעיר מגוריה תל אביב כדי לחגוג עם משפחתה את שמחת תורה. היא נחטפה בבוקר ה-7 באוקטובר, בעוד אמה, כנרת בת ה-68, נרצחה ואביה אשל ניצל. במקביל ניסו מחבלים לחטוף את אחיה אלון עם אשתו ירדן ובתם גפן. אלון הצליח להימלט כשבתו בידיו. ירדן נחטפה ושוחררה לאחר 54 יום בשבי במסגרת הפעימה השישית של עסקת החטופים.
כרמל הייתה סטודנטית לתואר שני בריפוי בעיסוק, והייתה אמורה להתחיל את השנה השנייה של התואר באוניברסיטה העברית. "כל כך חיכינו שתשובי, כרמל. המחשבות שלנו היו איתך מדי יום ולא הפסקנו לקוות לרגע. קיימנו עצרות, שמרנו לך מקומות בכיתות, פיזרנו את תמונותייך ברחבי הקמפוסים, ולא הפסקנו להזכיר אותך בכל הזדמנות", באגודת הסטודנטים והסטודנטיות באוניברסיטה העברית שבה למדה.
פחות משבוע לפני השבת השחורה חזרה כרמל מטיול של חודשיים בהודו, שהייתה לה בית שני. חטופים וחטופות שהוחזקו איתה בשבי מספרים שהיא נהגה ליזום תרגילי יוגה ומדיטציה ובזכותה הצליחו לשמור על צל של שפיות, לקחה חסות על החטופים ששהו איתה וניהלה איתם מחברת שבה ספרה את הימים בשבי. את יום הולדתה ה-40 ציינה בשבי בחודש מאי.
מקיבוץ בארי נמסר היום לאחר היוודע דבר מותה: "הקיבוץ אבל ושבור לב עם היוודע דבר הירצחה של כרמל גת בשבי חמאס. ליבנו השבור עם משפחת גת. כרמל גת, יחד עם חמשת החטופים שגופותיהם הוחזרו לישראל, היו יכולים והיו צריכים לחזור הביתה בחיים".
"לולא הקריבו הממשלה והעומד בראשה את החטופים, לולא היו מתעלמים מזעקות השבר של מדינה שלמה, כלל החטופים היו יכולים להיות היום בבית, מחובקים ע״י משפחותיהם, לא נטמנים באדמה בעוד לוויה, לאחר שהופקרו לגורלם במשך כמעט שנה של סבל. כל יום שעובר הורג את החברים שלנו, את המשפחות שלנו. חייבים לעשות הכל כדי שכל החטופים יחזרו בהקדם, בעסקה. אין דבר חשוב יותר מזה, חייב להיות גבול להפקרה".
מהמועצה האזורית אשכול נמסר: "כרמל נחטפה בחיים ונרצחה בשבי. אפשר היה להציל אותה! בלב מרוסק אנו זועקים ודורשים - עסקה עכשיו! החזירו הביתה את מי שעוד ניתן להציל, החזירו את החיים לשיקום ואת החללים לקבורה באדמתנו."
קרן מונדר, שנחטפה מקיבוץ ניר עוז ושוחררה בעסקת החטופים לאחר 49 יום ואביה אברהם מונדר נרצח בשבי חמאס, כתבה: "איזה לילה מסוייט ואיזה בוקר נורא!! שוב הודעה שמטלטלת אותי, מזדהה עם כאבם של המשפחות. אחרי חודשים של דאגה, פחד געגועים, ציפייה, חיים בין תקווה לחוסר אונים. אחרי כל העשייה שלהם למענם למען חזרתם, הכל מתפוצץ בפנים.
"אין נחמה, רעד ורטט פנימי. זעקה שמתכנסת פנימה דממה עטופה בקדרות, כמה עמוקה היא התהום אליה נפלנו והנפש בוערת, בתוכי אש ותימרות עשן על אוזלת היד. אני לא מצליחה להבין איפה הממשלה?! היכן נמצא המצפן המוסרי של שריה?! מה קורה לערכים וידרי העדיפויות של הממשלה שלנו?! עד מתי ישחקו בחייהם של אזרחים תמימים כאילו היו משחק קלפים?"