אם זה לא שיעור באזרחות, אז מה כן: כבר מספר ימים ארנון בן דור, 17 שנה מורה לאזרחות ומחנך כיתה י' בבית ספר תיכון חדרה בית אליעזר, שובת למען החזרת החטופים מול פתח בית הספר. כך לבדו עם שלט ביד, כבר כמה ימים הוא לא מלמד ומוותר על שכרו למען מטרה נעלה - להחזיר את כולם הביתה.
מה גרם לך לעשות מעשה? מה היה הטריגר?
"לפני זה הייתי מגיע מדי פעם לצומת כרכור למען החטופים. יש לי חמש חולצות של החטופים שקניתי, וזאת החולצה היחידה שאני הולך איתה כבר שנה. אף פעם לא נקטתי בצעד אקטיבי. בשבועות האחרונים כשהתחילו להגיע החטופים, המציאות שהייתה גם לפני זה מאוד קשה התעצמה. אבל היו אלה מילים של אמא של אלון אהל ששברו אותי. היא ממש התחננה בפנינו. לא ייתכן שהיא תתחנן. כולנו אמא ואבא של אלון אהל. כשהיא אמרה את הדברים שלה ידעתי שאני צריך לעשות מעשה. כל אחד נוגע בו משהו אחר. באותן שעות כשראיתי איך כולם עסוקים בפורים הבנתי שאי אפשר. ידעתי ששביתה תעשה רעש. לא סיפרתי לאף אחד על התוכניות ופשוט ביום ראשון בשבע וחצי בבוקר כשמגיעים התלמידים, עמדתי בשער עם תמונות של החטופים".
איך היו התגובות?
"מדי פעם ניגשים אלי מורים תלמידים ועוברי אורח. רוב המורים והתלמידים תומכים, אבל יש גם קללות כמו 'שמאלני מסריח', 'בוגד', היו תלמידים שעמדו מחוץ לשער וצעקו 'מוות לערבים'. אבל אלה מקרים בודדים. בהנהלה אני רואה עכשיו שסימנו אותי כבעיה, ואני יודע שהם מדברים ביניהם איך פותרים את הבעיה של המורה שיושב מול השער. אני מקפיד על זה שזה לא יהיה פוליטי. בבית ספר נבהלו, הם לא רוצים רעש. כבר זומנתי לשיחה עם המנכ"לית".
משרד החינוך לא התערב?
"לתיכון חדרה יש עמותה. התנאים הם אותם תנאים, המשכורת היא ממשרד החינוך אבל האחריות היא של העמותה לא של משרד החינוך".
לא מפטרים אותך למרות שאתה מרדן.
"אני לא טיפוס מרדן אני אפילו קצת חנון. לפני שנה וחצי פרשתי מארגון המורים במחאה על השביתות. קיבלתי טלפון זועם מנציג ארגון המורים שהאשים אותי שאני פוגע במאבק המורים."
אז ההנהלה מאיימת?
"לא מאיימת אבל בואי נגיד שהם פחות אוהבים. מפעילים עליי לחץ לחזור. אני עושה את זה בלב מלא. לא אכפת לי מהמשכורת. ואם זה היה הבן שלי בשבי? לא היית רוצה שכולם יהפכו עולמות למען החזרתו? אני לא מוכן שהמשפחות שנמצאות בכזה סיוט יהיו לבד".
למה אף אחד לא מצטרף אליך לדעתך?
"קודם כל כסף. אני כבר שובת ארבעה ימים. לא חשבתי על קומבינות של ימי חופשה וכו'. אני רוצה לבוא בלב שלם וצורה נקייה לעניין הזה, בנפש חפצה. חתמתי כבר ביום שני על יציאה לחל"ת. סיבה שנייה היא מה יגידו. מורים מלמדים באופן חופשי בחינוך הממלכתי, הם רק חוששים מתגובות התלמידים. לא רוצים שיקללו אותם ויאבדו שליטה. עכשיו תלמידים סימנו אותי. אני חושב שיש כמה מורות אמיצות שפשוט מיואשות בקטע של 'לא יעזור, אז בשביל מה'. אני רוצה שהחטופים יראו שהם לא לבד. אולי בכל זאת כל המהלך הזה כן הצליח".
באיזה אופן זה הצליח?
"שמתקשרים אלי מ-mako ובפייסבוק מאות שיתופים. אנשים פונים ומורים. קיבלתי טלפון ממטה החטופים שזה מאוד ריגש, ביקרה אותי זהבה חן, דודה של עמרי מירן החטוף. היא ממש ריגשה אותי עד דמעות. כשהיא הגיעה אליי וחיבקה אותי ממש הרגשתי שאני מלך העולם. לא זוכר שאי פעם התרגשתי ככה ממישהו".
מה השיעור באזרחות שאתה רוצה לתת לתלמידך?
"זה גם קצת שיעור היסטוריה על הפלמ"ח. אנשים שנשארו עם הפצועים בשטח בידיעה ברורה שהם הולכים למות, רק כדי שלא יפלו בשבי. אנחנו באמצע קרב, ויש פצועים בשטח, לא חוזרים בלי הפצועים. זאת החשיבות של חיי אדם. במדינה שלנו שאנחנו לא שוכחים אף אחד, ואם זה אומר לשחרר מחבלים אז כן. האנשים נחטפו בגלל טעות של מדינה, וחיי אדם מעל לכל. האנשים האלה סובלים, העדויות לא מפסיקות להגיע. אין יום קשה או רגע קשה. כל שנייה היא מאבק קשה. אני מלמד את תלמידיי שבדמוקרטיה יש לאנשים זכות לחופש המחאה, וחופש הביטוי. מורה לא יכול להביע דעה מפלגתית אבל בהחלט יכול להביע דעה. אני לא עושה כאן שום דבר אסור".
בינתיים, ארנון ממשיך לעמוד בפתח בית ספרו, לא ברור עד מתי. "אנחנו המורים צריכים להיות מנהיגים מובילים ולא מובלים. אז התלמידים יהיו כמה ימים בלי מורה, לא נורא. בשביל החטופים כל יום הוא קריטי", הוא מדגיש.