ב-20 בינואר 2006, רייצ'ל ובתה התינוקת ליליאן נמצאו ללא רוח חיים בביתן בארה"ב. שתיהן נורו למוות, רייצ'ל מפגיעה בראשה וליליאן התינוקת מפגיעה במרכז גופה - עם כדור שחדר אחר כך לצד השמאלי של חזה אמה, שהחזיקה את התינוקת. אב המשפחה, ניל אנטסוויל, לא היה בנמצא. כאשר החיפוש אחריו החל, התגלה שהוא קנה כרטיס לכיוון אחד חזרה לארץ מולדתו - אנגליה, שם נתפס על ידי המשטרה בלונדון והוסגר חזרה לארה"ב.

לאחר ראיות מרשיעות נגדו שכללו חיפושים במחשבו האישי על איך לרצוח אדם, סקס מחוץ לנישואים, גניבת כל הכסף מחשבון הבנק שלהם לפני שברח ועדויות על קשיים שהוא חווה במציאת עבודה ונטל כלכלי איתו לא הצליח להתמודד, נמצא - למרות שהוא הכחיש זאת בתוקף - שהוא ללא כל ספק היה רוצח אשתו וילדתו התינוקת והוא נשלח למאסר עולם ללא שום אפשרות לשחרור מוקדם. בהמשך, בניסיון להציל עצמו, טען שהיה בבית בזמן הרציחות אבל לא הוא אחראי להן.

כעת, ניל זעזע את אנגליה בפעם השנייה, כאשר שלח מכתב להורים של רייצ'ל בו כתב "וידוי" מצמרר ונורא מכל - רייצ'ל היא הרוצחת. לטענתו במכתב שכתב, הוא היה זה שנכנס לחדר וראה שרייצ'ל רצחה את התינוקת. לאחר מכן היא התאבדה וכדי לשמור על שמה הטוב, הוא ירה מספר יריות בחדר כדי להסוות את ההתאבדות. וכאילו שהווידוי הזה לא מספיק נורא, הוא גם כתב להוריה שהוא סולח לאשתו.


"לא רצחתי את רייצ'ל ואת לילי", כתב במכתב שנחשף לפני מערכת עיתון ה-mirror, "אבל אני סוחב את האשמה ובשום צורה לא מאשים את רייצ'ל, וזה המקום שבו קשה לי לשתף באופן פתוח". כבר זמן רב שניל רצה לשלוח את המכתב הזה להוריה של רייצ'ל, אבל מסיבות מובנות הוא לא הורשה לעשות זאת. ניל שלח את המכתב הזה לאביו, קליף בן ה-62, אשר בטוח בחפותו של בנו. קליף העביר הלאה את המכתב ופרסם את תוכנו.

"רייצ'ל הייתה אשתי ואהבתי אותה יותר מכל אחד אחר, אפילו יותר מלילי", כתב הרוצח המורשע. בהמשך הוא הסביר שהמכתב נועד לשחרר אץ הסוד שסחב במשך שנים ולחלוק עם הוריה את כל הידוע לו באשר לדרך בה בתם והנכדה שלו נרצחו.

חשוב להדגיש כי אין אף ראיה פורנזית המעידה על כך שייתכן כי רייצ'ל התאבדה,  מה גם שלא היו הוכחות שהראו על רצון כזה מצדה ולכן המכתב הזה מעורר כעס רב באנגליה ורבים רואים בפרסומו שחזור מיותר של הטראומה שעברה משפחתה של רייצ'ל.