בשנים האחרונות, היכולת של חוקרי משטרה לפענח מקרי רצח עברה קפיצת מדרגה משמעותית. כלים מדעיים כמו זיהוי DNA, זיהוי טביעות אצבעות, ביצוע נתיחות שלאחר המוות, מיקום מצלמת נסתרות בנקודות הסמויות מן העין ואפילו בדיקות פוליגרף הפכו את המשימה של שמירת סוד או סילוף העובדות למורכבת מתמיד.
עם זאת, ההיסטוריה הותירה את האנושות עם לא מעט תעלומות שטרם נפתרו – סודות שקורבנות של מוות מסתורי לקחו עימם לקבר וגם טובי החוקרים לא הצליחו לפענח. בחלק מהמקרים, הכלים המדעיים לא עמדו ברשות החוקרים, בחלק מהמקרים הם לא הספיקו ובחלק מהמקרים, אף תיאוריה לא עמדה במבחן המציאות. בכל אחד מהאירועים האלו נותר ענן מסתורין, תמונות ועובדות לא מוסברות שמעוררות את הדמיון.
ג'ונבנה ראמזי
הסיפור הזה נראה לקוח מתוך תסריט הוליוודי טיפוסי – רצח מסתורי של ילדה בת 6, שזכתה בתחרות יופי. הילדה עם היופי המהפנט היא ג'ונבנה פטרישיה ראמזי מקולורדו, שב-26 בדצמבר נעלמה וזמן קצר לאחר מכן, גופתה נמצאה במרתף בית המשפחה.
פרשת ההיעלמות החלה כאשר האם מצאה בבית המשפחה מכתב כופר בו מצוין כי ראמזי נחטפה וכי תשוחרר בתמורה ל-118 אלף דולר. עוד צוין במכתב הכופר שהאם מתבקשת לא לערב את הרשויות ואת חברי המשפחה. האם, מלכת יופי בעצמה והאב, איש עסקים אמיד, פנו מיד למשטרה המקומית בדרישה לפתוח בחיפושים. כעבור מספר שעות, אחד מחברי המשפחה הציע להתחיל לערוך חיפושים בבית המשפחה ושמונה שעות לאחר הדיווח על היעדרה, גופתה נמצאה במרתף הבית מכוסה בסדין לבן.
הנתיחה שאחרי המוות העלתה כי ראמזי עברה תקיפה מינית ולאחר מכן נרצחה במהלומות קשות בראשנה ובחניקה באמצעות חוט ניילון. החשודים העיקריים ברצח היו הוריה של ראמזי, אולם הממצאים בשטח, כדוגמת טביעות נעליים בלתי מוכרות במקומות שונים בבית, סתרו חשדות אלו.
חקירת המוות נמשכה מספר שנים לאחר מכן, במסגרתה נחקרו כ-37 עברייני מין מוכרים שהתגוררו ברדיוס של 3 קילומטרים מזירת הרצח. מכתב הכופר עצמו העלה תהית רבות, גם מכיוון שהסכום שננקב בו היה נמוך בהרבה מרווחי האב וגם בשל דמיון מסוים בין כתב היד במכתב לכתב ידה של האם. שבע שנים לאחר הרצח, החוקרים הצליחו למצות מתחתוניה של ראמזי מספיק דם לבדיקת DNA, אולם זה לא תאם אם המטען הגנטי של אף אחד מהחשודים ברצח, הוכנס למאגר DNA של ה-FBI ועד היום משמש לאיתור הרוצח.
באוגוסט 2006, היה נראה שהאירוע מגיע לסיומו כאשר בבנגקוק נעצר חשוד בן 41 שטען כי חטף את ראמזי וכי זו מתה כאשר החקירה השתבשה. אולם, אשתו של אותו הגבר טענה שבאותו הזמן שהה איתה בכלל באלבמה ומאוחר יותר עלה גם כי לא קיים כל קשר ל-DNA שנמצא בתחתונים של הקורבן.
האירוע הכאוב נותר עד היום כתעלומה שספק רב אם אי פעם תיפתר. (מקור)
גולגולת בבול עץ באמצע היער
ביום סתמי בשנת 1943, ארבעה נערים בריטים יצאו לטיול ביער הסמוך לעיירת המגורים שלהם במרכז האי. במהלך הטיול הגיעו לעץ גדול והחליטו לטפס אליו כדי לצפות, או לתפוס קיני ציפורים אשר קיננו בין ענפיו. בזמן שהם מטפסים על העץ, אחד הנערים, בוב פארמר נדהם לגלות בגזע החלול גולגולת. על פי מבנה הלסת והשערות, הוא וחבריו הבינו שמדובר בגולגולת אדם.
לאחר זמן מה, אחד מהנערים דיווח על הממצא למשטרה המקומית וזו עד מהרה מצאה בקרבת מקום שלד אדם כמעט בשלמותו ועליו טבעת נישואין ובגדים בלויים. בסמוך נמצאה קבורה יד אשר הייתה מחוברת אליו בעבר. סיבת המוות שנקבעה הייתה חנק, אולם, נותרו שתי שאלות גדולות שאיש לא הצליח לפתור מעולם – מי הרוצח ומי הקורבן.
מספר שנים לאחר מכן, החלה באזור התרחשות אשר הייתה עשויה לשפוך אור אודות אותה הגופה: כתובות גרפיטי עם השאלה "מי שם את בלה בגזע העץ?" החלו להופיע בכל מקום. החוקרים שניסו לאסוף מידע מאותם ריסוסי גרפיטי קיוו שכך יגיעו לפתרון התעלומה, אך למרבה הצער, נותרו להם עוד יותר מדי נעלמים במשוואה וזהות הגולגולת נותרה בלתי ידועה עד היום. (מקור)
היעלמות מג'די חלבי
חלבי, בן למשפה דרוזית מדליית א-כרמל, שירת בסדנת רכב של חיל החימוש ליד חיפה. ב-24 במאי 2005, בעת שהיה חלבי בחופשה מהצבא, הודיע להוריו שהוא חוזר לבסיס. כעבור יומיים, בפתח ביתו התייצבו מפקדיו שבאו לברר מדוע חלבי לא חזר לבסיס. המשפחה, שהייתה בטוחה כי הוא חזר לבסיס לא ידעה לתת הסברים. סביב יום ההיעלמות נישא ענן מסתורין כבד כתוצאה מעדויות סותרות של בני המשפחה ותושבי הכפר, בין השאר סביב לבושו. בעוד שהמשפחה דיווחה כי חלבי עזב את הבית בלבוש אזרחי, עדי ראיה סיפרו כי ראו אותו מנסה לעצור טרמפים כשהוא על מדים.
החיפושים אחר חלבי נמשכו במשך שבע שנים והתפרשו באזורים שונים בארץ. במהלך התקופה הזו, הציעה משפחתו של חלבי פרס כספי למי שימצא את הבן האובד ועמותת לחופש נולד החלה להפיץ פרסומם כדי העלות את מודעות הציבור אודות היעלמותו. חמש שנים לאחר היעלמותו, יחיא עדואן פארחן, רוצח הנערה דנה בנט אמר בראיון לעיתון מעריב כי הוא יודע פרטים אודות היעלמותו של חלבי, אך סירב למסור פרטים. שנים לאחר מכן, פרסמו כלי תקשורת שונים הסכם בין המדינה לבין אסיר העולם מרדכי משה, לפיו, הוא ושני אסירי עולם נוספים יקבלו חנינה וייתכן שאף פרס כספי בתמורה למידע שהועבר אליהם על מיקום גופתו של חלבי. האם ההסכם יצא אל הפועל? לא ברור.
בספטמבר אותה השנה, נמצאו שרידי גופתו של חלבי על ידי תושב האזור שהועסק על ידי הקרן הקיימת בייעור האזור הכפר עספייה לאחר השריפה שארעה היערות הכרמל. עם סיום הבדיקות הגנטיות, נמסרה הודעה למשפחתו של חלבי, אולם נסיבות מותו, נותרו בגדר חידה.
התעלומה מהרי האורל
אחד הפחדים הגדולים ביותר של מטיילים במקומות נידחים הוא שיקרה להם משהו בלי שתהיה להם האפשרות לקבל עזרה. אחד הסיפורים המפורסמים ביותר הוא סיפורם של קבוצת דיאטלוב – תשעה גולשי סקי שיצאו בשנת 1959 למסע בהר האורל ברוסיה במטרה לכבוש את אחת הפסגות ונמצאו בשטח כשהם ללא רוח חיים. מהאירוע לא נותר אף שורד, כך שגם לא נותר מי שיספר על מה שאירע שם.
במקור, הקבוצה מנתה עשרה מטיילים כאשר אחד מהם לא חש טוב במהלך הדרך והחליט לפרוש. את המידע על הסיפור ביססו על הערכות, כמו גם על פי היומן שלהם שנמצא והמצלמה שלהם.
באחד הימים, אחרי שהחבורה הטמינה בשטח מזון וציוד לדרך חזרה, הם נתקלו בתנאי מזג אוויר קשים והחליטו לחזור לאחור לאחד היערות, כדי להעביר את הלילה מוגנים יחסית מהסופות שהתחוללו. שבועיים לאחר מכן, כאשר החבורה לא יצרה קשר, משלחת חיפוש יצאה בעקבותיהם. כאשר זו נתקלה בקשיים, הצבא הצטרף תוך שימוש בכלי טיס.
לאחר מספר ימי חיפושים, נמצא האוהל שלהם כשהוא חתוך מבנים וכאשר הוא ריק מבני אדם ומכל רכוש. מפתח האוהל, נמצאו עקבותיהם של שמונה זוגות רגליים שנעו בשטח עם גרביים או יחפים לחלוטין. שני קילומטרים משם, החוקרים מצאו שאריות של מדורה ולצידה שתי גופות לבושות בתחתונים בלבד. בין המדורה לאוהל, נמצאו עוד שלוש גופות שככל הנראה ניסו לחזור אל האוהל כשהם מרוחקים מאות מטרים זה מזה. ארבע הגופות הנותרות נמצאו חודשיים לאחר מכן תחת שכבת שלג בעומק שבעה מטרים.
הסברה הראשונה שעלתה הייתה כי הם מתו מהיפותרמיה. אולם, בחלק מהגופות נמצאו שברים חמורים בגולגולת ובחזה, כאלו שנגרמו מעוצמה השווה לפגיעת רכב, וגופתה של אחת מהגולשות הושחתה לחלוטין – היא נמצאה ללא לשון, עם חתכים בשפתיים מכות בפנים ושברים בגולגולת.
עקב הממצאים הועלתה סברה שהם הותקפו על ידי שבט מקומי, אבל בכל האזור לא הייתה עדות לנוכחות של אדם נוסף וכן לא נמצאה עדות למאבק כלשהו. סוגיית הלבוש, כאשר חלק מהגולשים היו לבושים, חלק היו עירומים וחלק היו עם בגדים קרועים, העלתה תהיות נוספות.
התיאוריות אודות אותו האירוע היו רבות וכללו חייזרים, יצורים מפלצתיים וכלי נשק סודיים, אך גם היום, יותר משישים שנה לאחר מכן, מותם של התשעה נותר בגדר תעלומה. (מקור)
מותו המסתורי של הטרוריסט הפלסטיני
אבו נידאל היה אחד הטרוריסטים הקשים שידעה מדינת ישראל. זהו האדם שעמד מאחורי למעלה ממאה פיגועים בעשרים מדינות שונות. בין הפיגועים שלקח בהם חלק נמנים ניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בבריטניה שלמה ארגוב, חטיפת מטוס איג'יפט אייר במלטה, פיגועי ירי על דלפקי אל על בווינה וברומא, פיגוע ירי על בית כנסת באיסטנבול והרשימה עוד ארוכה.
במרוצת השנים, נידאל צבר לו אויבים נוספים חוץ מישראל וזאת מכיוון שקפץ ממחנה למחנה. אויב אחד שלו היה הפת"ח כאשר הרקע ליריבות הקשה הייתה התנגדותו ליאסר עראפת ולעובדה כי הוא מקיים תהליך מדיני עם מדינת ישראל. בנוסף, הוא הצליח להסתכסך עם העירקים כאשר לאחר שעבד בשירות הריגול שלהם נגד סוריה, עבר לצד הסורי ופעל נגד עירק.
ב-16 באוגוסט 2002 נמצא אבו נידאל ירוי בבגדד כאשר לא ברור אם הוא התאבד, נרצח על ידי שליחיו של סדאם חוסיין או שחוסל על ידי שירותי הביון האמריקאים או הבריטיים. משפחתו טענה בכלל שהא מת לפני מספר שנים. (מקור)
רגליים שנסחפו אל החוף
נסיים עם אירוע שדומה מאוד להרבה מהפרקים של הסדרה "דקסטר": לפני כשלוש שנים, בחוף המערבי של קולומביה הבריטית שבקנדה התרחש דבר משונה. שמונה רגליים נסחפו בזו אחר זו אל החופים באזור ספציפי שנקרא ג'ורג'יה באסין. בהתחלה, הרגליים אף הגיעו עם נעלים. מתוך השמונה, רק שתיים או שלוש רגליים זוהו, היתר נותרו בגדר תעלומה. הרשויות לא הצליחו להבין למי הן שייכות, האם אותו האדם בחיים ומי אחראי לקטיעתם.
מספר הרגליים שהצליחו לקשור לאירוע פלילי שבחקירה היה קטן מאוד ביחס למספר שהגיע בפועל אל החוף ואף הסבר שניתן לכך לא היה מספק. חלק מהתאוריות טענו כי מדובר ברגליים שניתקו מגופות של אנשים שטבעו, אך הבעיה בתיאוריה הזו היא שלא דווח על אף טביעה.
אחרי האירוע הזה, שווה לעקוב. יתכן שהחלק המעניין עוד לפנינו. (מקור)