יש בדיחה שוודי אלן מספר ב"הרומן שלי עם אנני", שהולכת בערך ככה: איש אחד מגיע לפסיכיאטר ואומר לו, דוקטור אתה חייב לעזור לי, אחי חושב שהוא תרנגולת. הפסיכיאטר אומר לו – אוקיי, תביא אותו לפה ונראה מה אנחנו יכולים לעשות. האיש עונה – הייתי עושה את זה, אבל אני ממש צריך את הביצים.
לפני כמה חודשים, חצי מתושבי ישראל הפכו לגרסה כזו או אחרת של גיבור הבדיחה הזאת. מיד לאחר ההתחמשות בנייר טואלט, כשהקורונה נראתה לאנשים כמו אפוקליפסה מהסוג המהיר, נחת לקראת פסח גם מחסור בביצים. למחסור הזה היו בשעתו כמה סיבות, יומיומיות וכלכליות כאחד. מצד אחד, ההסבר הבנאלי: משפחות הצטיידו בקניות לכמה שיותר זמן לקראת הסגר; כולם בישלו יותר, אפו יותר ורוקנו על הדרך תבניות שלמות. מאידך, במאקרו, מדורי הכלכלה עסקו בסוגיות הרגולטריות של ייבוא ביצים לארץ והחלו לזרוק לאוויר מונחים כמו "לובי החקלאים", מה שהביא לעלייה אקספוננציאלית במספר האנשים שיודעים להגיד מי עומד בראש המועצה לענף הלול (יאיר מעיין).
הגורמים היו רבים והתוצאה הייתה פשוטה: ברוב הסופרים לא היו ביצים ובאלו שהיו – קונים הוגבלו לתבנית אחת בלבד. התורים התארכו לרחובות, גם בגלל העומס, כמובן, אבל גם בגלל שמירת המרחק, מה שיצר תמונות עם אווירה סובייטית מדאיגה. בקיצור, הביצים השתלטו לרגע על סדר היום הצרכני באופן שאף מוצר לא עשה מזה שנים, לא הקוטג' של מחאת הקוטג' ולא המילקי של ברלין. ובינתיים, בעיקר במושבים אבל גם בכמה וכמה חצרות ומרפסות בערים לאנשים עלתה בראש אותה המחשבה: אוקיי, בסופר אין ביצים? ומה אם נביא תרנגולת?
"אני אוהב את הקולות שלהן, את הצבעים, זה עושה לי את זה. יש מי שמגדל דגים, יש מי שתוכים, לי יש שיגעון לתרנגולות, לזה אני נמשך"
"זה לא רק ביצים, זאת גם חיית מחמד", מתערב לי במחשבות גולן וקנין, מנהל הגן-חי בפארק עפולה, ומנהל קבוצות ווטסאפ ופייסבוק למגדלים ביתיים. "זה נכון שכשהמשבר התחיל אנשים התחילו לחשוש שלא יהיו ביצים. אבל בפועל הן חזרו לחנויות יחסית מהר. אבל יש עוד סיבות, אנשים יצאו לחל"ת, טיפסו על הקירות, חיפשו תעסוקה לעצמם, לילדים. פתאום יש איזה ציפור כזאת שמתרוצצת בחצר, זה נחמד. והסיבה השנייה היא, כתבות שהתפרסמו עוד לפני הקורונה, על ביצים שמיובאות מטורקיה בתנאים לא תנאים, שאף אחד לא יודע להגיד כמה זמן הן עמדו בשמש לפני שהגיעו מבית הגידול לקירור".
וקנין מגדל תרנגולות מגיל ארבע ובאופן כללי גדל מוקף בבעלי חיים. אבל לפני עשר שנים, כשעמד להקים את פינת החי, הוא התאהב מחדש בעופות המשק. "מגיל קטן הייתה לי אהבה יתרה לתרנגולות. גם אם אני מגיע לספארי אני קודם כל מחפש את התרנגולות, זה סוג של שיגעון. יש מי שמגדל דגים, יש מי שתוכים, לי יש שיגעון לתרנגולות, לזה אני נמשך. אני אוהב את הקולות שלהן, את הצבעים, זה עושה לי את זה". והוא לא לבד. "זה סוג של מחלה. יש הרבה אנשים שאומרים לי, תשמע, גולן, הבאתי איזה זן תרנגולות לחצר, אולי אתה יכול לייעץ לי. ואחרי כמה חודשים הוא כותב לי – אני לא יודע מה קורה איתי, יש לי עשרה זנים בחצר, אין לי מקום. יש גם תחרות סמויה בין מגדלים: ההוא מפרסם תמונה אז עכשיו גם השני רוצה לפרסם. כמה זנים אתה מחזיק? עשרה? לי יש 15".
וקנין מבלה כשעתיים-שלוש ביום בקבוצות המגדלים בפייסבוק, בין היתר בעקבות מספר החברים ההולך וגדל. "נכנסתי לקטע של הפייסבוק בתמימות, התחלתי להגיב, ומתישהו אנשים ראו שיש לי ידע ששווה משהו. פתאום למחרת מישהו שולח לך בוואטסאפ סרטון של תרנגול חולה ואתה יודע איזה תרופה להציע לו, ומשם זה אש בשדה קוצים: 'הנה עופות חולים. תזהה לי אם זה זכר או נקבה. זה זן גזעי או לא גזעי? זה תקני או לא תקני?'. ביום אני מקבל עשרה-עשרים סרטונים". בקבוצת מגדלים אחת יש, לדבריו, כ-7,000 איש, בשניה קצת פחות מ-3,000. לפי הערכות שלו ושל ותיקים נוספים בתחום, יש בארץ "הרבה יותר מ-10,000" משקי בית שמגדלים תרנגולות. חוץ מהתמיכה הטכנית ברשת, וקנין גם יוצא באופן עצמאי לעזור לחסן תרנגולות של מגדלים ביתיים. "אנחנו, המגדלים הביתיים, יכולים להיות בעיה לענף התעשייתי, כי אם אנחנו לא מחסנים את התרנגולות אז יש יותר מחלות באזור שלנו. יש מחלות ויראליות שעוברות באוויר, אז אם יש חלילה מחלה בעפולה היא יכולה לעבור גם 30 קילומטר לטבריה. זו חיה עם לא מעט תחלואה".
תקופת דגירה
אבל אם יש בן אדם אחד שיודע לקבוע בבטחה גמורה שגידול התרנגולות הביתי נמצא במגמת עלייה בחודשים האחרונים, זהו איתי מגידו. מגידו, ממושב ינוב, הוא הבעלים של העסק "לולי חופש", המספק ערכות לגידול תרנגולות: מתקני האכלה, מדגרות, שקי אוכל וכמובן, הכוכב עצמו של העסקה - הלול. הפשוט ביותר מביניהם הוא "הלול הביתי" ב-990 שקל, שיכול לאכלס בנחת כשתי תרנגולות, המתקדם ביותר – "לול האחוזה", העולה 7200 ש"ח. מצד אחד, מחיר של שכירות של חודש לדירת שלושה חדרים במרכז תל אביב. מצד שני, לא חורבה לא משופצת אלא אחוזה, אפילו שהיא של תרנגולות. כל זה, כמובן, לא כולל את התרנגולות עצמן. בשיטוט קצר באגף התרנגוליים של אתר יד 2 (כמובן שיש כזה!), מסתמן כי אפרוחי לגהורן, הזן הפשוט יחסית, אבל עדיין קטנים, צמריריים ובעלי עתיד מפואר כתרנגולות ותרנגולים עולים כ-25 שקל. זנים שיותר מצטיינים בהטלה יכולים לעלות 50-100 שקל לאפרוח. ישנם גם זנים יקרים יותר, אפילו בהרבה (אפרוחים של תרנגולות משי יכולים להגיע גם ל-700 שקל), אבל אלו תרנגולות נוי שפחות רלוונטיות לענייננו. בכל מקרה, רוב הלולים לא במלאי כרגע; העניין בגידול תרנגולות, מעיד מגידו, עלה משמעותית בחודשים האחרונים, לרמה שהוא לא הכיר עד כה. והוא בעסקי הלולים מאז 2012.
מירב הרוכשים מגיעים, כמובן, מהקיבוצים, המושבים והפרברים; לא שאין תופעת גידול תרנגולות בערים (כל מי שגר מתישהו בתל אביב בשכונות כמו שפירא או עזרא יודע זאת היטב), אבל אלו בעיקר תושבים ותיקים שמגדלים תרנגולות באותה חצר כבר שנים. תושבים צעירים יותר, שגרים בשכירות, לא ממהרים להביא לול לחצר - אם כי, מגידו מציין, כל הלולים שלו ניתנים לפירוק, הובלה והרכבה מחדש. בכל מקרה, הוא אומר, לתושבי הערים כדאי לבדוק את חוקי העזר העירוניים לפני שניגשים לעניין - למשל, בחיפה מותר לגדל רק תרנגולות, ללא תרנגולים, המהווים מפגע רעש ("קונה אחד גידל ארבע תרנגולות בחצר והשכנים התלוננו", הוא מספר. "הגיעו פקחים, ראו שאין תרנגול ולא עשו לו כלום. חבל שאין חוקי עזר נגד שכנים מרגיזים"). יש מרחיקי לכת שאפילו מבררים על האפשרות של לשים לול במרפסת, אבל זאת אפשרות מאוד לא מומלצת: תרנגולות צריכות להיות קרוב לקרקע, שם הן מרגישות נינוחות, וגם גובה של מרפסת חושף את התרנגולות לפגעים של מזג אוויר כמו שמש ישירה ורוח, איפה שהן לא יכולות למצוא מחסה בין העצים (אף שהתרנגולות קשורות ללול שלהן והרבה פעמים ממהרות לחזור אליו, עדיין מומלץ, במידה ויש חצר מגודרת, לתת להן להסתובב, לרוץ ולעופף קצת בחופשיות). בקיצור, לזכור שזו אמנם חיית משק, אבל גם לה יש צרכים.
אם אין תוכניות לגדל לתרנגולות דור המשך, תרנגול הוא ממש לא חובה, הוא לא תורם למשק הביתי כלום מלבד לקרוא קוקוריקו בשעות לא כיפיות. הפמיניסטיות מסתדרות מצוין גם בלעדיו
אז למה יכול לצפות מי שמתכוון לכונן משק ביצים אוטרקי בחצר? קודם כל, צריך יותר מתרנגולת אחת. תרנגולת ממוצעת מטילה משהו כמו חמש ביצים בשבוע, זה תלוי בגורמים כמו תזונה, עונת השנה, מזג אוויר ואפילו מצב רוח. תרנגולת במצב לחץ או חרדה לא תטיל ביצה, ולכן תרנגולות שהרגע עברו לחצר שלכם ידרשו כמה ימים של הסתגלות לפני שתתחילו לראות תוצאות מהסוג שאפשר להכין ממנו חביתה. לכן, בשביל צריכת ביצים של משפחה ממוצעת כדאי להביא 4-5 תרנגולות. ויש גם סיבות אחרות. "תרנגולת זה בעל חיים שרגיל לחיות בלהקה, זוג תרנגולות זה המינימום", מסביר מגידו, "תרנגולת אחת לבד זה לא מומלץ, זה לא כלב או חתול. אני ממליץ על ארבע תרנגולות פלוס מצד אחד, אבל לא לעבור את ה-12 מצד שני, כי אז זה כבר הופך להיות משהו ששואב ממך יותר מדי מאמצים". תרנגול, אגב, אם אין תוכניות לגדל לתרנגולות דור המשך, הוא ממש לא חובה, הוא "לא תורם למשק הביתי כלום" מלבד לקרוא קוקוריקו בשעות לא כיפיות. העופות הפמיניסטיות מסתדרות מצוין גם בלעדיו.
בחצר של מגידו, אף שהוא מדגיש שהוא לא דוגמה כי הוא עוסק בעולם התרנגולות במשרה מלאה, יש למעלה מעשרה לולים גדולים, בכל אחד מהם להקת תרנגולות קטנה ובקבקנית. הנה תרנגולות רוד איילנד חומות, פשוטות, אבל מצטיינות בהטלת ביצים; והנה לול קטן עם תרנגולות משי זעירות, צמריריות וידידותיות. ידידותיות בעולם התרנגולות משמעו שהן קטנות וקל לקחת אותן לידיים בלי התנגדות. "הן פופולריות מאוד, למרות שהביצים שלהן קטנטנות. אלו תרנגולות נוי בלבד", מבהיר מגידו, "הפומרניאן של התרנגולות". הנה תרנגולת מסוג קוצ'ין, גדולות, חומות ומפוארות, עם נוצות רכות אבל הטלה חצי כוח, כי מי צריך להצטיין בביצים כשאתה נראה כמו ציור מספר ילדים; הנה הפלימאות' רוק, זן אמריקאי הנקרא על שם הנקודה בה עגנו מייסדי המושבה הבריטית הראשונה באמריקה, במה שהוא היום מדינת מסוצ'סטס. תרנגול הפלימאות' רוק צווחן במיוחד, הוא ולהקת התרנגולות שלו כולם שמנמנים מאוד, מפוספסים שחור לבן, וגם, מסתבר, מצטיינים בהטלה. "זן פופולרי מאוד", קובע מגידו. בכלל, למי שרגיל לדמיין פשוט תרנגולת לבנה קטנה, משהו סטייל אימוג'י תרנגולת (אגב, לזן הזה קוראים לגהורן, והוא הזן שנמצא במדגרות התעשייתיות), זהו הלם תרבות קטן. מי ידע שיש כל כך הרבה סוגים של תרנגולות, ושהם כל כך שונים אחד מהשני?
הביצים של סבא
במושב נורדיה, רבע שעה נסיעה מינוב, בחצר של דודי ואדווה קופיאל מתרוצצות שש תרנגולות מזן לגהורן הנ"ל. הן נראות צנועות יחסית לבנות הדודות האמריקאיות שלהן, אבל קופיאל לא מתלונן. "בשיא הקורונה התקשרתי לאיתי, כי אמרו לי שהוא המומחה. הוא אמר לי שכל היום מבקשים ממנו תרנגולות. אמרתי לו, שמור לי שש. הוא אמר, לא בטוח שיישאר לי, בוא לקחת מהר". רבע שעה מאוחר יותר כבר היו לו שש תרנגולות לבנות קטנות.
דודי (29), מדריך קפוארה וקרוספיט שמצא את עצמו בתחילת הסגר בלי הרבה תעסוקה. יחד עם הגיס שלו, טייס באל-על שמצא את עצמו מקורקע גם הוא, חיפש פרויקט שיעביר לו את הזמן - ובחר בזה שיניב לו גם אספקת ביצים שבועית. "תמיד אמרנו שאנחנו צריכים לגדל פה תרנגולות. התחלנו לחקור את העניין והבנו שזה לא כזה מטורף, שאלנו אנשים במושב שמגדלים כבר 15 שנה והם אמרו לנו שזה שטויות, אז החלטנו לבנות לול. בקורונה כולם פה נכנסו חזק לעניין השיפוצים, אז היינו עושים סיבובים במושב ומחפשים עץ – נגיד, מישהו פירק דק, אז יאללה, לוקחים, מתחילים לבנות. נתקענו בלי חומרים? מחכים כמה ימים". מאז שהגיעו התרנגולות הם לא קנו ביצים אפילו פעם אחת, ויש להן גם תועלת נוספת: הן אוכלות עשבים שוטים בגינה והגללים שלהן התגלו כתוספת נהדרת לקומפוסטר הביתי, ומדשנים גינת ירק בה גדלים תירסים, אבטיחים ועוד.
מפה לשם צמח בחצר של משפחת קופיאל לול גדול ומרשים, שהמראה המאולתר שלו רק מוסיף לו אופי. "ידענו דברים בסיסיים. ידענו שתרנגולות אוהבות לישון ולדגור בגובה, שהן אוהבות ענפים שהן יכולות להיתלות עליהן, ושהן צריכות משטח נוח להיות עליו". בכניסה ללול יש אפילו בר קטן לידו דודי אוהב לשתות (קפה בבוקר, בירה בערב) ולהסתכל על התרנגולות מתרוצצות. מעליו שלט מחויך שציירה אדווה: "בר ביצים שלי". אדווה, אגב, היא נכדתו של אחד ממייסדי המושב, שהיה בזמנו הלולן של נורדייה. "אני כל הזמן אומר לאדווה שאולי נקים פה מותג ונקרא לו על שמו. 'הביצים של סבא שולי'". אדווה לא בטוחה מה היא חושבת על המחווה.
"בשיא הקורונה התקשרתי לאיתי, אמרו לי שהוא המומחה. הוא אמר לי שכל היום מבקשים ממנו תרנגולות. אמרתי לו, שמור לי שש. הוא אמר, לא בטוח שיישאר לי, בוא מהר"
בחודשי הקורונה נראה שכל מושב נורדיה נסחף בשיגעון התרנגולות. "בחצי מהחצרות כאן יש לולים", אומר קופיאל. אבל ממש במורד הרחוב מהבית שלו יש בית עם משק חצר קצת שונה – התרנגולת היחידה של משפחת יאירי (רועי, אביטל ושלושת ילדיהם). תרנגולת רוד איילנד חומה ומטופחת מתרוצצת בחצר, מנכשת עשבים, בורחת מהכלב העיוור סטיבי. היא גם היחידה מבין כל התרנגולות שפגשנו בסיבוב שיש לה שם: צ'יקי.
"אנחנו עדיין מתרגלות אחת לשנייה", צוחקת אביטל. רגע לפני הקורונה היא ומשפחתה חזרו מטיול קרוואנים בן שנה באלסקה ("יש לנו משיכה למקומות קיצוניים"). לצ'יקי סיפור קורע לב: היא הובאה כתרנגולת רוד איילנד יחידה לחצר של חברה של אביטל, שם לא הצליחה להתחבר ללהקה מגובשת של תרנגולות ערביות (מכונות גם תרנגולות בלאדי). "פעם אחת הן ממש עשו בה לינץ', היא הייתה מרוטה כולה בגב", מספרת אביטל. רועי מיהר לבנות לול קטן בחצר והם הביאו את צ'יקי. "היא מגניבה, זה כיף לראות אותה מסתובבת פה. לי עד עכשיו לא היו קשרים עם תרנגולות, ועכשיו אני מתחילה לראות את האישיות שלה. יש לה קטע", היא צוחקת. "בשבוע הראשון היא פחדה פחד מוות, לא יצאה מהלול. ואז בהדרגה ראיתי שהיא מבינה מה קורה, היא התחילה לצאת, להסתובב, תפסה קצת אומץ". לפעמים היא אפילו צועקת על סטיבי (כן, עקבתם אחר העלילה נכון: התרנגולת צועקת על הכלב) כדי שיתרחק לה מהאוכל. "יש לה קולות שנים, אני מתחילה להבין את זה. יש לה את הקולות של ההתעוררות בבוקר, יש לה את הצעקות של ההטלה".
ואיך הביצים?
"גדולות! וממש טובות! אנחנו לא אוכלים הרבה ביצים, אבל זה כיף".
מה קדם למה
אז אולי כל זה בסך הכל תגובה חביבה, הכי חיובית שניתן להוציא, ביחס למשבר הקורונה. ההבנה שאנחנו יכולים לספק לעצמנו דברים, פשוט קצת שכחנו איך, ושאנחנו לא חייבים להסתמך על הסופר לכל הצרכים שלנו. לאורך השיחות שלנו, גם מגידו, גם קופיאל וגם יאירי אמרו, במפתיע ובאגביות לנושא השיחה, וריאציות שונות על אותה אמירה – "כאן במושב כמעט ולא הרגשנו את הסגר". מגידו אמנם אומר שפונים אליו מכל הארץ. המושבים והפרברים, כמובן, מובילים, אבל יש גם נציגות לעירוניים.
אז למה דווקא תרנגולות? מגידו צוחק ואומר שזה "הכי קרוב שיש ללהרגיש בפארמוויל". התרנגולת היא מצד אחד קלה לתחזוקה, מצד שני נותנת תוצר מיידי, מצד שלישי היא איזשהו אייקון של חיים כפריים. ואולי יש כאן תהליך עמוק יותר. זה יהיה מצחיק לקרוא לה סמל סטטוס, אבל זה יהיה מאוד הגיוני לקרוא לה סמל של יציבות. למה ישראלים מייחלים כיום? ליציבות. למגורי קבע. לנדל"ן. זה לא שאי אפשר להעביר לול ממקום למקום, אבל מצד שני זה גם לא ממש משהו שאתה שם בחצר שכורה. כשאתה מציב לול בחצר אתה אומר, לסביבה שלך ובעיקר לעצמך: אני כאן כדי להישאר. ואם יוצאות לך מזה ביצים על הדרך, מה יכול להיות רע?