התפרצות

בית שאן והקיבוצים שסביב לה הפכו בשבועות האחרונים ליישובי רפאים. אין יוצא ואין בא. התושבים מעדיפים להסתגר בבתים מאשר לחטוף נשיכה מתן חולה. "מה שקורה בעיר מזכיר מלחמה", מספר ציון, תושב בית שאן, "מי שיוצא בלילה מצטייד במוטות ברזל, גז מדמיע, שרשראות ברזל, אפילו נשק חם. לא לוקחים סיכונים. זו מלחמת הישרדות, זה או אנחנו או התנים".

במועצה האזורית גלבוע נמסרה לתושבי היישובים הוראה: כל פעילויות הילדים והנוער ייעשו עד להודעה חדשה אך ורק בליווי מבוגרים. "קיבוץ בהסגר, זו האווירה כבר הרבה ימים אצלנו", מספר אמיר, תושב אחד הקיבוצים, "אנשים יוצאים להליכה עם מקל, כלבים נעולים בבתים. פחד".

"אנשים בפאניקה בעיר", אומר גם אילן זילפה, תושב בית שאן, שבשבוע שעבר התנפל עליו תן בזמן ששיחק עם ילדיו בפארק. זילפה, שהבחין בתן המתקרב, העלה את הילדים על מתקני השעשועים וזרק על החיה אבן, אבל התן צעד אליו ונשך את רגלו. בן משפחה הרג את התן עם מקל, וזילפה פונה לבית חולים, קיבל טיפול נגד כלבת ושוחרר כעבור יומיים לביתו. "מזל שהתן לא התנפל על הילדים, זה יכול היה להסתיים בטרגדיה", אמר, "הרשויות בארץ נרדמו בשמירה".

לחגית אזולאי, אם לשבעה מבית שאן, היו שתי היתקלויות עם תנים נגועים בכלבת. "אין לנו גדר סביב הבית, ופתאום נכנס לחצר תן. זה היה מטורף. פחדתי שהוא יהרוג לי את הילדים, הם היו בהיסטריה. היה לו מבט די מפחיד. ניסיתי להגן עליהם אבל לצערי לא הצלחתי", היא משחזרת, "התן התנפל על אבישג בת הארבע ונשך אותה ברגל וביד. נלחמתי איתו, ובסוף הוא ברח".

גם אבישג טופלה בבית חולים, חוסנה וחזרה לביתה, אלא שבזה לא תם הסיפור של משפחת אזולאי. "השבוע עוד תן חדר לחצר וניסה לתקוף אותנו. ברחנו החוצה עם הילדים, הזעקנו פקח של רשות הטבע והגנים והוא ירה בו. אני והילדים לא יוצאים מהבית עד שבעלי מגיע בערב מהעבודה", מספרת אזולאי, "התחושה שלנו היא שהפקירו אותנו לגורלנו. שהדם שלנו לא שווה כמו אלה שגרים במרכז הארץ, שאנחנו אזרחים סוג ג'. צריך להקים גדר שתחצוץ בין הבתים לשטחים הפתוחים שמהם מגיעים התנים, אבל לצערי רק כשימות פה ילד מישהו בממשלה יתעורר ויעשה משהו".

בשנה ממוצעת נספרים בישראל כ-20-30 מקרי כלבת; באזור בקעת בית שאן והגלבוע נספרו 48 מקרים רק מאז יום כיפור. 13 בני אדם הותקפו על ידי תנים, בעלי חיים לא תוקפניים בדרך כלל  שנוטים באופן טבעי להתרחק מאנשים. 36 תנים נמצאו נגועים בכלבת, וגם חמישה כלבים, שני חתולים, ארבע פרות, שבעה עגלים וכבשה. כמה מהאנשים שהותקפו מתכוונים להגיש תביעות נזיקין נגד המדינה בגין רשלנות.

"יש התפרצות חריפה של הכלבת ורצף תקיפות של תנים חולי כלבת במרחב העמקים", אומר ראש המועצה האזורית גלבוע, עובד נור, שהתריע כבר לפני שנתיים על המצב בפני הרשויות, "יש להגביר משמעותית את חלוקת החיסון".

"זו מחלה נגיפית מסוכנת", מסביר ד"ר ד"ר גרי וולך, וטרינר המועצה האזורית עמק המעיינות, "אי אפשר למנוע אותה לחלוטין אבל אפשר לצמצם את ההתפשטות שלה. אסור לזלזל בזה. צריך להכריז על אזור חירום".

"למדינה אין שום תכנית מסודרת, הכול שליפות מהמותן"

מחלת הכלבת נחשבת לאחת המחלות הקטלניות ביותר הקיימת. זוהי מחלה מדבקת מאוד שמסכנת את כל היונקים, כולל בני אדם, מועברת ברוק ותוקפת את מערכת העצבים. הנגיף יכול לדגור בגוף הנשא בין שבועות לשנה; לאחר ההתפרצות מתקיים במוח תהליך מהיר של התמוססות תאים, במהלכו יסבול החולה מתסמינים כמו שינויים בהתנהגות, תוקפנות, ריור יתר, סלידה מאור חזק, פחד ממים, ריצה בלתי מבוקרת למרחק, נגיסה בלתי רצונית בעצמים שונים, דיכאון, דמנציה – ולבסוף שיתוף בכל הגוף ומוות.

מאז קום המדינה מתו כ-30 בני אדם מכלבת, כאשר המקרה האחרון קרה ב-2003. בישראל מחסנים חיות בית מפני כלבת, ובני אדם מקבלים את החיסון רק אם יש חשד שנדבקו במחלה. אוכלוסיות התנים בצפון מתחסנות עד ידי חיסונים אוראליים באמצעות פיתיונות שמפוזרים מהאוויר, אבל לפי גורמים במועצות האזוריות הם צומצמו בשנים האחרונות בצורה דרסטית. לעומת 500 אלף מנות חיסון שפוזרו ב-2012, ב-2015 פוזרו 175 אלף בלבד. גם שטח פיזור החיסון הצטמצם משמעותית, מ-20 ק"מ ל-12 ק"מ בסך הכל (משרד החקלאות טוען שלא נעשה שינוי בכמויות החיסון המפוזרות – ראו תגובת משרד החקלאות בתחתית הכתבה). 

אופיר בן חמו, תושב בית שאן ופעיל מוביל בהגנה על בעלי חיים באזור, כועס מאוד. "בשנים בהן ניתנה כמות גדולה של חיסונים מהאוויר מקרי הכלבת בצפון צנחו במאות אחוזים", הוא אומר, "אם בשלוש השנים האחרונות היו נותנים את אותה הכמות, המגיפה הזו הייתה נמנעת. אבל לרשויות אין שום תכנית מסודרת, הכול שליפות מהמותן, ומי שמשלם את המחיר הכבד אלה התושבים ובעלי החיים".

"הבעיה היא הגישה של הרשויות, בעיקר של משרד החקלאות, שאין להם מדיניות טיפול במניעת כלבת", אומר ד"ר וולך, הווטרינר האזורי. "למשל, גידור השטחים הפתוחים בהם שוהות חיות הבר היה תורם לצמצם את הכלבת למקרים בודדים בשנה. הגשנו כמה פעמים בקשות לקרן לגידור שטחים, אבל נדחינו בלי שום נימוק. אם זה היה קורה בתל אביב אז ברור שהיו מוצאים את התקציב".

ד"ר וולך מספר שבמועצה האזורית משקיעים מיליוני שקלים לטפל בבעיה. "אנחנו מוגבלים בתקציבים. זו אחריות של הממשלה. ברמה המקומית יש לנו שיתוף פעולה טוב עם נציגי משרד החקלאות ורשות הטבע והגנים, אבל ברמה הארצית לא סופרים אותנו".

עומדים בתור ומחכים לגזר הדין של הווטרינר

אוכלוסיית התנים בצפון מונה כיום כ-50 אלף פרטים, על פי ההערכות. אחד ההסברים להתפרצות הכלבת הוא שתנים ושועלים רבים עברו את הגבול מסוריה בעקבות מלחמת האזרחים שם, אבל ד"ר וולך שולל את הטענה הזו. "קשה לי להאמין שזו הסיבה להתפרצות הנוכחית", הוא אומר, "יש פה מחדל ואין שום תכנית לדילול האוכלוסייה של התנים".

לפני כשבועיים, אחרי מקרי נשיכות רבים, יצא משרד החקלאות במבצע חיסונים מהאוויר. אבל לדברי גורם בכיר במועצה האזורית גלבוע מדובר בכוסות רוח למת: "אחרי שהמחלה התפרצה מחסנים מהאוויר? אין לזה שום יעילות. למה קיצצו בתקציבים?" לדבריו, היות והרכב החיסון לא שונה בעשור האחרון, התנים פיתחו אליו עמידות. "מדוע משתמשים באותו חיסון שנים רבות ולא בודקים את האפקטיביות שלו על הזנים המתפרצים החדשים בקרב התנים?" הוא שואל.

"היה פה מחדל שמחייב הקמת ועדת חקירה", מסכים בן חמו, "זו התנהלות פושעת של משרד החקלאות. במקום לתת פתרון מקדים הרשויות מעדיפות לחסוך בכסף ולטבוח בבעלי חיים, גם בכאלה שבכלל לא חלו בכלבת".

בן חמו מתכוון לשמונה כלבים וחתולים שהומתו מאז שמגפת הכלבת התפרצה. בקיבוצים ובמושבים זימנו את כל התושבים בעלי חיות המחמד להיבדק, ותורים של אנשים על כלביהם עמדו והמתינו לגזר הדין של הווטרינר. כלב שנמצא לא מחוסן נלקח להסגר, וכלב שהיה חשד שבא במגע עם תן נגוע נלקח להמתה באופן מיידי. "זו טרגדיה", סיפר אמיר מאחד הקיבוצים, "לכלב של השכן שלי נערף הראש, זה הנוהל. היו כלבים שפספסו את החיסון השנתי בקיץ, ואז יש חשש שהם נדבקו בכלבת ולכן שולחים את הראש שלהם לבדיקה מיוחדת שקשורה למערכת העצבים. אם מתברר שהם חולים - מחסנים את כל בני האדם שבאו איתם במגע. זה צעד שנועד להגן על בני אדם שאינם מחוסנים".

עשרות כלבים וחתולים נלקחו להסגר של בין חודש וחצי לשנה, במטרה לבחון האם הם מפתחים התנהגויות חריגות. "היה גם מבצע גדול עם חתולי הרחוב", מספר אמיר, "הם נאספו, חוסנו ועוקרו, ואז חתכו להם את פינת האוזן, וזה הסימן שהחתול מטופל".

"זה כאוב מאוד למסור כלב להסגר, זה כמו להיפרד מילד", מספרת יסיקה, חברת קיבוץ ניר דוד, שנפרדה מכלבה בן השנה, "הוא כבר כמה שבועות בהסגר וקשה לנו לראות אותו שם למרות התנאים הטובים שהוא מקבל. פעם בשבועיים אנחנו מביאים לו אוכל ושמיכות כדי שיוכל להתכרבל ויהיה לו נעים. אני מאמינה שנקבל אותו שוב, שהוא לא יומת".