כמה קטנה וצעירה המדינה שלנו וכמה יש לדעת עליה. לרגל יום העצמאות ה-67 ליקטנו עשר עובדות מעניינות על המדינה, כאלו שלא בטוח הכרתם. קצת ידע בדרך לפיקניק.
1. ברוכים הבאים ליהודה. או ציון. או שאולי צבר?
השם מדינת ישראל, כך מסתבר, לא היה כל כך מובן מאליו כשהמדינה קמה. כמו כשילד נולד, גם כאן היו דעות לכאן ולכאן. בהתחשב בעובדה שמדובר במדינה שהוקמה על ידי יהודים, דעות היו בשפע. השמות שהוצעו, באופן לא מפתיע, שיקפו את האופי שכל אחד רצה להקנות למדינה: דתי, יהודי, מסורתי, שורשי. הצעה אחת שעלתה הייתה השם "יהודה". שם נחמד וחביב, אבל בעייתי. לפי החלטת האו"ם, היהודים קיבלו לא מעט שטחים להקים בהם מדינה, אך חבל יהודה לא היה חלק ממנה. האיחוד של ירושלים היה נראה רחוק כמו הוזלת מחירי הדיור במרכז, ולכן השם נדחה.
שמות נוספים שהוצעו בהצבעה על שם המדינה היו ציון, ארץ ישראל וצבר.
ציון היה שם בעייתי מאותה הסיבה. ירושלים, הייתה מחוץ לתמונה. גם ארץ ישראל – המדינה הייתה צפויה לקום רק על חלק מארץ ישראל. צבר? שם חמוד. תכל'ס, אם זה היה שם המדינה, הביטוי "צברים" היה למעשה השם הרשמי של אזרחי המדינה. נקודה למחשבה.
שמות נוספים שהועלו כרעיון היו ישורון, מדינת היהודים, מדינת העברים ועבר. הסוף ידוע. אחרי לא מעט ויכוחים ודיונים, נבחר השם – מדינת ישראל.
2. למה לא אוגנדה, או אל עריש, או ארגנטינה?
כל ילד בישראל לומד כבר בבית הספר היסודי על תכנית אוגנדה – ההצעה של הבריטים לקיום של התיישבות יהודית במזרח-אפריקה. לכולנו ברור שזה לא קרה, אבל מה שלא כולם יודעים זה שהקונספט של מדינה יהודית במיקום שהוא לא ארץ ישראל עלה בהקשרים של עוד מיקומים על גבי המפה.
אחד הרעיונות שהציע הרצל היה למקם את המדינה היהודית באחת הטריטוריות שבשליטת הבריטים – קפריסין או חצי האי סיני. ההצעה עלתה אחרי שהטורקים ששלטו בארץ התנגדו להתיישבות יהודית. הרצל, שהיה נחוש להקים מדינה, בכל מחיר, ניסה לשכנע את הוועד הפועל הציוני שזה רעיון טוב בגלל הקרבה לארץ ישראל עצמה. במהלך מסע השכנועים הוא כינה את סיני "פלסטינה המצרית". האמת היא שכיוון המחשבה של סיני היה קרוב למימוש. הרצל ומומחים מטעמו הגיעו לבדוק את האזור של אל-עריש ובחנו אפשרויות של יישום תכניות להקמת מדינה במקום. בפועל, הם מצאו שהקרקע באל-עריש לא מספיק טובה, שלא ניתן יהיה להביא מים מהנילוס לשם ושיהיה מאוד קשה לקיים שם חקלאות. עם זאת, הסיבה האמיתית, הייתה שהמצרים פשוט לא רצו לתת לזה יד.
מיקום אקזוטי עוד יותר למדינה החדשה היה דווקא בדרום אמריקה – בארגנטינה. התכנית הזו הקדימה את הרצל בכמה שנים ומי שעמד מאחוריה היה הברון הירש, בעל הון יהודי. באותם הימים, היהודים במזרח אירופה ובייחוד ברוסיה סבלו מהתקפות אנטישמיות וקשיים רבים. בדיוק באותו הזמן, ארגנטינה קיבלה עצמאות מספרד וסבלה ממשבר כלכלי חריף. לכן, החלה לקלוט מהגרים באופן מאסיבי. יהודי מזרח אירופה היו מבחינתם הזדמנות. כאן נכנס הברון הירש לתמונה כאשר בא לממשלת ארגנטינה בהצעה – לרכוש אדמות לטובת הקמה של מושבות יהודיות ובטווח הארוך, הקמת אוטונומיה יהודית בארגנטינה.
בפועל, התכנית נידונה לכישלון. הפרויקט המטורף שעירב כמה משטרים שונים וחצה יבשות, היה כנראה יומרני מדי. כשהיהודים הגיעו לדרום אמריקה, העבודה בחוות שם לא בדיוק קרצה להם והפרויקט דעך לו אט-אט.
בפועל, היהודים כבר כבשו את כל המעוזות האלו: אל עריש היה אתר הנופש של החיילים שהוצבו בסיני, קפריסין היא יעד פופולארי לנישואין ובדרום אמריקה עדיין אפשר למצוא לא מעט יהודים מארץ ישראל בכל מיני מצבים – מטיילים, שיכורים, מסוממים, לבושים, עירומים. המכנה המשותף של כולם שם, הוא שליבשת הלטינית, גם הם לא הגיעו כדי לעבוד.
3. בירת ישראל – ירושלים או תל אביב?
אחד מהקוריוזים העיקריים שחוזרים על עצמם בנאומים של מנהיגים יהודיים וישראלים הוא – "ירושלים, בירת ישראל הנצחית". אפשר לאהוב את ירושלים יותר או פחות, אבל צריך לזכור שעיר הבירה הראשונה הרשמית של ישראל, הייתה למעשה תל אביב.
בעת מעמד ההכרזה על העצמאות, ירושלים הייתה נתונה תחת מצור ירדני כבד ומלחמת העצמאות עוד הייתה בעיצומה. תוצאות הלחימה היו רחוקות מלהיות ברורות וירושלים הייתה סימן שאלה גדול מאוד. כדי שהמדינה שתוקם תהיה מדינה לכל דבר, היה הכרח לקבוע לה עיר בירה והיחידה שבאמת הייתה יכולה לענות על הדרישה הזו הייתה העיר תל אביב. רק בסוף שנת 1949 עברה עיר הבירה לירושלים ואיתה כל המוסדות המדיניים.
אגב גם היום, באופן די מצער, לא מעט מהילדים בישראל בטוחים שעיר הבירה שלנו היא תל אביב. יכול להיות שהם חיים בעבר?
4. הירושה ממלך אנגליה
אין ספק שבין הישראלים לבין הבריטים יש מרחק ארוך מאוד בכל מה שקשור לתרבות ולמנטליות. כנראה שבבריטיש איירליינס תקרית השוקולד הייתה נראית אחרת, או לא נראית (נסו לדמיין את הסיטואציה בשפה האנגלית ובמבטא בריטי כבד. משעשע למדי). עם זאת, למרות שעל גינוני הממלכה המאוחדת ויתרנו, היא עדיין משפיעה עלינו.
המושגים "צומת T", "קלאץ'", "ארמברקס" ועוד מינוחים מהכביש הם כולם מושגים בשפה האנגלית שקיבלנו בירושה מהבריטים שהיו חלוצי התחבורה הממונעת בארץ. עד שהם הגיעו, מרבית התחבורה בארץ התבססה על כרכרות, חמורים, סוסים ורכבות. הם גם אלו שהביאו את כל המושגים שהם נחלתם של כל מוסכניק ותלמידים ללימודי נהיגה. בנוסף, הרחובות הראשיים בערים הגדולות הם בריטיים לכל דבר – סגנון הבנייה, התכנון העירוני ואפילו השמות של הרחובות הם מבית היוצר של הממלכה. רחוב המלך ג'ורג', רחוב אלנבי? החבר'ה האלה הם ממש לא משלנו. ולפני הכול – החוקים שלנו, הרבה מהם נותרו כאן אחרי שהבריטים עלו לאניות וחזרו. חוץ מחוק השוקולד, כמובן.
כל מה שנותר הוא לאמץ את מנהג התה של השעה ארבע אחר הצהרים ולסגל עמידה סבלנית בתורים.
5. בשטח מדינת ישראל יש איים
אין ישראלי שלא ביקר ביוון או בתאילנד ולא אמר לעצמו, אם רק היו לנו איים גם בישראל. אין מה לעשות, באיים, כשמוקפים לחלוטין בים, התחושה היא אחרת. האמת היא, שבשטחי מדינת ישראל יש גם איים. אמנם קטנים מאוד, אבל איים. האיים המפורסמים ביותר הם איי אכזיב. מדובר בשני איים שנכללים בשמורת הים של ראש הנקרה ומתקיימים בהם בתי גידול מיוחדים לציפורים וליצורים ימיים. האי הגדול ביותר הוא האי שגביון והקטן יותר הוא האי אכזיב. מכיוון שהאיים נתונים כל הזמן להשפעה ימית עם מלח ורסס של מים, לא התפתחה שם צמחייה.
בנוסף, דרומית משם, מול חוף דור וקיבוץ מעגן מיכאל שוכנת שורת איים נוספת. האיים האלו ששמותיהם שחפית, דור, טפת, חופני והגדול ביותר, אי היונים, מהווים גם הם בית גידול ייחודי לעופות מים, חוץ מאי היונים, ששוכנים בו יונים. האיים האלו, כמו גם איי אכזיב, היו חלק מרכס הרים ששכן לאורך הקו הזה לפני כמה אלפי שנים ואפילו התגוררו עליו בני אדם. בחקר וחפירות באזור, נמצאו עליהם ממצאים ארכיאולוגיים מעניינים כמו רצפת פסיפס ושרידי מבנים.
היום אי אפשר לעלות על האיים האלו (וכאן נדרשת השאלה הישראלית המתבקשת – עד שיש איים, אסור לעלות?!), אבל יש הפלגות שיוצאות לתצפית על האיים ולספורטיביים שבחבורה, אפשר גם לחתור אליהם בקיאקים.
6. אין כמו יפו בלילות - כבר אלפי שנים
יפו נחשבת לאחת האטרקציות התיירותיות הכי בולטות בישראל. חגיגת האוכל שהיא מציעה, שוק הפשפשים הססגוני, ריח הים והסמטאות המסתוריות משמשות כבר שנים תפאורה מושלמת לדייטים, תצלומים קיטצ'יים של חתן-כלה וגם סתם להתבודדות וקבלת השראה.
כל זה, בלי לציין שהיא נחשבת לעיר הנמל העתיקה ביותר בעולם.
אחת העדויות הראשונות לקיומה של העיר היו במסעות פרעה תחותמס שכבש אותה בתחבולת סוס טרויאני (רק שבמקום הסוס, הוא החביא את החיילים שלו בכדי חרס ענקיים) לפני 3,500 שנה. עדות קדומה נוספת לעיר היא ספר יונה שמתחיל בה. היום אפשר לבקר באתר הארכיאולוגי של יפו עם ממצאים מהתקופה של המצרים, מהתקופה הישראלים וגם משנים מאוחרות יותר.
הבונוס: יפו היא שלנו, ונמשיך ליהנות ממנה עוד הרבה מאוד שנים.
7. גם הכנרת שוברת שיא
עם כל הכבוד לים המלח, גם לכנרת יש את הקטע שלה. מדובר במאגר המים המתוקים הכי נמוך העולם. כנראה שלא סתם נקשרו בה כל כך הרבה אמונות.
8. המוח הישראלי מוביל לעולם ירוק יותר
אחד הדברים שהכי מאפיינים את הנוף בארץ הוא דוד השמש. הגליל הענק הזה שממוקם כמעט על כל גג בישראל הפך להיות סמל של ממש ומשפיע די משמעותי על מחירי שכירות. גם הוא, כך מסתבר, הוא המצאה ישראלית. המוח שעומד מאחורי ההמצאה שעושה לנו נעים באמבטיה הוא ד"ר צבי תבור מהאוניברסיטה העברית. הרעיון הגאוני הזה, הוא למעשה די פשוט. אם מסבירים את הדברים בלי להסתבך, מדובר בגליל שבו נצברים מים. הוא מחובר בשתי נקודות לקולט סולארי שבתוכו עובר צינור בספירלה. הקולט, כשמו כן הוא, קולט אנרגיה סולרית ומחמם את המים שבתוכו. המים החמים נעים בצינור וממלאים את הדוד. בשלב הבא, אנחנו, בתוך הבית, נהנים ממים חמים.
לנו הקולטים האלו נראים כמובנים מאליהם, אבל במדינות אירופה ובמדינות מערביות נוספות עדיין לא השכילו להשתמש בהם באופן גורף. ד"ר תבור זכה להערכה רבה על הממצאים והפיתוחים שלו שמיצבו את ישראל כבר בשנות החמישים בחזית הטכנולוגיה הסולרית העולמית.
המצאות ישראליות נוספות ששינו את העולם: הטפטפות, הדיסק און קי, המצלמה הקטנה בעולם וכיפת ברזל. סחתיין עלינו.
9. בהתחלה לבמבה היה בכלל טעם של גבינה
הבמבה הייתה ועדיין נחשבת לחטיף מבוקש ביותר בישראל. לפני כמה שבועות, אפילו יצאה המלצה רפואית שתומכת בהאכלת תינוקות בבמבה מגיל צעיר בכדי שלא יפתחו אלרגיה לבוטנים בגילאים מבוגרים יותר, מה שהעלה עוד יותר את קרנו של החטיף האהוב.
האמת היא שהגרסה שאנחנו אוכלים היום, היא בת 40 שנה בלבד. כשהחטיף יצא לשוק לראשונה, הוא היה בכלל בטעם גבינה ולא היה נחשב לאטרקציה גדולה יותר. בשנות ה-60, במפעלי אסם הבינו שזה לא עובד ושחייבים לחשב מסלול מחדש. הגרסה החדשה שהונחה על המדפים הייתה החטיף האהוב שאנחנו אוכלים היום – חטיף תירס מצופה בחמאת בוטנים. ההצלחה הגדולה הפך את הבמבה לאחד הסמלים הלא רשמיים של ישראל ולחלק בלתי נפרד מהילדות וגם הבגרות של כולנו.
10. שביל ישראל – מהטרקים הקשוחים בעולם
רב החיילים המשוחררים כיום אורזים תיק ונוסעים לבקר ביעדים מעבר לים כדי לחוות חוויות חדשות, להכיר מקומות שלא הכירו וגם כדי ללכת ברגל ולצבור עוד ועוד טרקים לארסנל. בעוד שכולם נוסעים לערבות ארגנטינה ולמזרח הרחוק, מסתבר שדווקא הטרק הלאומי שלנו עושה לו שמות בעולם הגדול. לפני כשנתיים, פרסם מגזין הנשיונל ג'יאוגרפיק את רשימת 20 הטרקים הטובים בעולם ובתוכם, שביל ישראל. שביל ישראל, מיוחד במינו, כך יעיד מי שצעד בו, חוצה את מדינת ישראל מהחרמון בצפון ועד לאילת בדרום דרך הגליל, מישור החוף, הרי ירושלים, מדבר יהודה והנגב. הצעידה בו נמשכת על פני שלושה חודשים קשוחים והוא עובר על פני אינספור סוגי נוף.
מעבר ליופי שבו הוא ניחן, הוא גם נחשב לאחד הקשים ביותר בעולם. מטיילים (לא בהכרח ישראלים) שצברו כבר כמה מיילים על הרגלים בשבילים שונים בעולם טוענים שמעטים הם הטרקים שדורשים צעידה למשך שלושה חודשים כאשר השליש הראשון לא כולל הרבה מקורות מים. ובעבור קהילת המטיילים בעולם, מי שעבר את האתגר הישראלי, כנראה שיכול לעבור עוד לא מעט אתגרים בעולם כולו.
לנו, החיים כאן, יש את הפריבילגיה לעשות את השביל הזה במקטעים קצרים למשך כל ימות השנה. זכינו. אז יאללה, קחו תרמיל, קחו מקל וצאו לטייל! יש לנו ארץ מיוחדת.